בנה בה בית וכו' שהרי הוא אהל ע"ג אהל כמו שיתבאר. הוא בפ' י"ב והטעם משום חציצה אך קשה דרבינו פסק בפרק הקודם הל' ד' דאפילו הגביה הבנין ע"ג חלל הקבר עד לרקיע טמא ואין לומר דהתם בנין שוה קאמר דאינו חוצץ באהל אחר דהא מטי לה מרן ז"ל ממתני' דרפ"ז כל העליות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות ופסקו רבינו פכ"ה דין ג' וראיתי להתוס' יו"ט בשם הרמב"ם ז"ל בנא"י שתירץ דהתם בכותל והכא תחת הכותל לפי שהבית הוא אהל על הקבר ועליה אהל אחר למעלה מזה האהל ע"כ:

שדה בוכים הוא המקום הקרוב לבית הקברות וכו'. בפירוש המשנה ביאר רבינו שהוא רחוק מבה"ק וכפי' הר"ש והרע"ב ז"ל ונראה ע"פ מ"ש רש"י ז"ל דמביאים המת ממקום רחוק ומניחים אותו שם ובאים אחרים ורוחצים אותו ומוליכין אותו לקברו ע"כ, ורבינו כתב כאן

שהנשים יושבות שם ובוכות נראה ששני מיני שדה בוכים יש ודבריו שבפירוש המשנה אינן סותרין למ"ש כאן דהכל לפי מציאות הענין.

ולמה שהקשה מרן ז"ל לפי' הראב"ד ז"ל עיין להתוס' יו"ט ז"ל שיישב קצת לזה:

קבר הנמצא וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ורבינו סמך על מ"ש בסוף הלכות אבל דקבר אינו אסור בהנאה אלא א"כ הוא של בנין וכו' ע"כ. יש לגמגם על זה ממ"ש רבינו לעיל פ"ו הל' ד' דאם עשה גולל לקבר מדבר שאינו מקבל טומאה טמא טומאת ז' ואם פרשו מלהיות גולל או שהסיר את המת מתחתיהן הרי הן טהורים ע"כ וכאן אסר בהנאה אפילו אחר שפינה המת אכן הרואה יראה דבסוף הל' אבל אסר רבינו בהנאה אפילו אחר שפנה המת ועל כרחך לחלק בין כשנקבר להיות שם לעולם לשנקבר על דעת לפנותו וכמ"ש מרן ז"ל כאן הכא נמי יש לחלק בגולל ודופק אם נראה מתוכן שהושמו על דעת לפנותן אם לאו כהנהו דחשיב רבינו התם דמסתמא לא יניחם כך לעולם וק"ל:

אם יש חרש ביניהם. כ"כ בכל הנוסחאות זולת בהמבי"ט ז"ל גורס חרס בסמ"ך ומבואר הדבר דבין כך ובין כך גירסת רבינו כגירסת התוס' ולא כפי' רש"י ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל: