פירות שירד הדלף וכו'. אף דלעיל פי"ב הל' ז' פסק דחבית שירד הדלף לתוכה יערה המים מעליהן ואינן מכשירין ע"כ דמשמע דירידת הדלף לא חשיב לרצון מ"מ הכא שעירבן הו"א דחשיבי עליה שזהו טעמו של ר' שמעון באמת:

ואם נתכוון שירד הטל עליהן הוכשרו. נראה דלאו דוקא נתכוון קודם שירד דה"ה אף אחר שירד אם שמח דומיא דמוליך חטין לטחון וכו' לקמן הל' ד' וכן בדין רוחץ בנהר להעביר הטיט לעיל פי"ג הל' ב' עיי"ש וכן פירש רש"י פ"ק דחולין דף י"ג עיי"ש:

שאם היתה וכו' מועלת מדבריהן. וכיון שהוא מדבריהן להחמיר דוקא אמרינן הכי ולא להקל וכ"כ להדיא פ"א דפסולי המוקדשין הל' ו' ועיין להרב לח"מ ז"ל שם שהכריח שרבינו מפרש כהתוס' פ"ק דחולין דף י"ג ולא כפי' רש"י ז"ל והמל"מ ז"ל האריך בזה עיין עליו:

הוכשרו בהבל פיו. ולאו דוקא הבל הפה דחשיב משקה אלא אף ההבל העולה מכח הלחלוח חשיב משקה וכמ"ש רבינו לעיל הל' ה' ו' דכל ששאבו לחלוחית המים הוכשרו ומכאן קשה להרע"ב ז"ל שפי' בהך מתני' פ"ק דמכשירין בנופח בעדשים וכו' דיצא עליהם רוק בנפיחתו והרוק היוצא מן הפה מתולדות המים הוא חשוב דמשמע דההבל לבדו לא חשיב משקה ותקשי עליה מהנך משניות דכל ששאבו בכי יותן וכו':

נשך באוכל וכו'. ספ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל וכו' הרע"ב פי' מלשון מגיס בקדרה לשון לעיסה והוא פי' הערוך שהביאו הר"ש והרא"ש ז"ל וכן נראה מדברי רבינו שם והרא"ש והר"ש מפרשי לה לענין טומאה וטהרת תרומה ורבינו והרע"ב ז"ל מפרשי לה לענין הכשר: