מותר לזרוע וכו'. כתבו התוס' ז"ל בשבת דף פ"ה ד"ה איתיביה וכו' דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קישואין לפול המצרי דקישואין ודלועין לא הוו כלאים וכו' אבל קישואין ופול המצרי הוו כלאים ע"כ. עוד כתבו שם ד"ה אמר עולא וכו' דתלם היינו שורה ובני ארץ ישראל קרו ליה תלם ובני בבל קרו ליה שורה:

הרוצה לזרוע שדהו וכו'. שם במשנה פ"ב וכרבי חייא בירושלמי דמסתמא אדברי ב"ה קאמר והתוס' יו"ט ז"ל הקשה שם דכיון דבית הלל לחומרא אמאי לא תני לה בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ע"כ. ולענ"ד נראה דאין זו חומרא כל כך דהא קמסיים במתני' וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו ומשו"ה לא חש למתנייה התם:

רצה לעשות שדהו קרחת וכו'. בפ"ב ומדברי רבינו שם נראה דקרחת הוא חלק מן הארץ מרובע בין שיהיה זרוע בין פנוי שהרי כתב שם אבל יזרע מהם וכו' ג' קרחות וכו' ויהיה בין כל קרחת וקרחת קרוב מקרחת אחת בלא זריעה וכו' ע"כ. והראב"ד ז"ל כתב דמקום הזרע נקרא קרחת ומרן ז"ל כתב דכוונתו בהיפך מלשון קרחת ע"כ ולפי האמת נ"ל דכוונתו דג"כ מקום הזרע נקרא קרחת דהרי הפשט של לשון קרחת לא יופסד ועיין להתוס' יו"ט ז"ל:

ורחב טפח. בנוסח אחר כתב יד נמחק.

אפילו שמונה עשרבכ"י אין שם אפילו:

מכל אלו הדברים. מרן ז"ל הביא לשון רבינו שבפירוש המשנה דכלאים אין האזהרה בו אלא למראית העין וכו' ועיין מ"ש בריש פ"ב בס"ד: