חצר שיש בה שכנים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ודעת רבינו כמבואר פרק י"ז שכל מה שהוא רשות היחיד גמורה דבר תורה והוקף לדירה לא גזרו בו חכמים להצריך בו מחיצות יותר וכו' ע"כ. והקשה עליו הרב לח"מ ז"ל דבתחילת הלכות אלו כתב לפי שאין בין הלכות וכו' דנראה משם שאפילו בדבר שהוא רשות היחיד מן התורה החמירו וכאן כתב שעל זה לא החמירו ע"כ. ונראה לענ"ד דכוונת הרה"מ כאן אינה אלא ברשות היחיד גמור עם המחיצות לשם דירה דתו לא צריך יותר ודאי. והתם איירי בשהוא רשות היחיד דבר תורה אבל אינו גמור וזה מדוייק בדברי הרה"מ ז"ל שכתב רה"י גמור וכו' וק"ל.

בבית לעצמו. בנוסח אחר כתב יד אין שם תיבה לעצמו ובנוסח אחר כתוב ביתו לעצמו. ומ"ש

ומותר לטלטל וכו' בנוסח אחר כתב ידשמותר לטלטל.

וכן הדין במבוי וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ז"ל ולפי זה רבינו היה לו לכתוב בכאן אפילו בלא לחי וכו' ע"כ. פי' דהוי כרמלית דין תורה כמבואר בדבריו ריש פרק י"ז עיי"ש וכ"כ הרב לח"מ ז"ל.

וכן הדין במדינה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וראיתי מי שהקשה על דברי רבינו ממה שקראו פרק המוצא תפילין כרמלית לירושלים וכו' והקשה עליו הרב לח"מ ז"ל דהיכן ראה בדברי רבינו שלא קראו כרמלית וכו' ונדחק בזה עיין שם ודבר תימה הוא דרבינו כתב להדיא שכולה רשות היחיד ושמא לא היה כתוב כן בגירסת הרב ז"ל עד שהוצרך לידחק שוב מצאתי נוסח אחר בדברי רבינו שכולה רשות אחת ודו"ק.

אבל מדברי סופרים וכו'. נתבאר בעירובין דף כ"א ומ"ש בספרי רבינו

עד שיערבובנוסח אחר כתב יד עד שיתערבו.

וכן יושבי אהלים וכו'. ירושלמי פ"ק דעירובין ואף דתנן בעירובין דף י"ז ארבעה דברים פטרו במחנה וחד מנייהו דפטורים מלערב וכתב שם רבינו ומלערב עניינו שהם רשאים להשתמש במחנותם מאהל אל אהל ופטורין מלעשות עירוב בין האהלים שהם כמו חצרות וכו' ע"כ. ופסקו רבינו פ"ו דהלכות מלכים דין י"ג וא"כ למה חייב כאן עירוב למחנות די"ל דכאן לא איירי במחנה מלחמה אלא במחנה של בני אדם החונים באיזה מקום בדרך אבל במחנה מלחמה הם פטורים כמו שנפטרו מרחיצת ידים ואינך דתנינן התם שהם מדרבנן דוקא ועיין להרב המגיד ז"ל בזה ושם כתוב דסתם מחנה הוי של עשרה אנשים ועיין עוד להרב ב"י סי' שס"ו.

ומ"שבספרי רבינו עד שיערבו בנוסח אחר כתב יד עד שיתערבו.

ומפני מה תיקן וכו'. דע שהעירוב מן הבתים לחצר אינו אלא כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות וכמ"ש רבינו לקמן דין י"ט והיינו מתניתין דף פ' ובזה יתבארו דברי רבינו על נכון ועיין להרב לח"מ ז"ל ומ"ש בספרי רבינו ושמותר להוציא בנוסח אחר כתב יד שמותר להוציא ונוסחתינו נראית עיקר.

לפיכך וכו' ויאחז כל אחד וכו'. בנוסח אחר כתב יד ואחז כל אחד וכו'.

כלומר שכולנו. נוסח אחר כתב יד לומר שכולנו. ומ"ש

חולק רשות מחברונוסח אחר כתב יד חולק רשות לעצמו.

העירוב שעושין וכו'. נתבאר בעירובין דף פ"א ופ"ו.

אין מערבין וכו'. משנה שם כלשון רבינו וכרבי יהושע ואמרו בגמרא דטעמא משום איבה ופירש שם רבינו כדי שלא יאמר אחד מן השכנים אני עושה שלימה ואתה פרוסה ע"כ. ואם עירבו בפרוסות בדיעבד נראה דלא מהני וכ"כ השיירי כנסת הגדולה סי' שס"ו ומן הגמרא נתבאר להדיא דאפילו עירבו כולם בפרוסות אינו מועיל שמא יחזור הדבר לקלקולו ופי' רש"י לקלקולו זה פרוס וזה שלם ע"כ. עוד אמרו שם שאם ניטל כדי חלה מן הככר אפי' אינו שלם מערבין בו ופסקו הרב ב"י שם והרב המגיד ז"ל כתב דרבינו יש לו שיטה אחרת בזה ע"כ. ואולי דיתורץ בזה גם כן שלא הזכיר רבינו מ"ש שם שאם תפרה בקיסם דהיינו שהכניס הקיסם בפת וחברו בו עד שאין ניכר שהוא פרוס מהני ופסקו גם כן הרב ב"י שם עיין עליו.

וכשם שמערבין וכו'. שם דף פ"א ומשמע דטעמא הוי משום דפת דוחן אינו פת כלל והלבוש ז"ל כתב שם שאינו מאכל רוב בני אדם לשבעה בו.

בכל אוכל וכו'. משנה שם דף כ"ו ולמ"ש רש"י והתוספות ז"ל שם עיין להשיירי כנסת הגדולה סימן שס"ו באורך. ודין הכמהין ופטריות נתבאר ג"כ שם ופי' רבינו שם כי אלו מפני פסידת המזון המתהוה מהם והיותם בתכלית הרוע אינם נמנים מן המזונות ע"כ. ועמ"ש בדין י"א.

וכמה שיעור וכו'. שם דף פ' ודף פ"ב וכר' יוחנן בן ברוקא וכן פסק רבינו שם ועיין למרן ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו

אבל אם היו מרובין על זהבנוסח אחר כתב יד כתוב אבל אם היו מרובין זה על זה. ובנוסח אחר אין שם תיבת המשתתפין.

כל אוכל וכו'. שם דף כ"ט מימרא דשמואל כל שהוא ליפתן כדי לאכול בו כל שאינו ליפתן כדי לאכול ממנו. ופי' רש"י לאכול בו ללפת בו את הפת. כדי לאכול ממנו שיהיו כל שתי הסעודות ממנו ע"כ. ויש נוסחא אחרינא בדברי רבינו במ"ש כמות שהוא כתוב שם כמות שהוא חי. ובמקום מיני דגן כתוב מיני דגים. ובמ"ש ובשר חי כתוב שם בשר ויין חי ואף דרבינו כתב לקמן דיין חי שיעורו ב' רביעיות נראה דאפשר ליישב קצת גירסא זו ממ"ש בגמ' ובדברי רש"י ד"ה בחמרא מבשלא וכו' דמזון ב' סעודות הם ב' רביעיות. ודין היין מבושל הוא מימרא דרב שם לפי המסקנא ושם נתבאר דין החומץ ועיין להתוס' שם. ודין הבשר צלי הוא פלוגתא דרבה ורב יוסף ופסק כרבה וכ"פ ז"ל.

נשתתפו וכו'. כל דברי רבינו נתבארו שם ודין השכר שם ע"ב ודין הבצים דף ל' רב נחמן בר יצחק אמר אחת וסיני אמר שתים ופסק כסיני דהיינו רב יוסף ודין הרמונים וכו' ברייתא דר' שמעון בן אלעזר דף כ"ט לענין מתנות עניים ואמר רב עלה וכן לענין עירוב ושם אמרו עשרה אגוזים ובספרי רבינו שלפנינו כתוב חמשה אגוזים ונראה שהוא ט"ס וצ"ל עשרה וכן הסכים הרב המגיד ז"ל וכן מצאתי בדפוס מגדל עוז גם בירושלמי סוף פאה כתוב עשרה ורבינו בפ"ו דמתנות עניים העתיק הברייתא דרשב"א וכתב עשרה אגוזים והכי נמי מסתברא דאגוזים מסתמא הם קטנים מאפרסקים הרבה ואיך יתכן דשיעורם שוה ופשוט הוא.

ואם היה בשול וכו'. שם דף כ"ט גבי תרדים וס"ל ז"ל דה"ה לכל מין ירק דאין דרך לאכול שום ירק בחצי בשולו והראב"ד ז"ל ס"ל דדוקא בתרדים נאמר והשיג על רבינו בזה עיין עליו.

עוכלא תבלין. ברייתא דר' שמעון בן אלעזר שם לענין מתנות עניים ואמר רב עלה וכן לענין עירוב ושיעור עוכלא ביארו רבינו בדין י"ב ופשט הסוגיא שם דתבלין לאו בני אכילה נינהו והרב המגיד והרב ב"י סימן שפ"ו כתבו דרבינו ס"ל דלמסקנא בני אכילה נינהו ולדעתם ז"ל קשה טובא דרבינו פ"ו דמתנות עניים העתיק הברייתא דר' שמעון בן אלעזר והשמיט תבלין משמע דס"ל דלאו בני אכילה נינהו דאי בני אכילה נינהו למה לא הזכירם שם וכן הקשה הרב שמות בארץ בתוספת יוה"כ דף ט"ו והניחה בצ"ע ומאי דנראה לענ"ד דתבלין ב' שמות יש להם דכשהם בעין אין דרך לאכלם ולכך קרי להו הש"ס דלאו בני אכילה נינהו אמנם ע"י תערובת כנהוג אה"נ דמאכל כל אדם הן תדע דבגמ' שם קאמר אי משום דתבלין לאו בני אכילה נינהו חיטי ושערי נמי לאו בני אכילה נינהו הרי מבואר דכשהם בעין דוקא קאמר ולענין עירוב ראה רבינו לפסוק דבני אכילה נינהו מדתנן התם בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח ובגמ' הוסיפו כמהין ופטריות ופסקו בפרקין בדין ח' משמע מזה דכל שאר מילי ובכללם תבלין מערבין בהם אלא דלענין השיעור סמך לו רבינו לההיא דרשב"א דקאמר וכן לענין עירוב אמנם לענין מתנות עניים כיון דבגמ' אמרו דלאו בני אכילה נינהו ובמתניתין דסוף פאה לא הוזכרו תבלין כשנמנו שם דברים אחרים די"ל דטעמא הוי משום דרחמנא אמר ואכלו בשעריך ושבעו והני לאו בני שביעה נינהו כל כך ואף דבירושלמי שם דרשו להך קרא אתבלין נמי ס"ל ז"ל דסתם תלמודא דידן בסיוע סתם מתניתין הנ"ל לא ס"ל הכי ולכך השמיטו במתנות עניים ובאמת דלענין עירוב נראה דאף בדברים דלאו בני אכילה נינהו לסתם בני אדם מהנו כמ"ש רבינו בדין י' דבשר חי מהני לעירוב וכן דגן דמשמע אף שהוא בעין ובגמרא אמרו להדיא דחיטי ושערי לאו בני אכילה נינהו וזה נראה לענ"ד נכון וכן נראה דעת הסמ"ג ז"ל עיין עליו.

קב תמרים. מימרא דרב יוסף דף כ"ט ע"ב ודין הגרוגרות שם ע"א ודין הכשות שם דף כ"ח.

**וחזין.**בנוסח אחר כתב יד והזיז ובב"ק דף קי"ט פי' רש"י חזיז של תבואה חטין ושעורין בעודן ירק ע"כ. ומ"ש רבינו שכל האוכלין מצטרפין וכו' שם דף כ"ט ממתניתין דמעילה דף י"ז וכשיטת התוספות ז"ל אמנם הראב"ד ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה עיין למרן והרב מגדל עוז ז"ל.

ליטרא האמורה וכו'. שיעורי המאכלים ומשקים הנמדדין לא נזכר בגמרא משקלן ולמדום (חז"ל) ורבינו מכללם בכח השכל עד מקום שידם מגעת בדקדוק גמור עיין בפ"ו דהלכות ביכורים ובפירוש המשנה לרבינו במסכת מנחות והרב המגיד ז"ל ובשיעור הליטרא שהזכיר רבינו רש"י ז"ל בדף כ"ט חלוק על זה שהרי כתב שם דעוכלא היא שמינית שבליטרא וליטרא היא לוג ע"כ. וידוע דלוג הם ד' רביעיות ורבינו כתב שהליטרא היא שתי רביעיות.

אוכל שהוא מותר וכו'. משנה שם דף כ"ו ובמשנה דף ל"א אמרו והכהנים בחלה ורבינו לא הזכירו נראה דסמך למה שהקדים אוכל שהוא מותר וכו' ומ"ש וכן הנודר וכו' הכי מוכח התם ודלא כרב הונא וכ"פ ז"ל ומ"ש בספרי רבינו כיצד משתתף וכו' בנוסח אחר כתב יד כתוב כיצד מערב.

אבל דבר וכו'. משנה דף ל"א ואמרו בגמרא מעשר ראשון שפדאו ע"ג אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף כסף שיש עליו צורה הקדש שחיללו ע"ג קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וכו' ובקצת נוסחאות ומהם כתב יד ראיתי שמחקו בדברי רבינו ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובאמת בגמרא אמרו עלה פשיטא ותירצו לא צריכא שהקדימו בשיבולין וכו' ורבינו סתם הדברים ודו"ק ועיין בפ"ג דהלכות מעשר דין י"ט.

כיצד מערבין וכו'. עיין מ"ש רבינו לעיל דין ח' ולקמן דין כ' דמבוארת כוונתו דא"צ כגרוגרת לכל אחד ואחד ולכך העתיק כאן לשון חלה כלומר דבר מועט והראב"ד ז"ל השיג על רבינו בזה עיין להרב המגיד ומרן ז"ל.

ומניחין הכל וכו'. משנה וגמרא דף פ"ה והרב המגיד ז"ל שינה הגירסא בדברי רב יהודה בגמ' לדעת רבינו שאסר ליתנו בבית שער דיחיד וכו' ומרן ז"ל כתב דרבינו פסק כההיא דר"י אמר שמואל דף ע"ה וכר' יוחנן דהתם עיין עליו.

ויש לקטן וכו'. דף ל"א וכתב הרב המגיד ז"ל דה"ה לנשים ועבדים ע"כ. ודין הבית שמניחין בו הערוב דף ל"ט והטעם דערוב משום דירה ולכך אין מערבין אלא בפת. ודין אין משנין וכו' מבואר בגיטין דף נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום.

וכיצד משתתפין במבוי. מבואר בגמ' דף פ"ה והיתר דבית קטן וכו' היינו טעמא משום דשיתוף לאו משום דירה הוא אלא דבעינן שיהא משתמר ולכך פסלינן כשתלאו באויר וכן פירש רש"י שם.

ואם הניח הכלי וכו'. שם דף מ"ט ומשמע דבין במזכה משלו בין כשהערוב שלהם ודלא כהגאונים ז"ל עיין להרב המגיד ומרן ז"ל כתב וז"ל ודע שאין לדקדק מדברי רבינו שאינו צריך להגביה אלא אם כן הניח הכלי בחצר אבל אם הניח בבית לא דמאי שנא ולא כתב כן אלא כדי שלא לכתוב שצריך להגביה מן הקרקע טפח סמוך למה שכתב קודם לכן הניחו באויר המבוי אינו שיתוף דהוה משמע דאם הגביה מן הקרקע טפח אפי' הניחו באויר מבוי הוי שיתוף עכ"ל ולענ"ד נראה דאין צריך לזה דמעיקרא קושיא ליתא דכיון דרבינו כתב שיש להניח הכל בכלי אחד בחצר או בבית או אכסדרא או מרפסת וכו' מהיכא תיתי דכי כתב אחר זה ואם הניח הכלי בחצר שרוצה לומר דוקא חצר בדבר שהוא פשוט דחדא מנייהו נקט דלאו כי רוכלא הוא עיין להרה"מ פרק כ"ט ד"ה אין מקדשין וכו' תדע עוד שכתב הטעם משום הכירא שהוא לשם עירוב ואם כן בין בחצר בין בבית וכו' זיל בתר טעמא הוא גם מ"ש ז"ל דהוה משמע שאם הגביה מן הקרקע טפח אפילו הניחו באויר מבוי הוי שיתוף אין נראה כלל דכיון דטעם פיסול המבוי אינו אלא משום דלא מינטר כמ"ש בגמרא מהיכא תיסק אדעתין שבהגבהה טפח יועיל סוף כל סוף הרי הוא כמבוי ואין טענה זו טענה לענ"ד.

חלקו את העירוב וכו'. שם דף מ"ט והטעם משום דשם עירוב ר"ל שיהא הכל מעורב בכלי אחד אך אם הותיר הוי שלא מדעת ושרי וכ"כ רש"י ז"ל ובדין השיתוף עיין לרבינו ריש פ' ה' ועמ"ש סוף פ"ג.

המשתתפין במבוי וכו'. דף ע"א ועיין להרב המגיד ומרן ז"ל ולרבינו פ"ה דין י"ג וי"ד.

בני חבורה וכו'. דף פ"ה ויש נוסח אחר בדברי רבינו שהיו מסובין בבית וגירסא נכונה היא ע"פ הגמרא עיי"ש ומדסתם רבינו משמע דמיירי בשכל אחד משותף בפת זה ודלא כהרשב"א ז"ל שפירשה כשהיו אוכלים אצל אחד שזמנן לאכול אצלו ועיין להרב המגיד ובדין י"ז.

לקח אחד וכו'. משנה וגמרא דף פ"ט ועיין להתוספות שיש חולקין באשתו כי אם היכא דיש לה בית באותו חצר ודעת רבינו להקל במידי דרבנן ועיין למרן ז"ל. ומ"ש שהקטן זוכה וכו' גיטין דף ס"ד ויש נוסח אחר כתב יד על ידי עבדו ושפחתו העברים אע"פ שהם קטנים והכי מוכח בגמרא ועיין עוד למרן ז"ל.

וא"צ להודיע וכו'. שם דף פ"א ובדפוס ויניציאה ואמשטרדם כתוב שהרי זכה להם ובדפוס מגדל עוז כתוב שזכה להם ואף דהיא היא נוסחא זו נראית עיקר.

אין מערבין וכו'. שלהי במה מדליקין דף ל"ד ובדפוס ויניציאה ואמשטרדם כתוב בדברי רבינו בשבת אלא מבעוד יום ובנוסח אחר כתוב בערב שבת אלא מבעו"י ובנוסח אחר כתוב אין מערבין ולא משתתפין אלא מבעו"י ועיין מ"ש בפ"ו דין י"ב.

נתן העירוב וכו'. משנה בעירובין דף ל"ד. ומ"ש אלא א"כ עשה מלאכה וכו' פירוש מלאכה גמורה דאילו שבירה גרידא הוה ליה מקלקל וקי"ל דכל המקלקלין פטורים ועיין לרבינו בפירושו להמשנה ובפ' כ"ד מהלכות שבת.