מי שיצא וכו'. מבואר הדבר דקולא זו דע"י ערוב יהא מותר לו ללכת ד' אלפים אמה אינה אלא מדרבנן ומשו"ה לא התירו דבר זה אלא לצורך מצוה דוקא וכמ"ש רבינו לקמן דין ו' ועיקר הדין במשנה וגמרא דעירובין דף ס' וכ"כ בפירוש המשנה ונתבארו כל דברי רבינו. ועיין בפכ"ז דהלכות שבת דין ה' וכן דעת הרי"ף והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק ז"ל עיין להרב ב"י סימן ת"ח.

ויהלך חוצה לה תתקצ"ו. זו היא דעת רבינו ושאר הפוסקים ז"ל זולתי הרב רבינו יהונתן שהביא הרב ב"י שם דס"ל דנותנין לו אלף אמה שלמים דאין הד' אמות של העיר עולין לו לענין זה ע"כ. ומ"ש בספרי רבינו תחשב המדינה כולה כד"א בנ"א כתוב ד"א בלא כ"ף.

המניח ערובו ברה"י וכו'. משנה שם כחכמים וכרבי אליעזר דגמרא ומסקנא התם דהלכה כדברי המקיל בעירוב. ועיר חריבה פי' רש"י חריבה מדיוריה אבל מחיצותיה קיימין סביב לה וכן פירש רבינו שם.

המניח ערובו וכו'. משנה שם ודבר פשוט הוא שהערוב יש להניחו חוץ לעיר ובכללה כל מה שתתחשב מן העיר ודעת רש"י כדעת רבינו ועיין להרב המגיד בדברי הרשב"א ז"ל והביאו ג"כ הרב ב"י שם.

אין מערבין עירוב תחומין אלא לדבר מצוה. מימרא דרב יוסף דף פ"ב ושאר דברי רבינו נתבארו בדף ל"ו ודע שמדברי התוס' שם נראה דדוקא לפקח על עסקי רבים שרי וכ"כ בפסקיהן שם. והדבר קשה קצת דמשמע דצרכי יחיד לא גם מדברי רש"י דף ל"ו משמע דאפילו לצרכי יחיד וכן דעת רבינו וכן פסק הרב ב"י שם ובנוסח אחרכתוב בדברי רבינו או לבית המשתה.

או חבירו. משמע אפילו אינו חכם וכן משמע מדברי הרב תרומת הדשן סימן ע"ז אמנם הרב ב"י סי' תט"ו כתב דדוקא חבירו חכם קאמר ובשלחנו הטהור העתיק לשון רבינו. ודע שכתב הרב שיירי כנסת הגדולה שם וז"ל לא ראיתי בשום פוסק שמותר לערב תחומין כדי להתפלל בעשרה רק בסמ"ק ואגודה דלהתפלל בעשרה אינה כ"כ מצוה מהרי"ל בדרשותיו ולמטה מזה כתב שהתיר למי שהיה יושב בין הגוים להניח ערובי תחומין כדי לילך למקום שהיו שם יהודים עכ"ל ואף דאין משיבין את הארי נראה לענ"ד דלא גרע להתפלל בעשרה ולענות קדיש וקדושה ממקבל פני חבירו וכ"ש לדעת בעל תרומת הדשן ז"ל שהזכרנו שאפילו חבר הדיוט.

אלא לדברי הרשות וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דזה לא נמצא מבואר והרמב"ן ז"ל הביא סמוכות לרבינו וכתב דעובדא דרב יהודה בר אישתתא שם דף נ"ב נוטה לדבריו ודעת רש"י והרשב"א והבה"ג חלוקים על רבינו דאינו מועיל אפילו בדיעבד עיין עליהם.

כל שמשתתפין וכו'. משנה שם דף כ"ו. ומ"ש וכמה שיעור וכו' משנה דף פ"ב. ודין הלפתן הוא בדף כ"ט ונתבאר כל זה בדרך פרט בדברי רבינו פ"א עיי"ש. ומ"ש בספרי רבינו כדי לאכול בו שתי סעודות נוסח אחר כתב ידמזון שתי סעודות.

וצריך שיהיה וכו'. משנה דף ל"ב נתנו באילן וכו' ונתבאר בגמרא ויש חילוקים אחרים שם ורבינו והרי"ף השמיטום נראה דס"ל דאינם הלכה וכ"כ הרב המגיד ז"ל וכתב עוד דמכלל דברי רבינו משמע דמניח ערובו ברה"ר ונתכוון לשבות ברה"ר עירובו ערוב ועיי"ש שהביא דברי הרשב"א ז"ל.

שכל דבר שהיא מדברי סופרים וכו'. נתבאר בדברי רבינו פכ"ד דהלכות שבת דין י' דדוקא לדבר מצוה או דוחק וכ"כ מרן ז"ל.

נתנו במגדל וכו'. משנה שם וכת"ק ופירוש שיכול לשבור המגדל דרך קלקול דקי"ל כל המקלקלין פטורין עיין לרבינו שם ולהרב ב"י סימן שצ"ד.

נתנו בראש הקנה וכו'. משנה דף ל"ד וגמרא שם ויש נוסח אחר כתב יד בדברי רבינו קונדרס במקום קונדס ובפירוש המשנה כתוב קונטס הוא שבט דק. ועשו ממנו הרמחים ושם הרומח וקונטס וקנדס הכל שוה ע"כ. והראב"ד השיג על רבינו עיין להרב המגיד ז"ל. ורבינו לא חש לבאר אפילו גבוה ק' אמה דאיתא במתניתין דכיון דהמציאות הוא דהוי כרמלית או מקום פטור כמ"ש רש"י שם כבר נלמד ממה שכתב בדין ח' ובפרק כ"ד דשבת דין י' דמיניה נלמד גם כן דין הבור אפילו עמוק מאה אמה וכו'. וכל דבריו ז"ל אמת וצדק.

כל המניח וכו'. מימרא דרבא שם ולשיטתיה אזיל שפסק פי"ב דשבת דין י"ב עיין עליו. והראב"ד זלה"ה ושאר מפרשים חלקו עליו עיין להרב המגיד ז"ל והרב ב"י סימן ת"ט פסק נתגלגל חוץ לד' אמות כשאר מפרשים ז"ל.

נתגלגל הערוב וכו'. משנה דף ל"ה ועיין לקמן דין י"ד ובפ"א דין כ"א וכ"ב.

אמרו לו שנים וכו'. שבת דף ל"ד ועירובין דף ע"ו וכן פירש רש"י ז"ל ועיין להרה"מ שהזכיר מה שהקשה עליהם ז"ל.

ספק חשיכה וכו' כן כתבו התוספות שם עיין עליהם ובזה מתורץ מה שהקשו לפירוש רש"י בעירובין ולקושיא אחרת שהקשו עליו שם מלישנא דגמ' מאי שנא מדרבא וכו' גם לדעת רש"י קושיא עצמית היא מתחומין לחצירות דאפילו תחומין דחמירי לכתחילה קילי בספיקא וכו' וכל שכן ההיא וק"ל וא"כ דברי רבינו כהוגן.

נפל על הערוב גל וכו'. משנה וגמרא דף ל"ה וכן פירש רבינו שם ועיין בפ"א דין כ"א.

אבל אם ערב וכו'. דף ל"ו. ודין היו לפניו ב' ככרות בעיא ואפשיטא שם לכו"ע.

אמר ככר זה וכו'. כל דברי רבינו נתבארו שם ועיין לרש"י והתוספות ז"ל.

הנותן ערובו וכו'. משנה דף כ"ו וגמ' דף ל"א וכרבנן וכן פירש הגהות מיימוני ז"ל ויש מי שהקשה על רבינו בזה עיין להרב המגיד ז"ל ובפ"א וצ"ל דאיירי בקבר של בנין דאילו בקרקע בית הקברות שרי דקרקע עולם אינו נאסר וכ"כ הרב מג"א סי' ת"ט. ודין בית הפרס שם ופירש רבינו שדה שנחרש בה קבר ונתערבו העצמות בעפר ונידקו ובפ"י דטומאת מת נתבארו כל משפטיו.

רבים שרצו וכו'. משנה דף פ"ב ובאידך משנה נתבאר שיעור ב' סעודות לכל אחד ואחד. ודין מי שערב ע"י כולן משנה דף פ"א ודין אם הודיעו מבעוד יום משנה וגמרא דף כ"ב וכן פירש רש"י ז"ל.

כל הזוכה וכו'. מסקנא דמלתא דף פ' ועיין בפ"א דין כ' ויתבאר לקמן.

נותן אדם וכו'. משנה וגמרא דף פ"א וכחכמים והטעם מבואר עיין להרב המגיד ורש"י והתוספות ז"ל.

מערב אדם וכו'. ברייתא דף פ"ב ופי' רש"י על ידי בשבילן ובדפוס ויניציאה ואמשטרדם נדפס דמערב ע"י עבדו ושפחתו העברים והוא ט"ס הניכר דעבדו ושפחתו העברים אין מערבין על ידן דומיא דבנו ובתו הגדולים וכמ"ש רבינו אחר זה וכן הוא בברייתא שם ומתבאר מדברי רש"י בסוף הסוגיא וכן מצאתי בשאר נוסחאות ובכתיבת יד ועיין לרבינו פ"א דין כ' ובהרב ב"י סימן תי"ד ופשוט.

ערב על אחד מהם וכו'. שם וכולן שערבו וערב עליהן רבן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה ואוקמוה אשה וכל דדמי לה דכיון דערבו אין לך מיחוי גדול מזה ובדפוס ויניציאה ואמשטרדם נדפס ערב כל אחד מהם והוא ט"ס הניכר דהיינו ערבו הן לעצמן שכתב אח"ז אלא עיקר הנוסחא כמ"ש בנוסח אחר ערב על אחד מהם דר"ל על שום אחד מאותם שהזכיר דיכולין למחות וק"ל.

קטן בן שש וכו'. נתבאר שם ועיין מ"ש בזה בריש פ"ו דהלכות סוכה.

הרוצה לשלח וכו'. משנה וגמרא דף ל"א. ומ"ש

והוא שיהיה עומד מרחוק וכו' הטעם דשמא לא יוליכוהו לשם גמרא. ודין רבים שנשתתפו שם דף פ"ב.

אחד או רבים וכו'. מהברייתא דף פ"ב וכמ"ד יש ברירה ויתבאר ברפ"ח.

האומר לחברו וכו'. גיטין דף ס"ה וכרבא עיין להרב המגיד ז"ל ומ"ש שם הא והא רבנו צ"ל הא והא רבנן. ומ"ש בספרי רבינו בין בבית בין בעליה בנוסח אחר כתב יד והניחוהו בין בבית בין בעליה ובאמת שם לא נזכר בית ועליה כלל ודו"ק.

כשם שמברכין וכו'. זה כתב רבינו מסברא דומיא דשאר מצות דחז"ל והראב"ד השיג עליו עיין להרב המגידוהסכמת הגאונים ז"ל כדברי רבינו וכן פסק הרב ב"י ס"ס תט"ו.