Maaseh Rokeach on First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המפריש וכו' וגזל ביד כהן. אין לומר דמאחר שהישראל נתנה לו מדעתו איך שייך בה תורת גזל. וראיתי להר"ש ז"ל שפירש מפני שהבעלים לא נתכוונו אלא לפטור עיסתן ע"י חלה זו וכיון שאינו כן הו"ל גזל ע"כ ונראה דמדרבנן הוא זה כדי להודיע דעיסה זו לא נפטרה מן החלה והכי מוכח בקידושין דף מ"ו.
ובעיקרהדין תנן בפ"ב והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי ר' יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להם אף הוא תיקן לעצמו וקלקל לאחרים ופירשו בירושלמי שתיקן לעצמו שאכלה וקלקל לאחרים שסבורים שהיא מותרת ומן הדין היא אסורה ורבינו לא הזכיר הא דאסורה לזרים ומרן ז"ל כתב דרבינו פוסק כרבנן דפליגי אר' יהושע ע"כ ולענ"ד נראה מנליה דרבנן פליגי הלא מאחר שר"י השיב להם ושתקו יש ללמוד שחזרו והודו לדבריו והנה ראיתי בב"י סי' שכ"ז שעל מ"ש הטור כדברי מרן וכתב עליו שאינו מדוקדק שאין הדבר כן שהרי בפירוש המשנה פסק כר' יהושע ומה שלא הזכיר איסור הזרים מפני שהוא מפרש דקאי אחלה גופה כדין כל שאר חלה ע"כ והוא דבר תמוה איך חלק על הטור ושכח מה שכתב הוא עצמו כאן והרב ב"ח ז"ל שם קיים דברי מרן כאן מסברא דנפשיה ולענ"ד נראה דדבריו שבב"י נראין מהטעם האמור:
אימתי מפרישין וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאיך התיר לעשות כן לכתחילה ואם חייב לעשות כן איך יאכל ממנה עראי וכו' ע"כ. ומרן ז"ל כתב דאין דעת רבינו להתיר לעשות כן לכתחילה אלא היינו לומר שאם רצה למהר שמא תטמא עיסה שפיר דמי ע"כ. ופשטן של דברי רבינו נראין כדברי הראב"ד ז"ל ממ"ש לקמן הניח העיסה וכו' אין בכך כלום משמע דעד השתא לכתחילה קאמר ומשום שמא תטמא עיסה וכמ"ש בירושלמי. ולההיא דאכילת עראי וכו' ממ"ש רבינו הל' ד' יתבאר שאין כאן השגה עיין עליו:
ואם אמר ה"ז חלה וכו'. בירושלמי הוסיף ועל הקריץ שניתן תחתיה וכתב מרן ז"ל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ וביאר שם מהר"א ליב ז"ל דהיינו החתיכות דקות שעדיין לא נתחברו לגוש וכו' ומכיון שכתב רבינו ולכשתעשה כולה עיסה אחת וכו' הרי נכלל הכל ולכך לא חש לבארו וכן פסק מרן ז"ל בשו"ע סי' שכ"ז:
מאימתי וכו'. לשון טמטום ביארו בתוס' יו"ט ז"ל בשם הרא"ש ז"ל לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום ע"כ ושם כתב דלשון ועוזבו שהזכיר מרן ז"ל בשם הערוך טעות סופר וצ"ל ומערבו והוא דוחק לשבש הערוך והר"ש ז"ל שהזכירו:
או המפקיר וכו'. דין ההפקר נתבאר בדברי רבינו פ"ב דתרומות הל' י"א. ומ"ש בספרי רבינו
או זכה בהבנוסח אחר כתב יד כתוב וזכה בה ועיין בדברי רבינו פ"ב דהלכות נדרים הל' י"ז:
וכן נכרי וכו'. פשטן של דברי רבינו דאם הגוי נתן לישראל לעשות לו עיסה עד שלא גלגלה חייבת וזה אינו דכיון דעיקר העיסה של גוי כי גלגלה ישראל מאי הוי ולשון המשנה ג"כ נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה נתנה לו מתנה עד שלא גלגלה חייב משגלגלה פטור ע"כ. הרי דבשל גוי הדבר מוחלט דלעולם פטורה אפילו קודם גלגול וכ"כ המפרשים וכן פסק הרב ב"י יו"ד סימן ש"ל ואפשר דטעות סופר הוא בדברי רבינו וצ"ל נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה נתנה לו במתנה (כן כתוב בנוסח אחר כתב יד) עד שלא גלגלה וכו':
וזה שאכל וכו'. בנוסח אחר כתב יד וזר שאכל וכן העתיק מרן ז"ל:
ומניחה בכלי גללין וכו'. גיטין דף ס"ב אמרו מניחה בכפישה או באנחותא ופי' רש"י כלים של בלאי חמתות ואין רגילין ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין ע"כ ומוכח בגמרא דהיינו טעמא משום היכרא וקשה על רבינו שהעתיק כלי גללין וכו' דאלו נאמרו גבי תרומה שם ופסקו רבינו פי"ב דהל' תרומה הל' ט' ומשמע להדיא דהכירא דעיסה היא כפישה ואנחותא והיכרא דתרומה היא כלי גללין ורבינו השוה אותם אולי ס"ל דלאו דוקא קאמרי ודו"ק:
כשם שלא נחשדו וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ז הל' י"ג ופי"א דהלכות מעשר: