כל בכור שהוא ספק וכו'. כאן כלל הכל אמנם לענין המתנות בפ"ט דהלכות בכורות ה"ג חולק בדבר דספק בכור חייב במתנות ממה נפשך ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן אחד השני פטור מהמתנות דעשו אותו כמי שזכה בו כהן וכו' עיי"ש והרב לח"מ ז"ל הקשה על הרב ב"י יו"ד סי' שי"ח שכתב אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות בכורות נראה שפסק כרבי יוסי וכו' ע"כ דהיה לו לכתוב דבפי"ט מהל' בכורים פסק להדיא כרבי יוסי ע"כ וכן הקשה התוס' יו"ט בפירושו במשנה ובלחם חמודות וכתב עוד דאין לומר דט"ס הוא בדברי הרב ב"י שבמקום הלכות בכורות צ"ל הלכות בכורים דאם איתא למה כתב לשון נראה הרי להדיא פסק רבינו כן עיי"ש ואין בידינו בקושיא זו כי רבה היא אלא לתלות הדבר בט"ס ולשאר קושית הרב לח"מ ז"ל עיין להפר"ח סי' ס"א ס"ק ל"א ושו"ת מתנות כהונה פ"ד דף קמ"ט ולפי זה הא דתפסו כהן אין מוציאין מידו לא ברור לן אי קאי גם להשני אי לא דכיון דאמרינן דעשאוהו כאילו זכה בו הכהן ונתנו לבעליו מעתה אם תפסו שלא כדין חז"ל תפסו שהרי חז"ל זכוהו לו ומ"מ הדעת נוטה דמדלא חילק רבינו הכל בכלל:

מי שהיה בעדרו וכו'. משנה בפ"ג ר' שמעון בן גמליאל אומר וכו' והרע"ב ורבינו ז"ל כתבו דהלכה כרשב"ג ואצטריך משום דרבנן פליגי עליה כדאיתא בגמרא:

הלוקח בהמה וכו'. אף דמעשר שני ממון גבוה ובכור אינו נוהג במוקדשין אפשר דמשום שהוא לקוח בירושלים לצורך אכילה הוי כחולין כ"כ הרב קרית ספר ז"ל:

אבל הלוקח וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דהו"ל למימר לאכלה ולא לשריפה כדאיתא בגמרא ומרן ז"ל כתב דנראה דנוסחת רבינו ולא לסחורה ע"כ ולענ"ד נראה א"א לומר כן על פי הסוגייא שהרי הקשו לרב חסדא מדין חלה מעיסת שביעית דאם מטמאה בת שריפה היא ולאכלה ולא לשריפה אמר רחמנא והרב לח"מ ז"ל כתב דפריך דכי היכי דדריש הכי ה"נ נדרוש גבי חלה לאכלה ולא לשריפה ע"כ ועם כל זה אין דעתי נוטה דמסיק וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה הרי דדרשת רב חסדא בשריפה קיימא וביותר תמהתי על המבי"ט ז"ל בקרית ספר שהזכיר לשון רבינו לאכלה ולא לסחורה והביא דברי ר"ח לאכלה ולא לשריפה ותו דאיך לא השגיח להשגת הראב"ד ז"ל:

לקח בכור וכו'. משנה פ"ז דשביעית ופי' הר"ש והרע"ב דבבעל מום קאמר אבל רבינו פי' שם בין תמים בין בעל מום קאמר עיי"ש וכוונתו מבוארת דהלוקח אינו רשאי לאכלו עד שיפול בו מום וכן כתב להדיא פ"א מעשר שני משנה ב':