Maaseh Rokeach on Foundations of the Torah Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל אם הבטיח על הטובה וכו' ולא מצינו שחזר בדבר טובה וכו'. דברי רבינו צריכים ביאור שכתב שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר ומשמע אף שיש עוונות שהרי לא חילק כלל וקשה דכמה פעמים מצינו שחזר ובפ"ק דברכות דף ד' א' גבי וירא יעקב מאד ויצר לו שמא יהרג והיינו טעמא שמא יגרום החטא אף על פי שהבטיחו ושמרתיך בכל אשר תלך וכן אמרו שם גבי עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה אחרונה מכאן אמרו ראויים היו לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא. וראיתי להרב בהקדמתו לפי' המשנה ח"ב שכתב וז"ל שהקב"ה כשיבטיח אומה בבשורות טובות ע"י נביא אי אפשר שלא יעשה כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם והוא מה שאמרו ע"ה כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו ושמרתיך בכל אשר תלך יהיה מפחד וכו' יורה זה שהקב"ה מבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואחר כך לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה וכו' ע"כ הרי שכתב דכשהוא ע"י נביא בשום ענין אין הקב"ה חוזר בו והיינו טעמא כדי שיאמינו בנביא שהוא אמת והיינו מ"ש רבינו שאם לא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר משא"כ ברעה שאין הקב"ה מואס התשובה לעולם והנביא יבחן בדבר אחר וכן הוכיח שם ממ"ש ע"ה כל דבר וכו'. וקשהדעדיין לא נתלחלח הדיו שכתב דדוקא בנביא הוא דאמרינן הכי כדי שתתקיים נבואתו ודבר זה נאמר בפ"ק דברכות דף ז' ע"א על משה רבינו ע"ה כשאמר לו הקב"ה הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ואף על גב דבעא רחמי עלייהו אפ"ה אוקמא בזרעיה דכתיב ובני (קני) [רחביה] עלו למעלה וכו' כיון שיצא מפיו ב"ה הרי דבזה לא שייך כדי שתתקיים נבואתו כלל שהרי עמו היה מדבר ולו הבטיח הטובה ולא לאחרים ואפ"ה קיימה דכתיב ובני משה וכו' ובני רחביה עלו למעלה ותנא רב יוסף למעלה מס' רבוא ותו קשה דמכאן משמע דבנביא אפילו על תנאי אינו חוזר בו ואלו לקמן כתב אבל שיאמר הקב"ה לנביא במאמר מוחלט בלא תנאי דמשמע להדיא דהיינו דוקא בלא תנאי ונראה דכוונת הרב מבוארת שכתב שם אבל ענין פחד יעקב וכו' וע"ז כתב ויש לדעת וכו' הרי שביאר דכוונתו לעיל היינו בדליכא עונות דאי איכא עונות אז יש לחלק בנביא דוקא בין כשהוא על תנאי לכשאינו על תנאי דאם הוא על תנאי ולא בא התנאי תו לא צריך לקיים נבואת הנביא כדי שיאמינו בו שיאמרו קיום התנאי גרם ומ"ש לעיל ההיא דכל דבר שיצא מפי הקב"ה היינו לומר דאפילו בין הקב"ה לנביא לבד אפילו על תנאי אינו חוזר מינה דבמבטיח ע"י נביא גם כן לא יחזור וכי היכי דבנביא לעצמו אפי' על תנאי אינו חוזר בדליכא גרם חטא ה"ה והוא הטעם דאף ע"י נביא אי ליכא עונות אף ע"י תנאי לא יחזור דהא לא גרע מיחיד מטעם שכבר יצא הטוב מפיו יתברך וע"ז הביא שם מאמר ירמיהו הנביא לחנניה בן עזור דהתם לא היה מתנבא בשום תנאי א"כ בהכרח הוא שיתקיים עכ"פ. מעתהע"פ האמור יפורש גם כן כוונת דבריו כאן שבתחלה כשאמר אבל אם הבטיח על טובה וכו' דעכ"פ צריך שיתקיים אף דאיכא גרם חטא היינו בלא תנאי שהרי לא הזכיר תנאי כלל והוכיח כן ממ"ש שכל דבר שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר בדליכא גרם חטא מינה דכ"ש בנביא שהבטיח. אבל בתנאי ואיכא גרם חטא אף בנביא שהבטיח אין צריך שיקיים דבריו שהרי תלה הדבר בתנאי ואף שסתם דבריו כאן מכל מקום על כרחך לומר כן מכח ההיא דיעקב ואחרים כאלה שלא נתקיים מ"ש ולזה הביא רבינו ההיא דמסכת שבת דאף דלא גרם החטא אחר ההבטחה מצינו שחזר בו דזה לא נמצא אלא פעם אחת בעולם דכשהקב"ה מבטיח שום טובה ובאותה שעה היו לו עונות מקדם לא שייך לומר בזה גרם חטא אלא אם יחטא אחר כך ולפ"ז צ"ל לדעת רבינו דמה שאמר לו רבי זירא לרבי סימון לוכחינהו מר וכו' בההיא דשבת דף נ"ה היינו לומר חומר זאת העבירה שאף אחר ההבטחה ולא חטאו אחרי זה חזר בו אף שלא מצינו דבר זה אלא פעם אחת בלבד מ"מ נפקא מינה שהעבירה היא גדולה וחמורה וכעין זה כתב הרב פר"ח יעו"ש. אלאדקשה לי למ"ש בההיא דחנניה בן עזור דפ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ט ע"א) אמרינן המתנבא מה שלא נאמר לו היכי דמי כגון חנניה בן עזור וכו' א"ל אביי האי לחבירו נמי לא נאמר א"ל כיון דאתייהיב ק"ו למדרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו מוכח שאמת היה אומר אלא שנענש על שלא נאמר לו ומדברי רבינו נראה דהיה שקר גמור והכי מוכח גם כן המשך הפסוק דקאמר ליה ירמיהו לא שלחך ה' ואתה הבטחת את העם הזה על שקר. וי"ל דהשקר היה על מה שנתן גבול לדבריו שאמר כה אמר ה' בעוד שנתיים ימים שברתי את עול מלך בבל ואלו לירמיה לא נאמר כן אלא שישבר מתי שיהיה ולהוכיח שקרו בדבר זה א"ל הקב"ה לירמיה הלוך ואמרת אל חנניה כה אמר ה' מוטת עץ שברת ועשית תחתיהם מטות ברזל לומר שאף שאמרתי לך כן מ"מ לא קבעתי זמן וכן ראיתי למוהרש"א ז"ל. וראיתילעמוד במ"ש הרא"ם פ' וישלח שמתחילה הביא ההיא דיעקב וההיא דעד יעבור והקשה ע"ז מההיא דמשה רבינו ע"ה וכתב דליכא למימר דההיא בשלא חטא אחר ההבטחה אבל אם חטא אפילו בלתי תנאי חוזר דא"כ קשה ההיא דחנניה בן עזור דהו"ל להשיב לירמיה אם לא תתקיים נבואתי יהיה מסיבת שחטאו אחר כך ועוד בפירוש אמרו בפ"ה דשבת מעולם לא יצאת מדה טובה מפי הקב"ה וחזרה לרעה חוץ מדבר זה וכו' ופי' רש"י חוץ מדבר זה שהוציא דיבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו ע"כ וכ"כ הרמב"ם בהל' יסודי התורה שכל דבר טובה שיאמר האל אפילו על תנאי אינו חוזר וכו' ותירץ דשמא י"ל דשאני הכא שההבטחה היתה לעצמו וכו' אבל כשההבטחה היא לאחרים שיש בחילופה הכזבת נביא אפילו על תנאי אינו חוזר וע"ז הקשה הרב מההיא דעד יעבור דבהבטחת אחרים קמיירי שה' אמר למשה שיבטיח את ישראל על כך וכו' ושמא יש לחלק בין נתקיימה וכו' ובין חוזר וכו' דלגבי קיום ההבטחה אם חטא אינה מתקיימת ואלו גבי חזרה מטובה לרעה אינו חוזר והיינו דר' חמא דקאמר מעולם לא יצאת וכו' וחזרה לרעה ולא אמר ולא נתקיימה. ועוד הקשה הרב מההיא דירמיה ודברי הרמב"ם דאם לא נתקיימה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר וכתב דהיותר נכון דהתם גבי עד יעבור אף על פי שלא נתקיימה כולה מכל מקום נתקיימה מקצתה שזכו לביאה שניה ואין בזה הכחשת הנביא ומ"ש ירמיה הוא אם לא נתקיימה כלל עכת"ד. ומדהביאההיא דר' אחא משמע דס"ל כפשטא דאף דאיכא עונות אין הקב"ה חוזר בו זולת בההיא דתוכחה ובזה הכריח דההיא דמשה רבינו ע"ה על כרחך איירי אף דאיכא עונות וא"כ קשה היכי נחה דעתו דעת קדושים בשנותו דשמא שאני היכא דאיכא הכזבת נביא דהא התם לא שייך הכזבת נביא שהרי הקב"ה היה מתווכח עם מדת הדין אלא שגברה מדה"ד ואפילו הכי אמרו שם דאם לא היה חטא זה של התוכחה מעולם לא מצינו שחזר בו בשאר עונות ותו קשה במה שהיה רוצה לחלק בין קיום לחזרה דכיון שכל הקפידה היא משום הכזבת נביא מכיון שלא נתקיימה ההבטחה הרי לא נתקיימה נבואתו והרי נתכזב ועכ"פ קשה מההיא דירמיהו ותו קשה בתירוץ אחרון שחילק בין כשנתקיימה מקצתה ללא נתקיימה כלל דהרב ז"ל הביא שם דברי רבינו ולרבינו אם נפל אפי' דבר קטן מהנבואה בידוע שהוא נביא שקר כמ"ש למעלה בזה הפרק. וראיתי להרב לח"מ ז"ל שכתב כתירוץ ראשון של הרב ולקושיא עד יעבור וכו' כתב דכיון דדברים אלו הם דברי משה אף על פי שמפי הגבורה אמרן מ"מ כיון שאינן בלשון האל יתברך יפול בהם נחמה שינחם האל יתברך ע"כ וקשה דכיון דסוף סוף מפי הגבורה נאמרו לא שייך נחמה כלל כי לא איש אל וכו' ומה שאמרן בלשון עצמו י"ל שכך היה רצונו ב"ה ועכ"פ נראה דאין זה כדאי לומר שבשביל זה ינחם והרב פר"ח כתב דנבואה זו משה וישראל אמרוה ואינה לאחרים אלא בין הקב"ה לנביא ע"כ ונראה לתרץ דהכא גבי משה רבינו ע"ה שאני שהרי לא האמינו בו ישראל ע"י אותות ומופתים וכיוצא כמו שאר נביאים אלא במעמד הר סיני נתאמת נבואתו לגמרי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ואין בנבואתו שום דופי והרהור כלל בעולם וכמ"ש רבינו בפ"ח ומכיון דמאי דשאני לן בין כשהקב"ה מבטיח לנביא עצמו ובין כשמבטיח על ידו לאחרים היינו כדי שתתקיים נבואתו ולא יאמרו שנבא על שקר ח"ו ודבר זה לא שייך כלל במשה רבינו ע"ה שכבר הוא מוחזק אצלינו לעד ולעולמי עולמים הלכך כיון שגרמו העונות כדין חזר בו הקב"ה מהבטחתו דהכא אין שום חשש ובודאי שיאמרו שהעונות הם הגורמים ולא דבר אחר משא"כ בשאר נביאים שאף שהם מוחזקים אצלינו מכל מקום מידי הרהור לא יצאנו ובזה גם כן נסתלקה קושיה אחרונה של הרב ז"ל:
ואסור לנסותו יותר מדאי. משמע דבמקצת הותר ואי קאי אדסמיך בנביא שהוחזק הרי אסר לנו שום ניסיון ואפילו הרהור ואם מנסין אותו אפילו במקצת הרי מידי הרהור לא יצאנו. ואי קאי לתחילת הנבואה הרי לעיל כתב ובודקין אותו פעמים הרבה ואפשר דכוונתו דמאחר שהוחזק אצלינו על ידי הנסיונות הראשונים הרי נאסר לנו לגמרי שום ניסיון כלל והיינו הראיה שהביא ז"ל מפסוק לא תנסו וכו' שוב ראיתי להרב לח"מ שהבין כן בההיא דלעיל עיי"ש: