הואיל וכל הנפסד יפרד ליסודות אלו למה נאמר ואל עפר תשוב לפי שרוב בניינו מן העפר. ר"ל שאין לבאר הכתוב כי טעם שירד לארץ הוא מפני שנחבר מן הארץ שזה נוכל להבין ממה שכבר כתב עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת א"כ למה חזר שוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב לומר שכיון שרובו של אדם מן העפר אל עפר ישוב יותר משאר היסודות ומזה תשכיל אל שאר הדברים ששבים אל היסוד שרובו נחבר ממנו ורבותינו דרשו מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה ור"ל כשם שעתה עפר אתה כן לאחר המות תשוב להיות עפר בחיים כאשר אתה עתה והוא פירוש נכון עכ"ל מורינו הרב ריש מתיבתא ואב"ד כמהר"ר יצחק שלום נר"ו:

ומה בין ענין מעשה מרכבה לענין מעשה בראשית וכו'. פרק אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד וכו' ואוקמוה בגמרא דהכי קאמר אין דורשין בעריות לשלשה ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד והוא מבואר בדברי רבינו וענין אין דורשין בעריות לשלשה כבר ביארו ז"ל סוף פרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה. ועיין בדברי רבינו עוד בפירוש המשנה שם:

ויכמה בשרו. מלשון כמה לך בשרי תהלים ס"ג שהוא לשון תאבה ואין לו דמיון רש"י ז"ל:

ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן והרמז לזה מה שאמרו ז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה ובאבות תנן בן ארבעים לבינה ועיין בדברי רבינו ריש פרק ז':

ואף על פי כן ראוין הן להקדימן. נכתב בצידו וכן הוא סדר הלימוד בהכרח דרך גדולת האדם מקטנותו וקל להבין: