חייבים אנו וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן ובפרט בזמן הזה שהכל להוטים אחר הממון ושמעתי מפי הרב עמנואל חי ריקי זלה"ה בדרוש שעשה בעיר המהוללה אזמיר יע"א בהיותי שם סימן לדבר חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ר"ת זנות עבודה זרה ממון כי ידוע דשיתא אלפי שני הוי עלמא ושני אלפים ראשונים היו להוטים אחר הזנות כדכתיב ויראו בני אלהים את בנות האדם וכו' וב' אחרים ע"ז כדאשכחן בזמן מלכי ישראל וכו' ואלה האחרונים אחר הממון ע"כ יש לנו ליזהר ביותר על הצדקה כדי לקרב הגאולה וכבר אמרו שיש לכוין בכל יום בתפלה באמרו לישועתך קוינו כל היום למ"ש צפית לישועה לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד:

**אני.**בנוסח אחר כתב יד (כי) [כתוב] אנכי וכן הוא בפסוק:

הכופה אחרים וכו' שכרו גדול משכר הנותן וכו'. וכן אמרו ז"ל גדול המעשה יותר מן העושה אך קשה דבפ' חלק אמרו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלים עליו כאילו עשאה משמע דשוה לו ויש לומר דההיא במצוה שאין בה חסרון כיס אבל ביש בה חסרון כיס דטריחא ליה מילתא טפי שכרו מרובה מהעושה ועיין עוד בספר מעיל שמואל ז"ל וראיתי להט"ז יו"ד סי' רמ"ט שכתב דאין פירושו ששכרו יותר מן העושה ע"י כפיה דהעושה ע"י כפיה הפסיד זכותו כמ"ש ס"ג [סעיף ג'] אלא פירושו יותר משאר עושה צדקה אפילו ברצון ותמה על הפרישה ז"ל שפי' יותר מן העושה ע"י כפיה עיי"ש. ולענ"ד נראה דאף שהוא ע"י כפיה מ"מ לא מפני זה הפסיד זכותו על דרך תליוה וזבין וכו' ומ"ש מההיא דסעיף ג' התם שאני שנותן לעני בפנים זועפות ורעות דגריע טפי לבייש פני העני ח"ו:

שמנה מעלות וכו'. מכאן אנו למדין כמה מעלות טובות יש בנתינת הצדקה עד שעשו לה חז"ל כל אלו המעלות ואשרי הזוכה לה. ומ"ש בספרי רבינו

שמך בנוסח אחר כתב יד המך וכן הוא בשו"ע:

פחות מזה. בנוסח אחר כתב יד כתוב פחות מזה שיתן לו כראוי ליתן לו אחר שישאל והיא גירסא הנכונה:

צוו חכמים וכו'. הרב ב"י יו"ד סי' רנ"ז פסק דלא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד ממ"ש בערובין דף ס"ג כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעה לעולם וכו' ורבינו השמיטו כאן גם בפ"ט דהלכות בכורים לא ביארו ואולי דס"ל דנלמד מדין לקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלקים בגורן אף שעדיין יש לגמגם דבמעשר עני המתחלק בבית יש לו טובת הנאה ונותנו לכל עני שירצה כמ"ש פ"ו הל' (כ') [י'] וצדקה הוי דכוותיה ודאי: