מצות עשה וכו'. מה שאין מברכין על מצוה זו כתב הרשב"א סימן י"ח דהטעם משום דתלוי ביד אחרים דאפשר שהעני לא ירצה לקבל וכו' ע"כ וקשה לי דמאי שנא מברכת ארוסין:

וכמה עד חמשית וכו'. בירושלמי ביארו דבשנה ראשונה חמשית מן הקרן ומכאן ואילך מן הריוח וכן פסק הטור יו"ד סי' רמ"ט ורבינו לא ביארו אפשר משום דמילתא דפשיטא היא כמ"ש שם דאל"כ בה' שנים יתן כל מה שיש לו וזה לא יתכן:

מפרנסין ומכסין עניי כותים עם עניי ישראל. כן הוא לשון הברייתא פרק הניזקין והוה משמע דדוקא כשיש עניי ישראל דאז מפרנסין עמהם גם עניי כותים אמנם הר"ן ז"ל דקדק מהתוספתא וירושלמי דלאו דוקא הביאו הרב ידי אליהו ז"ל אמנם לא זכר שגם רבינו כתבו בפי"ד מהלכות אבל הל' י"ב קוברין מתי כותים ומנחמין אבליהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום. גם בסוף פ"י דהל' מלכים כתב רבינו צוו חכמים לבקר חוליהם ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל וכו' ושם הביא מרן דברי הר"ן ז"ל וכן משמע מדקדוק לשון רבינו שם והט"ז ז"ל יו"ד סי' קנ"א ס"ק ט' נתן טעם נכון לדברי הר"ן ז"ל עיי"ש. ואני הצעיר כתבתי בפ"י דהלכות ע"ז הל' ה' דרבינו השמיט הא דמבקרין וקוברין ולא נזכרתי שרבינו הביאו בהל' מלכים והלכות אבל עיי"ש:

בי"ד כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות. וכ"כ הטור יו"ד סי' (ר"ן) [רמ"ח] ובנוסח אחר כתב יד אין שם מכת מרדות והכי מסתברא דהא צריך להכותו עד שיתן:

ואם היו רבים וכו' נותנים וכו'. פירש"י שנותנין ליד הגבאי מפני החשד שלא יאמרו שפוסקין ואינם נותנים וכשבאים דהיינו כשחוזרין לעירם חוזרים ולוקחים אותם מיד הגבאי לפרנס עניי עירם ומסתברא דהיינו דוקא שלא שהו בעיר ההיא ששה חדשים ובמ"ש רבינו פ"ט הל' י"ב יותר נראה דבעינן י"ב חודש דוקא וכו':