ושתי תגלחות שמגלח המצורע שהרי הוא ספק מצורע. כבר ביאר רבינו בהל' ט' שדין זה לא נאמר אלא באשה וקטן דאלו בגדול לא אלים הספק לדחות הודאי:

ושערו בכל תגלחת ספק אסור בהניה מספק. משום דשער נזיר אם הוא טהור הוא מהנשרפין דכתיב ונתן על האש וכו'. ופסקו רבינו פ"ח הל' ג' ובנזיר טמא פ"ו הל' י"ד פסק דטעון קבורה וראיתי להרב בתי כהונה ז"ל בבית ועד דף ע"ב ע"ג שנתעורר לדברי מרן בפ"ו שציין ע"ד רבינו מההיא דסוף תמורה דקתני שער נזיר ופטר חמור יקבר דלא ידע מה שייכות יש למה שהביא ואדרבה דלא כהרמב"ם דהרמב"ם פסק כשינויא דמפליג בין נזיר טמא לנזיר טהור ובסוף פיסולי המוקדשין אחר שהביא דין שער נזיר טהור שהוא בשריפה ושער נזיר טמא שהוא בקבורה הביא דין האורג מלא הסיט וכו' ידלק ע"כ וקשה ששם נראה דמתניתין בציפירתא וכו' דאי לא קשיא דליבטיל ברובא וכו' ע"כ ובעיקר קושייתו כבר עמד מרן ז"ל בהלכות בכורות הל' י"ג עיין עליו.

אכןתורה היא ואביעה דעתי הקצרה הנה בסוף תמורה תני מתניתין אלו הן הנקברין וכו' שער נזיר ופטר חמור ובגמ' רמי ליה טבי לרב נחמן תנן שער נזיר יקבר ורמינהי האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד משער נזיר ופטר חמור בשק ידלק השק א"ל כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור א"ל שנית נזיר אנזיר פטר חמור אפטר חמור קשיא אשתיק ולא אמר ליה ולא מידי א"ל מידי שמיע לך בהא א"ל הכי אמר רב ששת כאן בשק כאן בשער איתמר נמי א"ר יוסי ב"ר חנינא כאן בשק כאן בשער ר"א אמר כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא א"ל ליבטיל שק ברובא א"ר פפא בציפורתא ציפורתא לישלפינהו א"ר ירמיה הא מני ר' יהודה היא וכו' ע"כ. והדקדוקים מבוארים חדא דאמאי הביאו הא דר"א באחרונה הו"ל לאתויי אחר דברי ר"נ ולימא וכן אמר ר"א ועוד כיון דלתירוץ זה אכתי קשה פטר חמור אפט"ח מאי אהני לן ותו דהך קושיא דליבטיל ברובא הו"ל לאקשויי לעיל כשתירץ לו ר"נ כאן בנזיר טהור וכו'.

לכךמפרש רבינו דכשמתרץ כאן בשק כאן בשער לא פליג אחילוק דכאן בנזיר טהור וכו' ודלא כפי' רש"י ז"ל אלא דשני התירוצין אמת וכאן בשק כאן בשער הוא פשוט שכן הוא האמת וכיון שגילה לנו ששני התירוצין אמת הביא באחרונה הא דר"א משום דאין להקשות עוד מפטר חמור כמבואר ומאי דפריך ליבטיל ברובא ס"ל דאינה קושיא דכיון דאשכחן גבי כלאים דאפילו בכ"ש מקדש ה"נ דכוותה וגם רש"י ז"ל לפי דרכו נרגש מזה עיין עליו וכן נראה מדברי רבינו בפי' המשנה פ"ג דערלה שכתב ושק נקרא בגד הארוג מן השער ולא נאמר בזו תעלה שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים ע"כ. ועוד מצינו גבי קדשים שמקדשין בכל שהן כדתנן בסוף הך מתני' דפ"ג דערלה ולא אמרינן דליבטלו ברובא וידוע דשער נזיר אקרי קדוש דכתיב קדוש יהיה וכמ"ש בנדה פרק האשה ופטר חמור ג"כ לילף משער נזיר או מקדשים וכיון שחז"ל נתנו בו שיעור אין להקשות ליבטיל ברובא ועוד דמוקים לה כר"י ודחיקא מילתא טפי לאוקומי סתם מתני' דפ"ג דערלה דלא כהלכתא אלא דכפי זה יקשה על מרן ז"ל פ"ו שהביא דברי רש"י ז"ל שפי' כאן בשק כאן בשיער דל"ש נזיר טהור או טמא עיי"ש אלא דצ"ל דבהא אף לפי דברי רש"י ניחא לרבינו דאי אפשר לאוקומי מתני' דקתני יקבר בנזיר טהור דהא קרא כתיב ונתן על האש וכו' ובודאי דבנזיר טמא דוקא איירי מתני':

תגלחת ראשונה וכו'. מרן ז"ל נתקשה הרבה בהשגת הראב"ד והרב לח"מ ז"ל יישבם על נכון עיין עליו ובשו"ת הרדב"ז שנדפסו מחדש ח"ב סי' רפ"ו יישב דברי רבינו לכל מה שהשיגו עליו ונשא ברכה עיין עליו ועיין עוד לרבינו בפי' המשנה. ומ"ש בספרי רבינו

טמא מת ודאי וכו' בנ"א כת"י אין שם ודאי. ומ"ש

בשנה ראשונה בנ"א כת"י ושנה בוי"ו:

וכיצד זה מביא קרבנותיו אם היה עשיר כותב נכסיו לאחרים וכו'. דין זה שייך בתגלחת שניה שהיא לימי חלוטו שמביא בה קרבן ומגלח אבל בתגלחת ראשונה שהיא לספק נזירות בין טהור בין טמא אין חילוק בין עשיר לעני וכ"ה בתוספתא ומרן ז"ל כתב דרבינו לא חשש לזה וכתב תחילה כללות המעשים וכן נראה ממ"ש רבינו בדין הבא וכו':

אבל האשם וכו'. ובפי"ח דמעשה הקרבנות הל' ט' כתב רבינו דחטאת ואשם הם עיקר הכפרה וכבר השיגו הראב"ד עיין למרן והרב לח"מ ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו

מחובת התגלחת בנ"א כת"י מחובת תגלחת טהרה ופשוט הוא:

נטמא ודאי והיה מצורע ספק וכו'. הרב לח"מ ז"ל הקשה על רבינו מהגמ' וממ"ש בפ"ו עיין עליו אכן החילוק נראה לענ"ד מבואר דהתם קדמה הטומאה לנזירות משא"כ כאן דהנזירות קדמה לטומאה וכבר מנה:

האומר הריני נזיר וכו'. עיין מה שכתבתי בס"ד בפ"ג הל' י"ג ובנ"א כת"י כתוב שנאמר ואקים וכו' ופשוט: