מי שהעידו עליו עדים וכו' הואיל ואם יאמר וכו'. מבואר דעת רבינו דאף אם הוא עומד בדבריו מ"מ אנו מתרצין אותם כן ונמצא שלא הכחיש את העדים וכן נראה ממ"ש לקמן פ"ט הל' ח' ופ"ט דנזירות הל' י"ז ועיין בס' ידי אליהו ז"ל דף פ"ח שהאריך בזה ומ"ש המבי"ט ז"ל בקרית ספר והוא מכחיש אינו מדוקדק עיין עליו:

ואם התרו בו לוקה וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן ואיהו ירושלמי שהביא מרן גופיה פ"ט דנזירות הל' י"ז וכ"כ המל"מ ז"ל:

ואם הביא לא כפר. כך היא נוסחתינו ונוסחת המגדל עוז וכמשמעות פשט המשנה והברייתא אך מהר"י קורקוס שהביא מרן ז"ל גריס ואם הביא כפר ודחיק למתניתין דהרישא קאי ועיין להמבי"ט ז"ל בקרית ספר והרב לח"מ ז"ל:

אין מקבלין ממנו עד שיחזור בתשובה. פשטן של דברים עד שיחזור בתשובה דהיינו עזיבת החטא וכל עוד שלא ראינו שעזב אין מקבלין וקשה דבפ"ג דמעשה הקרבנות הל' ד' כתב אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה ואין לומר דהתם בעבירות שלא הומר בהם קאמר דהא כתב להדיא דמקבלין ממנו כל הקרבנות ולא חילק בדבר. וי"ל דכוונת רבינו הכא והתם דבשעה שמביא הקרבן בודקין אותו אם שב בתשובה ואם הוא מודה די לנו ונקריב קרבנו ולפ"ז מ"ש עוד שם היה מומר לעבירה והוא מפורסם וכו' אין מקבלין לאותה עבירה וכו' הוי חילוק אחר דברישא מיירי בצנעא ולא פקר והיינו הדין שכתב כאן והך הוי בפרהסיא וגילוי פנים ולכך אין מקבלין לאותה עבירה כלל. אך אכתי קשה דא"כ הו"ל מין גמור ואיך מקבלין לעבירה אחרת והרי מדברי רבינו פ"ד דרוצח הל' י' ופי"א דגזלה ואבדה הל' ג' פסק להדיא דלהכעיס הוי אפיקורוס ואיך יקבלו ממנו כלל. ואפשר דלענין קרבן כיון דחזינן דמייתי ליה על אותו חטא מורה שנתחרט לאותה עבירה וכיון דחזינן בדעתו שחזר מקבלין ממנו לפתוח לו פתח שישוב מאחרת.

ובהכיניחא למה שהקשה הר"ח אבולעפיה ז"ל פרשת ויקרא ובס' מקראי קודש למ"ש הש"ך והפר"ח יו"ד סי' ב' בשם הב"ח דלהכעיס הוי פיסולו מדרבנן וחלקו עליו דהוי מן התורה ולדבריהם איך יקבלו ממנו קרבן כלל מאי שנא ממומר לע"ז ולחלל שבת וכו' וצ"ע ע"כ. ועם האמור יתורץ קצת דהבאת הקרבן מורה על תחילת חרטתו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ועבודה זרה ושבת שאני דהוי כופר בכל התורה כולה ובעינן תשובה גמורה. ומה שהקשה הרב שם שדברי מרן סותרין זה את זה ממ"ש פ"ג דהלכות תשובה הרואה יראה דגם דברי רבינו נראין כן וכבר האריך הרב לח"מ ז"ל שם:

שאין בעלי חיים נדחין וכו'. הרב לח"מ ז"ל הקשה ממ"ש רבינו לקמן סוף פ"י דדחוי מעיקרו אינו דחוי דמשמע דאם נראה ונדחה הוי דחוי היפך מ"ש כאן וכן פ"ג דפסולי המוקדשין וכו' עיי"ש. ולענ"ד אין לנו משמעות זה ונהפוך הוא דאי אפילו דחוי מעיקרו לא הוי דחוי מכל שכן וק"ו נראה ונדחה וחזר ונראה דעל כל פנים היתה לו שעת הכושר וק"ל:

חייבי חטאות וכו'. מבואר הדבר דהא דיום הכיפורים מכפר על כל העבירות כמ"ש רבינו בהל' תשובה ע"י תשובה וכו' היינו דוקא בדלא נתחייב חטאת וכן מלקות אבל אם נתחייב חטאת ודאי או מלקות אין כח ביוה"כ ולא בתשובה לכפר עד שיביא קרבנו וילקה וכדאיתא בגמרא פ"ב דכריתות ויליף לה מקרא עיי"ש:

וספק שוטה. ט"ס וצ"ל סוטה וכ"כ המגדל עוז: