ועבר יום י"ד וכו'. לאפוקי פסח שני שאין בו כרת כמ"ש לקמן פ"ה הל' ב':

אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה וכו'. כתב מרן ז"ל הכי משמע במתני' פרק תמיד נשחט ע"כ ואין משם ראיה לשיהיה לעיכובא אכן ממ"ש רבינו בשאר קדשים הדבר פשוט דחוץ לעזרה יתחייב משום שחוטי חוץ וידוע דפסח קדשים קלים הוא כדתנן בשלהי איזהו מקומן הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים. ומ"ש בספרי רבינו

לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחידבנוסח אחר מוסיף אלא בבמת צבור. ומ"ש

לוקהבנוסח אחר מוסיף כאילו הקריבן בשוק:

ואין שוחטין אותו וכו'. כבר נתבאר בפ"א דתמידין ומוספין הל' ה':

אם היה ברשות אחד מהם וכו'. הקשה הרב לח"מ דבפרק תמיד נשחט אמרו דהוי התראת ספק ובפט"ז דהל' סנהדרין פסק רבינו דלא הוי התראה ותירץ דמיירי בדידעי דיש לו חמץ ולא הוי התראת ספק ע"כ. והקשה עליו הר"ח אבולעפיה וס' קול בן לוי ז"ל דרבינו פסק פ"ה דהלכות שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק שמה התראה וכ"כ מרן ז"ל בהל' סנהדרין ולא תשחט ולא תזבח לאוי מפורשים נינהו עיי"ש. ואיני רואה תפיסה על הרב לח"מ ז"ל דאף אם נאמר דבשחיטה הוא לאו מפורש מ"מ בזריקה והקטרה ודאי שאינו מפורש דאם לא פירשוהו חז"ל לא הוה ידעינן לה וכ"כ הפר"ח ז"ל ודמי ללאוי דשוא ושקר ותירוץ הרב לח"מ הוא אמת ויציב על פי דברי הש"ס שאמרו במסקנא לעולם בעל בסמוך קמפלגי וצריכא וכו' ועיין עוד בס' לחם יהודה ז"ל. ותמיהני על המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר דפתיך ותני התראת ספק בהאי מלתא שהרי כתב דאע"ג דלא חזינן ליה בשעת התראה הואיל דאישתכח דהו"ל חמץ אחר התראה מחייב ע"כ, דלפי מסקנא דמלתא בגמרא משמע שהעדים ידעו בודאי בשעת ההתראה שיש ברשותו החמץ וק"ל:

דם הפסח וכו'. לאו דוקא פסח דה"ה לבכור ומעשר כמ"ש פ"ה דמעשה הקרבנות הל' י"ז. ומ"ש

ואחר כךט"ס הוא וצ"ל ואחר ששופכין. ומ"ש

ובעל הזבח נוטל פסחו לשון התוספתא פ"ד והובאה בגמרא נותן פסחו בעורו ומפשיל לאחוריו אמר רב עילש טייעות ופי' רש"י דרך סוחרים ישמעאלים הוא זה ומשמע דרב עילש לא בא לחלוק על התוספתא דמלבד דהאמוראים אין להם כח זה אם איתא הו"ל למימר איך היה עושים ולא ידעתי למה שינה רבינו:

המניח אמורין וכו'. המל"מ ז"ל פלפל הרבה בזה דלמה לא הביא מקרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח עיין עליו והנראה דרבינו נמשך אחר המכילתא שהביא מרן ז"ל בענין אמורין בסתמא וכבר ידוע מ"ש מהרי"ק שורש כ' דדרכו של רבינו לפסוק כהירושלמי היפך הגמרא דידן היכא דהוו שינויי דחיקי עיי"ש ואפשר דה"ה למכילתא ומ"מ יש לתמוה על המבי"ט ז"ל בקרית ספר שהביא השני פסוקים עיין עליו:

וחוזרים ויוצאים עשרה ונכנסין עשרה. בגירסא שלפנינו כתוב זה ג' פעמים והוא מבואר דט"ס הוא דא"צ אלא ב' פעמים כיון שנתקיים פסוק דקהל ועדה וישראל על כל פנים וכדאיתא בגמרא ובדפוס מגדל עוז אין שם אלא שני פעמים וכן בקרית ספר ז"ל שהביא לשון הגמרא ואחרי המחילה הראויה מהשיירי כנה"ג ז"ל שתמה על מרן ז"ל איך לא נתעורר בזה עיין עליו:

ותולין ומפשיטין את כולו. כתב מרן ז"ל לאפוקי מר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא דאמר בתוספתא פ"ד י"ד שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד החזה עיי"ש ויש לתמוה בתרתי חדא דלמה לא כתב דפסק כרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל ועוד דלמה הוצרך להתוספתא דפ"ד הלא הובאה בפרק כל כתבי (שבת דף קט"ז) דרבנן ילפי לה מכל פעל ה' למענהו וכבר נרגש מזה התוס' יו"ט ריש פרק תמיד נשחט הביאו הכנה"ג ז"ל. והרב לח"מ ז"ל הקשה דגם לרבנן אוקמוה שם דשקיל ליה בברזי דהיינו בחתיכות קטנות כי היכי דלא ליהוי פסיק רישיה ותירץ דרבינו ס"ל דלא כהתוספות שכתבו בפסחים דגם לרבנן הוי הכי אלא דלרבנן שרי כולו להדיא והרואה יראה שכ"כ התוס' עצמם בפרק כל כתבי ועוד הקשה הר"ח אבולעפיה ז"ל בלשונות דף ה' דגם לרבנן יש חילוק בפתורא דדהבא או ביומא דאסתנא למר כדאית ליה וכו' א"כ היה לו לרבינו לחלק וצ"ע ע"כ. ולענ"ד נראה דאין כאן קושיא חדא דלרבא ורב יוסף הוא דקאמר הכי דאיכא בינייהו הא, אבל לפי האמת לכל חד מנייהו, רבנן לא חילקו בדבר ותו דבתר הכי קאמר תלמודא מאי אהדרו ליה חבריא לר' ישמעאל בנו של ריב"ב הכי קאמרו ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו הרי דכפי טעם זה אין שום חילוק בדבר ותדע עוד דגם לאוקמתא דשקיל ליה בברזי כתבו התוס' דרבנן שרי להדיא משום דלדברי ר' ישמעאל קאמרי עיי"ש:

אפילו בדבר שאינו צורך עבודה. אבל צורך מקדש מיהא בעינן וכ"כ הוא ז"ל בפירוש המשנה פ"י דערובין וגם בדלא אפשר קודם או אחר זה כמ"ש לקמיה:

אבל הרכבתו וכו'. בפירוש המשנה לרבינו פרק מקום שנהגו אמתני' דמקום שנהגו למכור בהמה וכו' משמע דפסק כרבנן דבן בתירא דבאדם דוקא הוא דאמרינן החי נושא את עצמו משא"כ בהמה חיה ועוף אמנם בחיבורו לא פסק כן שהרי כאן אסרו משום שאפשר מאתמול ואם איתא תיפו"ל דהוי אב מלאכה ובדין חתיכת היבלת עיין מ"ש הרב לח"מ ז"ל ומ"ש עליו הר"ח אבולעפיה ז"ל אמנם הרואה יראה דמלשון הגמרא בעירובין משמע כדברי הרב לח"מ ז"ל וכמ"ש בס' לחם יהודה ז"ל עיין עליו:

ומפני מה התירו להקדיש פסחו בשבת וכו'. וכן כתב ז"ל פכ"ג דהלכות שבת הל' י"ד: