Maaseh Rokeach on Paschal Offering Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אינו אוכל משניהם וכו'. קצת קשה דלעיל פ"ב הל' י"א פסק ביתום גדול ששחטו עליו אפוטרופין דנעשה כממנה עצמו על שני פסחים ולא יאכל אלא מן הראשון ותו קשה דאותו דין דיתום הוא מהירושלמי פרק האשה ושם ר' דוסא הביא ראיה ממתני' דשחט גדי וטלה יאכל מן הראשון וזה היפך הגמרא דידן שהרי אוקימנא הך מתני' במלך ומלכה דוקא משום שלום מלכות וכמ"ש רבינו כאן א"כ נראה שלא היה לו לרבינו לפסוק כזה הירושלמי. ונראה לענ"ד דס"ל לרבינו דאף דר' דוסא פליג אגמרא דידן מ"מ סתם ירושלמי לא פליג אגמרא דידן דתני ברישא דמתני' ביתום קטן אבל ביתום גדול וכו' והיינו טעמא דעד כאן לא אמרו בגמרא דידן גבי עבד ששחט גדי וטלה אלא מפני ששניהם מאדם אחד ולכך אמרינן אין ברירה על מי היה דעתו בשעת שחיטה משא"כ גבי יתום שעיקר הקרבן פסח אינו שלו אלא של האפוטרופין דא"א לומר בהן יצאו לבית השריפה כיון שנמנו עליו כהוגן כל אחד בשלו אלא שמצד היתום אמרינן דדעתו על הנשחט ראשון ודומה קצת לדין בני חבורה שבהל' ג' ובס' ידי אליהו ז"ל דף קי"א ראיתי שנתעורר בקושיא זו ולא השגיח לראות לשון הירושלמי עיין עליו:
ואם שכח השליח קודם שיזרק הדם. בדפוס מגדל עוז כתוב ואם שכח השולח וכ"כ הרב לח"מ ז"ל וכן עיקר:
ע"מ שלא יהיה לרבך בו כלום. כפי מ"ש רבינו פ"ג דזכיה ומתנה הל' י"ג נראה דלשון זה אינו מועיל ואולי דגבי פסח הקילו והתוס' יו"ט בפ"ט אמתניתין פי' דרבינו סמך וכו' ועיין מ"ש שם בס"ד:
אבד להם פסח ואבדו לו פסח. בדפוס מגדל עוז אבד להם פסחם ואבד לו פסחו:
חמשה שנתערבו עורות פסחיהם וכו'. לכאורה קשה טובא דלפי מ"ש רבינו בפט"ז דהלכות מאכלות אסורות דבעלי חיים ודבר חשוב וכל דבר שאין בטולו ברוב אינו אלא מדבריהם וכן הכריח והסכים הפר"ח יו"ד סי' ק' דמן התורה אחרי רבים כתיב ובכל האיסורין כולם חוץ מערלה וכלאי הכרם ובשר בחלב ועבודה זרה כולם בטלין ברוב מעתה כיון שנתערבו ברוב למה לא יתבטלו וכבר ידוע דיבש ביבש שנתערבו ברוב אפילו אדם אחד יכול לאוכלן כמ"ש השו"ע יו"ד סי' ק"ט ואפשר דכיון שלא נתערבו אלא העורות והפסחים כל אחד ביד בעליו מעתה הו"ל ספק בכל אחד בפני עצמו שמא זה הוא של היבלת וספיקא דאורייתא לחומרא והיינו מ"ש בגמרא והא איכא חד דלא נפק וכו' כלומר דכיון דבכל חד איכא ספיקא וכו' ואף דרבינו ס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדבריהם כמ"ש סוף פ"ט דטומאת מת מ"מ הרי כתב שם דדבר שחיובו כרת הוא מן התורה א"כ ה"נ נימא הכי:
נמצא נשחט שלא למחוייב וזה כמי שנשחט שלא למנויו. בס' ידי אליהו ז"ל נתקשה דלמה הוצרך לכתוב שלא למחוייב ומכח שרבינו לא הזכיר בשום מקום להדיא דאין הפסח נאכל אלא למנויו דהיא משנה ערוכה סוף פ"ה דזבחים הגיה בדברי רבינו שצ"ל נמצא נאכל שלא למנויו ורב חיליה להגיה כן שהרי בשארי נוסחאות כתוב כנוסחתינו ועיין מ"ש אני הצעיר בפרק שמיני: