בשחרית וכו'. פרקא בתרא דתענית ומשמע דאפילו בחול יש בו נשיאות כפים בכל יום ומרמ"ע ז"ל כתב שמה שאין נוהגים לעלות הכהנים לדוכן זולתי ביו"ט מנהג גרוע הוא כנסת הגדולה סי' קפ"ח ע"כ ומ"מ מנהג רוב העולם כן הוא ובאזמיר יע"א ראיתי שכל יום שיש בו ספר תורה בין בחול בין בשבת ויום טוב עושים הכהנים נשיאות כפים.

**ובנעילה.**שם והפרי חדש סימן קכ"ט כתב בשם הבית שמואל דאם נמשכה עד צאת הככבים אינם יכולים לישא כפיהם דאין נשיאות כפים בלילה ואפילו אם עלה ירד ירושלמי פרק תפילת השחר.

אבל במנחה וכו'. נראה ודאי דאף אם עלה ירד וכן משמע מדין מנחה של יוהכ"פ שהזכיר ז"ל בהל' ב' וכ"כ הפרי חדש ז"ל.

כגון תשעה באב וכו'. נראה דלדוגמא בעלמא נקט הני דהוא הדין עשרה בטבת וצום גדליה וצום אסתר וכן מצאתי להכנסת הגדולה ז"ל ונסתייע עוד מדברי מהרש"ל ז"ל וסברא אלימתא היא דהא לא מפיק אלא יום שיש בו תפילת נעילה.

וכהן שעבר וכו'. דין זה לא נמצא בגמרא והטור ז"ל העתיקו משם רבינו ויש להסתפק אם יום הכיפורים דוקא קאמר או דלדוגמא נקטיה והוא הדין הצומות שהזכיר בהלכות תענית שדינם כיוהכ"פ לכל דבר וכן נראה ממ"ש בתחילת הדין כגון צום כפור ותענית צבור הרי שהשוה אותם מתחילה ואפשר דמשו"ה לא חש לבאר אמנם מסתברא כיון שנתן טעם הואיל והדבר ידוע וכו' אם איתא לישמועינן תענית צבור וכ"ש יוהכ"פ דחמיר טפי דזה מן התורה ובכרת וזה מדברי סופרים.

כיצד נשיאות כפים וכו'. סוטה דף ל"ח אמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה והא רבי אמי ורבי אסי סלקי מיעקר הוו עקרי כרעייהו מימטא לא מטו להתם ופי' רש"י מיעקר הוו עקרי רגלייהו ממקומם בעבודה אבל רחוק היה מקומם מן הדוכן ולא מטו עד דגמר ברכת העבודה ע"כ וכבר הזכירו רבינו סוף פרק ט"ו ומדכתב רבינו העומדים בבית הכנסת משמע דעקירת רגליו מביתו לביהכנ"ס אינו נקרא עקירת רגליו לעלות לדוכן וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סימן קפ"ח וכתב הכנסת הגדולה ונ"ל שאם היה ביתו סמוך ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות לדוכן מקרייא עקירת רגליו וכהן העומד בתפילה והגיע שליח ציבור לעבודה אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אחרים אינו פוסק הרדב"ז ח"א סי' רצ"ג ע"כ.

פניהם להיכל. הכי איתא בגמרא ומשמע דלנשיאות כפים בעינן מקום שיש בו ס"ת דהיינו היכל וכלישנא דגמ' וכן משמע שהבין השיירי כנסת הגדולה סי' קכ"ח אמנם הפרי חדש חלק על זה שם ס"ק י"ב מסברא עיי"ש.

ומחזירין פניהם כלפי העם. שם תניא אידך כה תברכו פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו ופי' רש"י או אינו אלא פנים כנגד עורף שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים ע"כ ולכאורה קשה דמי הכריחו לפרש דהסלקא דעתך הוא כלפי פני הצבור במונח דאף לפי הס"ד אחורי הכהנים הם כלפי ההיכל והלא דבר תמוה הוא וגנאי גדול הוא להיות אחוריהם אל היכל ה' והו"ל לפרש או אינו אלא פנים כנגד עורף שאין הכהנים צריכים להסב פניהם לצד הצבור דאז הוה הס"ד טפי ועדיף כיון שהשכל והדרך ארץ מסייענו וי"ל דרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן כדי להסב פני הס"ד לאזהרת הכהנים עצמם ולכך פירש הס"ד דהוה אמינא דכל הקפידא אינה אלא שהכהנים יסבו פניהם כלפי העם שהציווי הוא לכהנים עצמם דוקא במה שנוגע אליהם אבל במה שנוגע לצבור ליכא קפידא משא"כ אם נפרש כפירוש האחר יהיה הציווי לעם שצריכים להסב פניהם לעורף הכהנים ולא לכהנים וזה אינו ותו דאם כן קרא דכה תברכו למאי אתא וכי תיסק אדעתין דעבדינן איפכא דאיצטריך לאזהורי שהכהנים יהיו פניהם כלפי ההיכל ולא אחורי היכל ה' הא ודאי ליתא משא"כ אם נפרש כפי' רש"י קרא גופיה להכי אתא לאשמועינן דפני הכהנים יהיו כלפי העם ואין קפידא בזה אם יהיו אחוריהם כנגד ההיכל כיון שהברכה היא לישראל אלא דאכתי הוה ס"ד דלא חיישינן לפני הצבור אם יהיו שלא כנגד פני הכהנים להכי איצטריך קרא דאמור להם ותו דאם הוא כפי' האחר הו"ל לומר או אינו אלא עורף כנגד פנים דעורף הוה קאי אכהנים ודו"ק. וראיתיבענין זה להרב כנסת הגדולה או"ח סי' קכ"ט בהגהת הטור שתמה על רבינו בעל הטורים ז"ל למה השמיט חלוקת פנים כנגד פנים דאיתמרא בגמ' וכו' וכתבו ברייתא זו הרמב"ם ז"ל והרא"ש פ"ק דמגילה ומן התימה על רבינו ב"י ז"ל שלא הרגיש בזה ע"כ דבריו ואני שמעתי ולא אבין מאי קמתמא על הני רבוותא ז"ל דדין זה מבואר בדברי הטור להדיא כפול ומכופל שהרי כתב וכשמחזירין פניהם כלפי העם וכו' עד ואחר כך מתחיל שליח צבור שים שלום ואז הכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וכו' ואינם רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"צ שים שלום וכו' ושוב כתב ובשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו וכו' ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם ע"כ א"כ איפה מאי איכא לאתמויי עליה כיון שביאר דבריו להדיא בהמשך לשונו ויותר יש לתמוה על הפרי חדש ז"ל שם שכתב על זה דהמחבר גם כן השמיטה והרי הביאו בסעיף י"א וט"ו וכ"ג וכתב ע"ז הרב ז"ל דמאחר שכתבו שצריך לברך בקול רם והיינו טעמא כאדם שאומר לחבירו ממילא נפיק גם כן שיהיה פנים כנגד פנים וכו' וסמכו עוד אמ"ש לקמן והעם יכונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים כנ"ל ליישב דעת הטור והשו"ע ז"ל ולא ידעתי למאי איצטריך לפי' ראשון כיון דהטור ביאר השני דינים ולתירוץ שני גם כן אמאי הוצרך להביא עצות מרחוק. שוב התבוננתי בזה ונראה לענ"ד דכוונת קושייתו בדברי הטור שכתב ואין מברכים אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם ע"כ וכן העתיק השו"ע סעיף י"ד וקשיא ליה ז"ל דאמאי השמיט בהנך בבי ההיא דפנים כנגד פנים דאי ממ"ש לקמן לא משמע דהוי לעיכובא ובהני כתב אין מברכים אלא וכו' דהוי לעיכובא ורבינו הל' י"א העתיק כולם בלשון שלילה ויפה הקשה ז"ל דהוה ליה לאתויי הא נמי עם הנך כמבואר ומעתה התירוץ הראשון של הפר"ח ז"ל הוא נכון בזה אף דבאמת ממ"ש וסמכו עוד אמ"ש לקמן וכו' מורה כוונה אחרת כנ"ל.

ופושטין אצבעותיהם. ובטור שם כתב פושטין ידיהם וחולקים אצבעותיהם ע"פ המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהם ומציץ מבין חרכי אצבעותיהם ומכוונים לעשות חמשה אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל לקיים מציץ מן החרכים (ה' חרכים) ובעטרת זקנים הביא משם הזוהר זלה"ה שאסור לזקוף האצבעות בחנם.

ומתחילין יברכך. כתב מרן הקדוש וז"ל לא ידעתי מנ"ל לרבינו שהם מתחילין יברכך ואפשר שלמד כן ממ"ש אין הכהנים מתחילין ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור וכו' ע"כ ובאמת דממ"ש בפירושו להמשנה פרק אין עומדין משמע בהיפך שכתב אמתניתין דהעובר לפני התיבה וכו' וז"ל סדר ברכת כהנים וכו' ושליח צבור כנגד הכהנים פנים אל פנים וישים בפיהם ג' ברכות אות באות על ענין זה אומר שליח צבור אומר יברכך ויענו הכהנים יברכך וכו' ואחר כך אומר להם שליח ציבור ה' ויענו הכהנים ה' ואחר כך יאמר להם ש"צ וישמרך ויענו הכהנים וישמרך וכו' ע"כ הרי דכתב להדיא שגם תיבת יברכך הש"צ מקרא אותם והוא הפך מ"ש כאן אם לא שנאמר דשם לא נחית אלא לאשמועינן הסדר איך עושים שלכך בא לבאר כיצד יקרא הש"צ ויענו הכהנים וכאן דנחית לענין דינא ומעשה ביאר לנו אמיתות הדין לדעתו ז"ל וגם מרן ז"ל לקמיה הוכיח דזו היא דעת רבינו שהכהנים מתחילין יברכך וראיתי להרב ב"י שם שכתב שהיה נכון להסכים דבריו של כאן למ"ש בפירושו להמשנה שהיא שיטת הפוסקים (הטור והתוספות והר"ן ז"ל) וכו' מכל מקום בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים נוהגים שהכהנים מתחילין מעצמן לומר יברכך בלא שום הקראה וכו' כדעת הרמב"ם ואומרים שכך הם דבריו בפירוש המשנה בנוסחת הערב שהיא אמיתית וטעם הדבר מבואר דכיון דאין מקרין הכהנים אלא כדי שלא יטעו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות למה יקרו אותה ע"כ דבריו וראיתי להרא"ם ז"ל בתשובה סי' ג' שנתאמץ הרבה להכריח מתוך הגמרא ודברי רבינו שבפרקין דגם תיבת יברכך הש"צ מקרא אותם והפרי חדש שם חלק עליו עיין עליו. ולענ"ד נראה ראיה גדולה דתיבת יברכך הכהנים מעצמם אומרים אותה בלא הקראה מדברי רבינו בהל' ח' וז"ל ואומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך והוא מקרא אותם מלה במלה על הסדר שאמרנו הרי שאחר שאומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך אז הוא מקרא אותם מלה במלה וכן הוא מנהגינו פשוט.

כשישלימו וכו'. שם ודקדק רבינו לכתוב ג' פסוקים לאפוקי פסוק ושמו את שמי שאין אומרים אותו הכהנים אלא הש"צ כשאין שם כהנים וכמ"ש פט"ו בסוף.

אין המקרא רשאי להקרות לכהנים וכו'. מרן הקדוש הכריח דהגירסא הנכונה היא אין המקרא רשאי לקרות לכהנים וכן העתיק הטור ז"ל וכן הוא שם בסוטה דף ל"ט.

ואין ש"צ רשאי וכו'. ברכות דף ל"ד משנה העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ומרן ז"ל נסתפק בדברי רבינו שכתב ולא ידע איזו ברכה מקרא אותם וכו' אם רשאי לענות אמן אחר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן או נימא דלא פלוג רבנן ע"כ וממ"ש בפירושו להמשנה שם משמע דשפיר דמי דכל הקפידא אינה אלא בפסוקים עיי"ש.

אין הכהנים וכו'. סוטה דף ט"ל מימרא דר' זירא א"ר חסדא כלשון רבינו.

ומתקנת רבן יוחנן בן זכאי. כצ"ל והכי איתא התם דף מ' ובר"ה דף ל"א וכן הכריח מרן ז"ל אמנם השלטי הגבורים בפרק הקורא עומד גריס בדברי רבינו ומתקנת עזרא עיי"ש.

**בסנדליהם.**כתב השיירי כנסת הגדולה או"ח שם דאין נכון להניח המנעלים לפני הצבור משום כבוד הצבור אלא יניחם במקום צנוע תחת הספסלים והעיד ז"ל שראה להרב החסיד הרד"ך שהיה מניחם חוץ לבית הכנסת ועולה לדוכן ע"כ ודין כבוד הצבור הכריחו גם כן הפרי חדש שם עיין עליו.

כשיהיו הכהנים וכו'. חגיגה דף ט"ז דרש רבי יהודה בר נחמני וכו'.

כדי שלא יסיחו דעתם. שם ואף דעיקר התקנה מפני שהיו מזכירים שם המפורש מ"מ גם עכשיו נאסר משום היסח הדעת ובירושלמי הביאו מרן ז"ל איתא א"ר חגי כלום אמרו אלא משום היסח הדעת משום דאנא מסתכל לא מסיחנא דעתאי ע"כ ומ"מ לדידן נאסר לגמרי זולת להקטנים שאין להקפיד דלא שייך בהו האי טעמא וגם בזה נוהגים להחמיר.

המברך אחד. סוטה דף ל"ח מימרא דאביי ויש מפרשים שאין לו לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן כיון שהוא לבדו וכבר דחו סברא זו כנסת הגדולה שם.

ואומר להם כהנים. כתב הגהות מיימוני דר"ת היה קורא תגר על המנהג הזה ששליח ציבור קורא כהנים דהו"ל הפסקה בתפילה אלא שאחר יקרא כהנים וכבר חלקו עליו עיי"ש ועיין להרב ב"י סימן קכ"ח.

כיצד ברכת כהנים במקדש וכו'. וכ"כ הסמ"ג ז"ל וכתב מרן ובפרק סדר תעניות כיצד תניא אין עונים אמן במקדש ואלא מהו אומר ברוך ה' אלהים וכו' ע"כ. ודבריו צ"ע דשם דף ט"ז ע"ב מוכח להדיא דבמקדש היו אומרים בסדר תעניות ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והעם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מטעם שאין עונים אמן במקדש ויליף לה מדכתיב בעזרא קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה ופי' רש"י ז"ל אבל במקדש אומר אותו הזקן וכו' ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם וכו' והם עונים אחריו בשכמל"ו וכן בכל ברכות שבמקדש וכו' ע"כ הרי להדיא דהעם לא היו עונים אלא בשכמל"ו ואיך הוכיח מרן ז"ל מהך סוגיא כן. ולרבינו והסמ"ג ז"ל ג"כ יש לתמוה הרבה דבפרק אלו נאמרים (סוטה דף מ') מוכח דהעם היו עונים בשכמל"ו שהרי ילפינן לה מהך קרא גופיה דקומו ברכו האמור בעזרא וכמ"ש רש"י והתוספות וכן בפרק יום הכפורים כשהיה מזכיר הכהן גדול שם המפורש העם היו עונים בשכמל"ו ופסקו רבינו בהלכות יום הכפורים וא"כ קשה דמנ"ל לחלק ועוד שנראה הפך הש"ס כאמור ומה גם שבפרק ד' מהלכות תענית פסק כסתם תלמודא דהזקן היה אומר ברוך ה' אלהי ישראל וכו' והעם עונים אחריו בשכמל"ו והוו מילי דמרפסן איגרי לענ"ד. ושוב זכיתי ומצאתי להרב בעל קרית ספר ז"ל שעמד בזה והניחו בצ"ע. ומהשנראה כדי להליץ בעד רבינו והסמ"ג דס"ל דמקרא דויברכו שם כבודך וכו' יש להוכיח דבענין ברכה לעולם צריך לומר ברכת מן העולם ועד העולם היכא דשייך ובסדר תעניות דהזקן היה מברך אותה אז העם היו עונים אחריו בשכמל"ו ובברכת כהנים דאינם רשאים להוסיף שום דבר על השלשה פסוקים הכתובים בתורה וכדאיתא בפרק ראוהו בית דין ופסקו רבינו בהל' י"א אז העם היו צריכים לומר ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם כיון שהכהנים לא היו יכולים לאומרו אמנם ביום הכפורים שאין שם ברכה כלל אין לומר כי אם בשכמל"ו ועדיין צ"ע.

ואומר את השם וכו'. סוטה דף ל"ח.

ולא היו החכמים וכו'. קידושין דף ע"א אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שם בן ד' אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע וכו' דכתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב ופי' רש"י שם בן ד' אותיות קריאתו וכתיבתו ופירושו וכו'.

אין ברכת כהנים וכו'. מבואר שם דף ל"א והפרי חדש ז"ל הוכיח דהוו לעיכובא עיי"ש.

בקול רם. כתב הטור ז"ל דר"ל במעולה שבקולות לא גדול ולא קטן אלא בינוני והרב מגן אברהם ופרי חדש ז"ל הכריחו גם כן מן הגמרא עיי"ש.

אין הכהנים רשאין וכו'. פרק ראוהו בי"ד דף כ"ח מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלהי אבותיכם וכו' תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר ע"כ ודקדק רבינו לכתוב לא בקול רם ולא בלחש משום דקרא מוכח דאפילו דיבור אסור דעל הדבר כתיב ועוד דסתמא קתני ולא שנא ועיין בדברי רבינו פ"ב דהלכות ממרין ומ"ש הרב שמות בארץ ז"ל.

בשעה שכל כהן עולה לדוכן כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון וכו'. שם וכן העתיק השו"ע סעיף ט ורמ"א כתב שם רש"י ותוספות ור"ן כתבו דלא יאמר אותו עד עמדו לפני התיבה וכ"כ בית יוסף וכתב הפרי חדש שם דלזה הדעת נוטה דלא מסתבר שיאמר אותה והוא מהלך אלא ימתין מלאומרה עד מקום שהוא עומד שם בישוב הדעת ע"כ ורבינו ז"ל העתיק לשון הגמרא דקאמר כי עקר כרעיה וכו'.

וקודם שיחזיר פניו וכו'. הטור ז"ל כתב וכשמחזירין פניהם כלפי העם מברכים וכו' והקשה הרב כנסת הגדולה שם על הרב ב"י איך לא העיר אזן בלימודו לומר שאין כן דעת הרמב"ם וגם בספר המפה והלבוש וב"ח לא העירו מזה כלום וכו' ובהגהת ב"י שם יישב דעת רבינו והטור וקושיית הרב ב"י ושאר הפוסקים שהזכיר לעיל כדקאי קאי. ואפשר לפרש לשון הטור כדעת רבינו בקצת דוחק דמ"ש הטור וכשמחזירין פניהם וכו' ר"ל בשעה שהם מוכנים להחזיר פניהם ואין הכי נמי דקודם שמחזירין פניהם קאמר ושפיר אפשר לפרש כן כדי להציל להרב ב"י ושאר פוסקים מקושיית הרב כנסת הגדולה ועיין להפרי חדש שם.

וכן כל פינות וכו'. סוטה דף ט"ו וזבחים דף ס"ב ונחלקו הפוסקים ז"ל איזה מקרי דרך ימין עיין להרב ב"י שם והמפרשים ז"ל.

במקדש מברכים וכו'. קצת קשה דבפרק ו' דתמידין ומוספין הל' י"א כתב וכסדר שעושים בכל יום בבקר כן עושים בין הערבים חוץ מהרמת הדשן וסדור המערכות והפייסות שאין עושים דברים אלו אלא בכל יום בשחר בלבד ע"כ ולפי מ"ש כאן היה לו לבאר ברכת כהנים גם כן ואפשר דסמך אמ"ש שם הל' ה' ומברכים ברכת כהנים ברכה אחת בשם המפורש כמו שביארנו במקומה וכתב מרן דקאי אפרקין ומשום זה לא הוצרך לבאר חוץ מברכת כהנים אמנם התוספות פרק אלו נאמרים (סוטה דף ל"ח) ד"ה וכתיב כל הימים כתבו בפשיטות דבתמיד של בין הערבים היה גם כן ברכת כהנים ואפשר דנפקא ליה מההיא דפרק ג"פ דף כ"ו אף שלא בא בביאור יעו"ש.

בכל מקום משתדלים וכו'. ירושלמי פרק אין עומדים הביאוהו התוספות פ' אלו נאמרין (סוטה דף ל"ח) ד"ה לשנים קורא כהנים אמר רב חסדא צריך שיהיה חזן ישראל וכו' ושם בגמרא אמר רב חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה משלהם ופי' רש"י ז"ל כהן קורא כהנים אם שליח צבור כהן הוא וכו' וקשה דלפירושו רב חסדא פליג מדידיה אדידיה ויותר תימה לרבינו שנתן טעם לסברת רב חסדא שבירושלמי מקרא דאמור להם מכלל שאין המקרא מהם ובש"ס דילן יליף רב חסדא מהך קרא דבעינן כהן דוקא. ומה שנראה לענ"ד דכוונת רב חסדא היינו לענין קריאת כהנים דמדכתיב אמור להם משמע דהאזהרה תהא משלהם וכמ"ש להדיא רש"י ז"ל עיי"ש ומאי דקאמר רב חסדא בירושלמי היינו לענין המקרא את הכהנים מלה במלה ולענין קריאת כהנים לא איירי דכבר גילה דעתו בתלמוד דידן ואל תתמה על זה דדריש תיבת אמור להם בתרי גווני שהרי דוגמתו מצינו שם בדאביי דיליף מהך קרא דבעינן תרי כהנים דוקא ופי' רש"י דמקרא דלהם נפקא ליה שש"ץ מזהיר אותם לברך ע"כ ולעיל איתא תניא אידך וכו' תלמוד לומר אמור להם וכולהו הוו אזהרות לכהנים גופייהו ואפשר דנפקא ליה חדא מאמור וחדא מלהם ועיין להרב כנסת הגדולה ז"ל וכיון דבגמרא איפסיקא הלכתא דלא כרב חסדא מעתה החזן ישראל הוא הקורא כהנים והוא עצמו המקרא מלה במלה וכיון שנדחית הך דרב חסדא וההיא דהירושלמי לא אשכחן מאן דפליג עליה פסק רבינו כוותיה ומדרשא דאמור להם כאמור דזה הוא טעם רב חסדא בהכרח וכן פי' ר' לב ז"ל בפירושו להירושלמי עיי"ש וההיא דאביי נמי כבר ביארו רבינו לעיל עיין עליו ובהכי מתורץ הכל ודו"ק.