Maaseh Rokeach on Prayer and the Priestly Blessing Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשיכנס אדם למטתו וכו'. פרק הרואה (ברכות דף ס') ויש איזה שינויים בין הנוסחא שלפנינו בש"ס לנוסחת רבינו ואולי גירסא אחרת היתה לו לרבינו. גם שם בגמרא הקדימו קריאת פרשה ראשונה של קרית שמע לברכה זו ורבינו כתב בהיפך ואולי כך היה גורס ז"ל או שהוא מפרש דבגמרא לא נחית לענין קדימה ואיחור ולכך ס"ל ז"ל דיש להקדים ברכת המפיל ולאחר הקרית שמע כדי לסמוך הקרית שמע להשינה וכן היא דעת הגהות מיימוני מהירושלמי רבי זעירא היה קורא את שמע וחוזר וקורא כמה פעמים עד שיהיה משתקע בשינה משמע דקריאת שמע יהיה אחרון לקריאה סמוך לשינה וכן הוכיח הרב ניסים גאון ע"כ אמנם הרי"ף והרא"ש סדרום כסדר הגמרא שלפנינו וכן פסק הרב ב"י סימן רל"ט וכתב שם המג"א ז"ל דבירושלמי הנ"ל רבי יהושע בן לוי פליג אר' זעירא וס"ל דאומר מזמורים אחר כך וכו' ע"כ וסברת רבי יהושע בן לוי הלזו הובאה במכילתין פ"ב דשבועות דף ט"ו רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגני ע"כ מעתה הרי"ף והרא"ש והרב ב"י פסקו כרבי יהושע בן לוי ורבינו והר"ן והגהות מיימוני והרב דוד אבודרהם והכלבו פסקו כר' זעירא והכנסת הגדולה כתב שם דמנהגינו לומר ברכת המפיל קודם שמע ושם הביא כמה סברות בענין המזמורים והפסוקים שאומרים גם כן אז. וביאור ברכה זו עיין להר"ד אבודרהם ז"ל.
מברך וכו'. וא"ת מאי שנא מסוכה דלא חייבו חז"ל לברך על השינה וכתבו התוספות פ"ק דברכות דף י"א דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרת ברכת השינה אי נמי משום שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה ע"כ. והדבר מבואר דהוצרכו ז"ל לתירוץ שני דלתירוץ ראשון תינח אם לא הפסיק בנתיים ולא הסיח דעתו אבל אם הסיח דעתו וכו' למה לא חייבו ז"ל לברך לכך הוצרכו לאי נמי דמשום חשש ברכה לבטלה לא מצו חז"ל לתקן ברכה על השינה כיון דאפשר שלא ישן וא"כ קשה דהרי מצינו שתיקנו ברכת המפיל וה"נ נימא אפשר שלא ישן וי"ל דשאני ברכת המפיל שאין אנו מברכים על השינה אלא אנו מברכים ומשבחים להשי"ת שהוא המפיל חבלי שינה על עינינו וכו' כלומר שדרכו בכך ב"ה על פי הטבע לקיום העולם והוא כעין ברכת דהודאה שלדעת הרבה מן הפוסקים אין בה קפידא לברך עובר לעשייתה הדבר דכל שעתא ושעתא זמנה להודות לאל ב"ה (עיין פ"ג דמילה) ולהכי מתפלל בה יהי רצון וכו' ואף אם לא ישן אחר כך מה בכך מה שאין כן בברכת השינה בסוכה שהוא מברך לקיים מצות שינה שהוא מחוייב לישן בה בעל כרחו דא"א להתקיים ג' ימים בלא שינה ולכך לא תקנו לנו ברכה זו דלא הויא מלתא פסיקתא כמו האכילה או שאר מצות דאפשר דלא תבא לו השינה עכשיו ומהאי טעמא גופא לא מצו לתקוני נוסח ברכת השינה בסוכה כעין נוסח המפיל חבלי שינה וכו' דהוה משמע שהשינה הויא רשות וזה אינו דמחוייב ועומד הוא וק"ל.
וקורא פרשה ראשונה מק"ש וישן ואפילו אשתו ישנה עמו קורא פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך ישן. כך הוא בנוסחא שלפנינו ונראה דטעות סופר היא דהא פסק רבינו פ"ג דק"ש דאשתו ובניו ובני ביתו הקטנים הוי גופם כגופו ואינו מרגיש מהם לפיכך אע"פ שבשרו נוגע בהם מחזיר פניו וחוצץ מתחת לבו וקורא ע"כ. ומרן כ"מ כתב בלשון גירסא נכונה ונראה דטפי הו"ל לומר דטעות סופר היא מכמה טעמי כמבואר. ומאי דאיכא למידק בדברי רבינו מהא דפ"ק דברכות דף ה' דקאמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אינו צריך אמר אביי אף תלמיד חכם מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי ורבינו השמיטו וי"ל עם מ"ש רש"י ז"ל ואם תלמיד חכם הוא שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך ע"כ ומדכתב תיבת תמיד משמע דאיירי בתורתו אומנותו וכן מצאתי להרוקח שכתב ואם תלמיד חכם שתורתו אומנותו היא אין צריך כי אם פסוק אחד של רחמים וכיון שרבינו כתב לעיל בסוף פרק ו' דבתורתו אומנותו אינו פוסק לתפילה שהיא חובה טפי מקרית שמע שעל המיטה דהא כבר קרא קרית שמע של ערבית וזו אינו אלא מפני המזיקין כמ"ש התוספות פ"ק דברכות דף ב' ותלמיד חכם תורתו משמרתו סמך עצמו אמ"ש שם אלא דאכתי הוה ליה לומר דמבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי ואפשר דמשום דפשוט הוא לא הזכירו אי נמי דסבירא ליה דאינו לעיכובא בתלמיד חכם כזה ולישנא דמבעי ליה רוצה לומר על צד הטוב ולכתחילה ולא כרב נחמן שפטרו לגמרי וק"ל.
בשעה שיקץ. מבואר הדבר דרבינו ס"ל דיש לברך ברכות אלו קודם נטילת ידים וצ"ל דבזמנם היו יותר קדושים שהיו משמרים ידיהם משום טינוף אבל בזמנינו שבקל יתכן שיגע בבשרו במקומות המכוסים נראה דיש ליטול ידיו קודם שיברך וכן פסק הרב ב"י ושאר פוסקים ז"ל ועוד מבואר דרבינו סבירא ליה דאין לברך כל אלו הברכות אלא דוקא כשנתחייב בהם כפשט דברי השיתא סדרי וכן כתב להדיא לקמן הל' ט' ואין כן דעת הפוסקים ז"ל אלא דעל כל פנים יש לו לברך דעל סדר הבריאה הוא מברך עיין עליהם ועיין מה שכתבתי לקמן. והפרי חדש ז"ל הצריך לברך מכל מקום ברכת הגומל וברכת התורה עיין עליו.
בסוף שנתו. נראה שבא לאפוקי אם נתעורר באיזה שעה ורוצה לישן עוד או שהשינה אנסתו שאינו חייב לברך עדיין ועיין למרן ז"ל.
והוא על מטתו. כן משמע בגמרא דקאמר כי מתער לימא אלהי נשמה דמשמע תכף כשניעור אמנם אין כן מנהגינו.
אלהי נשמה. יש להפסיק בין אלהי לנשמה דלא לישתמע דהנשמה היא אלוהו ח"ו וכ"כ הכנסת הגדולה א"ח סי' ו' בשם הרב דוד אבודרהם ז"ל.
**טהורה.**כן היא גירסת הגמ' שלפנינו וכן העתיק הרא"ש ז"ל אבל הרי"ף ז"ל גריס טהורה היא.
שהנשמה תלויה. זו היא גירסת רבינו אבל בגמ' שלפנינו אין שם תיבת תלויה אלא כל זמן שהנשמה בקרבי וכן העתיק הרי"ף והרא"ש ובעל הלכות גדולות וכן אנו נוהגים.
המחזיר נשמות לפגרים מתים. מדלא תקנו לברך המחזיר נשמות למתים משמע דר"ל לפגרים שהם כמתים ולא מתים ממש דשינה אחת מששים למיתה ונפקא מינה אם בירך ברוך אתה ה' מחיה המתים דנראה דלא יצא דזה הוא סוג ברכה אחרת אמנם הפר"ח סימן מ"ו הביא משם הירושלמי דקאמר הניעור משנתו צ"ל בא"י מחיה המתים כנראה שהיו אומרים אותה במקום המחזיר נשמות וכיון שכן אם בירך כך במקום המחזיר יצא ועוד דלא גרע מבריך רחמנא מארי דהאי פיתא דיצא ע"כ ובאמת נראה שכן יש להוכיח גם מברכת פוקח עורים וק"ל.
לשכוי בינה. פירש רש"י שכוי תרנגול וכו' והרב ב"י בשם הרבינו יונה והרא"ש כתב דהלב נקרא שכוי (ותרנגול נקרא שכוי) בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הלב אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שתרנגול מבין גם כן קורין לתרנגול שכוי ע"כ ור"ל דמבין להבחין בין אמצע היום לאמצע הלילה דאם לא כן מאי אולמיה דשאר בעלי חיים כנסת הגדולה בשם מהרא"י במחזור רומניא והפר"ח שם הכריח כדברי רש"י מדאמרינן בפרק ראוהו בית דין אמר רבי שמעון בן לקיש כשהלכתי לקן נשריא היו קורין לתרנגול שכוי ואמרינן מאי קראה או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול והכי איתא בירושלמי וכו' ולפי זה דוקא אי שמע קליה ואי לא לא וכדברי רבינו ומיהו לא נהגו כן ע"כ ודע שגירסת הסמ"ג ז"ל אשר נתן לשכוי והרבה נוהגים לברך כן.
מלביש ערומים. נראה דלאו דוקא בישן ערום ממש אלא אף בישן בחלוקו שייך לברך ברכה זו (דערום נמי מקרי) וכ"כ הפרי חדש אמנם יש לגמגם ממ"ש רבינו לקמן הל' ח' כיצד אם לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים אם לא שנאמר דר"ל שלן גם בבגדים העליונים והיינו בכסותו דקאמר אבל אם לן בהחלוק לבד לא נפטר מברכה זו אכן מלשון הרא"ש שהביא מרן ד"ה וכל ברכה וכו' לא משמע הכי שכתב וז"ל וכ"כ הרא"ש דכל ברכות שהן להנאתו כגון וכו' אם אין נהנה מהם כגון ששכב על מטתו בלתי ערום אינו מברך ע"כ ומדכתב בלתי ערום ולא כתב אם שכב בבגדיו או בחלוקו וכיוצא משמע דכל ששכב אפילו בהחלוק לבד בלתי ערום הוא וא"כ גם דברי רבינו יש לפרשם כך אם לא שנאמר דאדרבא מכיון שתלה הדבר בנהנה גם כששכב בחלוקו לבד הרי הוא נהנה בהכרח בלבישת בגדיו העליונים ודו"ק.
כשמניח סדינו. משמע קצת דבעינן דבר הראוי לכבוד ולתפארת כי כן נוסח הברכה וכן נראה מדברי הרב דוד אבודרהם שהביא הרב ב"י סימן מ"ו אמנם הרב ב"י שם הסכים לדברי התוספות שכתבו דה"ה לכל כובע ולכל כיסוי וכ"כ הפרי חדש יעו"ש. עוד כתב הרב ב"י טעם לברכה זו לפי שאסור להלך בגילוי הראש וכו' ולפי שישראל הם המצווין בכך כדי שיהא מורא שמים עליהם (והכי אמרינן בפרק מי שהחשיך כסי רישך מפני אימתא דמרך) אנו מברכים עוטר ישראל ונקט לשון עיטור כלומר דרך מעלה צונו בכך ומשום דכתיב והיית עטרת תפארת ביד ה' סיים בתפארה ע"כ וטעם זה הוא נאות לפירוש התוספות ז"ל ודברי רבינו שקולים.
כשמעביר ידיו על עיניו וכו'. כשנוטל ידיו וכו'. וקשה דהא אמרינן בשבת דף ק"ח יד לעין תיקצץ אם לא שנאמר דלא נחית אסדר עשייתם וכן משמע ממ"ש דף ז' ותדע דבגמרא מייתי ברישא ברכת ציצית ותפילין והדר מייתי כי משא ידיה ופשיטא דלאו דוקא דלא אריך להניח תפילין ולברך עליהם קודם נטילת ידים ולקרות בתורה בעי נטילת ידים קודם כמ"ש הל' י' (אף דהפרי חדש כתב דמדברי הטור לא משמע כן) וכן נראה מדברי רמ"א על השו"ע והביאו הרב מגן דוד סימן מ"ו וכתב עוד דאפשר דמיירי במניח ידיו על עיניו דרך מלבוש ועל ידי מפה וכן כתבו המג"א והמאמר מרדכי שוב ראיתי להרב שמות בארץ שכתב דרבינו דחאה מהלכה שהרי לא הזכיר שום רחיצה ביום הכיפורים ועיין מ"ש בפ"ג דשביתת עשור בס"ד.
פוקח עורים. על דרך ותפקחנה עיני שניהם, מעדני מלך משם הר"ד אבודרהם ז"ל.
מתיר אסורים. כי זאת הברכה נתקנה על תנועת האברים וכמו שכתב הרב ב"י ולכך מברך כשישב על מטתו שהוא מתחיל לנענע אבריו ועיין להלחם חמודות ז"ל.
רוקע הארץ על המים. ז"ל הלבוש רוקע הארץ על המים פירוש לתת שבח לשי"ת שרוקע הארץ על המים הפך טבעו כדי שיוכלו הבריות ללכת עליה שהרי לפי טבעם וסדר היסודות היה ראוי שהמים מקיפים את הארץ ואם היה כן לא היה מקום לבריות לדור שם וה' ברחמיו על ברואיו שנה הטבע והרקיע הארץ על המים לתת מקום לדור עליה ברואיו ועל זה נאמר לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו.
זוקף כפופים. כי בהיות האדם במטה מסתמא קומתו כפופה ועיין להר"ד אבודרהם ז"ל.
על נטילת ידים. משמע דבעי נטילה על ידי כלי דוקא וכ"כ ז"ל.
כשרוחץ פניו. לפי מה שכתב רבינו פ"ד הל' ג' דבשחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו וכו' היה לו להזכירו כאן בסדר המעשים ואולי דכיון שלא תקנו על רחיצת הרגלים שום ברכה כמבואר בש"ס לא חש להזכירו עוד.
התכבדו וכו'. הכי איתא התם ופירש רש"י אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וכתב הרב ב"י סי' ג' בשם הרב דוד אבודרהם דאין לומר זה אלא ירא שמים וחסיד שהשכינה שורה עליו אבל אינש אחרינא לא משום דמחזי כיוהרא ע"כ ונראה שמפני זה נתבטל מלאומרו כלל בדורות הללו ע"כ.
אשר יצר וכו'. וביאור ברכה זו עיין להרב ב"י שם.
אפילו שעה אחת. לאו דוקא שעה אחת דברגע כמימריה האדם מסוכן אם יארע לו זה ח"ו אלא ר"ל שעה מועטת ע"ד ואכלה אותם כרגע ותרגום אונקלוס ואשיצנון כשעה חדא וכ"כ ז"ל.
רופא כל בשר. כן היא הנוסחא הנכונה ועיין להמגן דוד סי' ו'.
כשחוגר חגורו. ובגמרא אמרו כי אסר המייניה והרב ב"י בשם הר"ד אבודרהם כתב דהיינו כשלובש המכנסיים והפר"ח הכריח כדברי רבינו וכן העתיק הרב ב"י.
שעשית לי כל צרכי. כן היא גירסת הרי"ף והרא"ש והסמ"ג עשין כ"ז ולא ידעתי למה בברכה זו יברך לנוכח ובשאר הברכות שלא לנוכח ובגמרא שלפנינו כתוב שעשה לי כל צרכי וכן העתיק הטור והרב ב"י והלבוש והר"ד אבודרהם וב"ח ז"ל וצ"ל שהדבר תלוי בגירסאות והרב בעל הלכות גדולות ס"ז העתיק אשר נתן לי כל צרכי וטעם ברכה זו כתב הרד"א ז"ל שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון שלבש מנעליו כאילו נעשו לו כל צרכיו ע"כ ולפי זה אפשר לומר טעם לגירסת רבינו ודעימיה דכיון שברכה זו עכ"פ היא משונה משאר הברכות האלו שכולם הם דרך שבח והודאה להשי"ת בדרך כלל שדרכו להטיב להתיר אסורים ולהלביש ערומים ולפקוח עורים וכו' משא"כ ברכה זו שהיא מדברת על עצמו של כל אדם ביחוד כדי להורות הביטחון שצריך להיות לאדם שהשי"ת מזמין לו פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אף שאינו ראוי על דרך קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף לכך נמי רצו לשנות הנוסח לחזק ביותר לב האדם בביטחון בהשי"ת ושלא יבטח בשום נברא בעולם וכשהוא מדבר לנוכח מורה יותר ההשגחה פרטית והביטחון ודו"ק.
כשמהלך לצאת לדרך וכו'. קשה דבגמרא איתא כי מסגי לימא ברוך מכין מצעדי גבר ומדברי רבינו משמע דר"ל כשיוצא לדרך ואפשר דלדרך שכתב לאו דוקא ור"ל למעשיו והפר"ח ז"ל כתב דבגירסת רבינו בגמ' ברכה זו היתה שלא כסדר המעשים ולכך פי' כן.
ומברך אדם בכל יום וכו'. כתב מרן בשם הרי"ף ז"ל מדאיתא פרק התכלת (מנחות דף מ"ג) תניא רבי מאיר אומר חייב אדם לברך בכל יום ג' ברכות שלא עשני גוי ובור ואשה. רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקא בריך שלא עשני בור א"ל כולי האי אלא היכי איבריך שלא עשני עבד היינו אשה היינו עבד עבד זיל טפי ע"כ ופי' רש"י כולי האי נמי דמשבחת נפשיך דאינך עם הארץ לישנא אחרינא כולי האי נמי בשלמא גוי ואשה הואיל ולאו בני מצות נינהו שפיר מברכת אלא בור בר מצות הוא אלא מאי מברך להשלים ג' ברכות דרבי מאיר. היינו אשה דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו לישנא אחרינא היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד שוין דגמרינן לה לה. זיל טפי אפ"ה מזולזל העבד יותר מן האשה לישנא אחרינא זיל טפי כלומר זיל והוסיף וברך שלא עשני עבד כדי להשלים ע"כ והרואה יראה דהנך ג' לישנא אחרינא שכתב רש"י ז"ל מישך שייכי אהדדי וכשאנו מפרשים כלישנא קמא דהעבד הוא מזולזל ביותר מן האשה א"כ יש להקדים עבד לאשה שמשבח לשי"ת שלא די שלא עשאו גוי אלא גם לא עשאו עבד שהוא עדיף מגוי וגרוע מאשה ושוב משבח דאף אשה שהיא יותר חשובה מגוי ועבד לא עשאו וכפי הלישנא אחרינא דאינו בשביל גריעות העבד אלא להשלים וכו' א"כ לפ"ז אין קפידה להקדים העבד להאשה וזו נראית דעת רבינו שהקדים אשה לעבד דשניהם שוים דגמרינן לה לה וכלישנא אחרינא שכתב רש"י ז"ל ומה שמברכים שניהם אינו אלא להשלים השלש ברכות דקתני ר"מ בברייתא ולזה נטה דעת הרב לח"מ ז"ל. וראיתילהרב ב"ח או"ח סי' מ"ו שהביא יש מפרשים למה אין מברכים במקום שלא עשני גוי שעשני ישראל ותירצו על דרך נוח לו לאדם שלא נברא וכו' והוא ז"ל תירץ שאילו היה מברך שעשני ישראל תו לא מצי לברך שלא עשני עבד ואשה דישראל היינו בן חורין ואיש מדלא קאמר ישראלית והמגן אברהם ומגן דוד ז"ל חלקו עליו עיין עליהם. ולכל הדרכים אכתי קשה דכיון שבירך שלא עשני גוי א"כ ממילא ודאי שלא עשאו עבד דהא ע"כ הכוונה על עבד כנעני דוקא קאמר דהושוה לאשה דאילו עבד עברי הרי הוא כישראל לכל דבריו וי"ל דיתכן בעבד עברי שמסר לו רבו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה כתיב ועוד משבח מעבד לאשה שהעבד אין לו יחס משא"כ האשה ולדעת רבינו שהקדים אשה לעבד מלבד האמור לעיל עוד אפשר דמצד אחר אשה גרועה מעבד דלא אתיא לכלל התרי"ג מצות מעולם מה שאין כן העבד דאם ישתחרר יושלם להיות כזכרי ישראל לכל דבריו עיין להרב ב"י ז"ל שם. ודעשיש שמוסיפים ברכות אחרות על אלו שמנה רבינו הרב בעל הלכות גדולות כתב כד יתיב אומר ברוך מגביה שפלים אי נמי סומך נופלים והטור כתב שנהגו הנשים לברך שעשני כרצונו ואפשר שנוהגות כן שהוא כמי שמצדיק עליו הדין על הרעה עוד כתב שם שיש עוד ברכה אחת בסדורי אשכנז בא"י אמ"ה הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגיעה ע"כ. והרב ב"י כתב עליו וז"ל אע"פ שיש סמך יפה לברכה זו מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך יהיה רשות לשום אדם לתקנה ומצאתי שכתב האגור שראה מקטרגים עליה מטעם זה והרמב"ם וסמ"ק והרוקח לא הזכירוה והכי נקטינן ע"כ. ובאמת נראה שגם הרי"ף והרא"ש השמיטוה והרב ב"ח שם כתב שכדברי הרב ב"י כתב רש"ל אמנם תמה עליהם דמי הגיד להם שנתקנה ברכה זו אחר התלמוד אימא דהקדמונים היו גורסין כך בגמרא וכו' והביא עדות לזה מהסמ"ג ז"ל דקחשיב לה (עשין כ"ז) וכתב ז"ל אבל אנו בני אשכנז דקבלנו ברכה זו מאבותינו וגם הסמ"ג כתבה אין ספק שהיו גורסין כך בתלמוד והלא ברכת מגביה שפלים שהעיד האגודה עליה שנזכרה בתלמוד וכו' וכ"כ הרוקח אף ששאר הפוסקים לא הזכירוה והיא נמצאת בסדורי האשכנזים וכו' הלכך אין לשום גדול מישראל לגעור בשום אדם וכו' מיהו הירא את דבר ה' ומוחזק בחסידות ואינו רוצה להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה רשאי וכו' אבל סומך נופלים הויא ברכה לבטלה ודאי וכו' ע"כ וכבר כתבנו שהרב בעל הלכות גדולות מנאה והרב כנה"ג שם כתב דמנהגם לומר ברכת נותן ליעף כח בלי הזכרת שם ומלכות ושבא לפניו תלמיד חכם מארץ הצבי והעיד ששמע שהרב ב"י חזר בו בסוף ימיו והיה אומרה בהזכרת שם ומלכות ע"פ הקבלה וע"פ עדות זה נהגו קצת לברכה בשם ומלכות והוא ז"ל גער בהם שלא מפני עדות המעיד ששמע ע"פ השמועה נניח מ"ש בספרו שהיא טענה אלימתא וכו' ע"כ והמגן דוד שם הכריח דבדבר שנהגו בו מקדם אין לבטלה ואין כאן חשש ברכה לבטלה והביא ראיה מדברי ר"ת וכו' יעו"ש והפר"ח ז"ל כתב שבירושלים תוב"ב נתפשט המנהג לאמרה ע"פ כתבי הרב הקדוש מוה"ר יצחק אשכנזי ז"ל זולתי קצת יחידים שאין אומרים אותה והוא היה אחד מהם ע"כ. וכבר ידוע מ"ש הרדב"ז בתשובה סי' ל"ו שכל מקום שנמצא ספרי הקבלה חולקים על פסק הגמרא הלך אחר הגמ' והפוסקים אכן בדבר זה א"א לומר בהחלט שנוסח ברכה זו הויא נגד הגמ' בפרט לפי דברי הרב ב"ח דכיון שהוא מנהג קדמון מהאשכנזים אפשר שכך היתה גירסתם בש"ס ונהרא נהרא ופשטיה. ועיין מ"ש לעיל הל' י"ב.
וכל ברכה וכו'. כן דעת רבינו והתוספות ז"ל זולת בברכת הנותן לשכוי בינה דס"ל שיברך עכ"פ דאין ברכה זו אלא על הבחנת האור והוא נהנה והרא"ש ז"ל ס"ל דכל הברכות שהם להנאתו והוא לא נהנה לא יברך וההגהות כתבו בשם התוס' דאם הוא במדבר או שהוא חרש לא יברך הנותן לשכוי בינה ואם הוא סומא לא יברך פוקח עורים כ"כ מרן ז"ל ובב"י שם פסק דאם לא נתחייב אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם ומנהג העולם לאמרם בין נתחייב בין לא נתחייב וכדברי מור"ם בהגה שם ע"פ הרא"ש והטור ותוס' ור"ן וכלבו והפר"ח כתב שם דלכו"ע סומא יברך פוקח עורים דהא קי"ל דסומא פורס על שמע ואומר יוצר המאורות לפי שנהנה שיורוהו הדרך אשר ילך בה וכו' ע"כ ולא זכר הרב דברי מרן הנ"ל בשם ההגהות אשר לדעתם ז"ל צ"ל דשאני ברכת יוצר המאורות שנתקנה על האור והרי הוא נהנה עכ"פ במה שרואים הבני אדם ומוליכים אותו אנה ואנה כדאיתא במגילה וגם כן יש לו הנאה אחרת כמ"ש חז"ל אידלי יומא אידלי קצירא שהיא הנאה כוללת גם להסומים משא"כ ברכת פוקח עורים שאף שתכלית הברכה היא על האור מ"מ הברכה מצד עצמה אין במשמעותה כי אם שבח להשי"ת שפוקח העינים שהיו סגורים ועורים משא"כ הסומא וכן יש לדקדק דברי מרן ז"ל שסיים כיון שהדבר חסר בגופו ודו"ק.
כיצד לן בכסותו וכו'. כבר ביארנו זה לעיל גבי ברכת מלביש ערומים.
ביום הכפורים וכו' ולא המעביר חבלי שינה. פי' משום דס"ל דברכה זו נתקנה בשביל רחיצת הפנים וביום הכפורים שאין רחיצת פנים אין שם זאת הברכה והראב"ד השיג על רבינו ועיין למרן ז"ל.
בבית הכנסת וכו'. לשיטתיה אזיל שאין לברך הברכה אלא בשעה שנתחייב בה כמ"ש הל' ז' וא"כ שתי טעיות טועים וכ"כ מרן ז"ל אמנם הרב ב"י סימן ו' וסימן מ"ו כתב שנהגו לסדרם בבית הכנסת ועיין להכנסת הגדולה שם והמגן אברהם ז"ל כתב בשם בעל עמק ברכה שהשליח ציבור יברך בביתו קודם התהלים ואחר כך יברך בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ויש חולקים עיי"ש וכמדומה שכ"כ השל"ה ז"ל דיכול הש"צ לאומרם אע"פ שלא נתחייב להוציא את שאינו בקי. וראיתי עוד להמגן אברהם או"ח סי' ו' שהביא קבלה מרבי יהודה החסיד היוצא מביתו לבית הכנסת קודם שיתפלל יאמר פרשת שמע ישראל מ"מ.
המשכים וכו'. פ"ק דף י"א א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קרית שמע צריך לברך משקרא קרית שמע א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה ופי' רש"י שכבר נפטר באהבה רבה שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך וכו' ע"כ תו איפליגו התם אם יש לו לברך גם כן למשנה ולגמרא ולמדרש ופסק רבינו כרבא משמיה דרב דאפילו לגמרא ומשו"ה כתב סתם בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה ושם ביארו השלש ברכות שהזכיר רבינו כפי מסקנא דתלמודא דקאמר הלכך נמרינהו לכולהו. והתוספות כתבו שם לברכת התורה שפוטרת כל היום וז"ל וא"ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה וכו' ע"כ. אלאדאכתי קשה מציצית ותפילין דמצותן כל היום ואפ"ה צריך לברך כל זמן שמניחן אפילו כמה פעמים ביום. וראיתי לרבינו יונה ז"ל שם שכתב שאינו דומה ציצית ותפילין לתלמוד תורה שהתפילין או הציצית כשמפשיטן מעליו נגמרה מצותן ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת מצוה אחרת היא וצריך לחזור ולברך אבל בקריאה כשקרא פעם אחת לא נגמרה עדיין מצות הקריאה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצותו הוא חוזר ואין צריך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה לא נאמר שהלילה מהיום האחר הוא שיצטרך לחזור ולברך שאע"פ שבשאר הדברים היום הולך אחר הלילה גבי קריאה הלילה הולך אחר היום כדאמרינן בירושלמי א"ר יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכו' ומה שאנו מתבטלים ממנה ביום הוא כמו הלואה אצלינו ואנחנו פורעים אותה בלילה הנה שקריאת הלילה היא מהיום ההוא ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר במה שלומד ביום באותה ברכה נפטר ג"כ במה שלומד בלילה ע"כ והך לישנא דירושלמי איתיה נמי בתלמודא דידן בעירובין פ' הדר (עירובין דף ס"ה א)"ר נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע ופי' רש"י פעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה.
על דברי תורה. כן היא גירסת הרי"ף והרא"ש והטור והרב ב"י סי' מ"ז ובגירסאות שלפנינו בש"ס איתא לעסוק בדברי תורה וכן היא נוסחא אשכנזית שהזכיר הרא"ש והטור וכן היא גירסת התוספות שם דף מ"ו אמנם הר"י ז"ל כתב שמצא בנוסחאות מדוייקות על דברי תורה וכן היא הסכמת האחרונים ז"ל עיין עליהם ומהר"י לוריא אשכנזי זלה"ה כתב שצ"ל לעסוק מגן דוד ס"ק ד' שם.
והערב נא. דע שהרב ב"י שם גורס בדברי רבינו הערב בלא וי"ו ובגירסאות קדמונים נמצא והערב בוי"ו וגירסת הגמרא שלפנינו והרי"ף והרא"ש כולם בלא וי"ו אמנם התוס' ור"ת והסכמת הטור לומר והערב בוי"ו וטובא איכא בין דא לדא כמ"ש הרב ב"י שם דלענין מעשה נראה לומר והערב עם וי"ו שהרי לדברי האומרים שהיא ברכה אחת אם חיסר הוי"ו הוי מפסיק באמצע הברכה ולדברי האומרים שהיא ברכה בפני עצמה אע"פ שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום וכן פסק בשלחנו הטהור וכן נראה דעת מוהר"י לוריא זלה"ה עיין להמגן דוד שם.
וצאצאינו וצאצאי עמך וכו'. כן היא הגירסא בגמ' שלפנינו ובהרי"ף והרא"ש והטור ז"ל אמנם הרב ב"ח כתב דזה נתקן ע"פ דרשת חז"ל דכל הרואה בנו ובן בנו עוסק בתורה מובטח לו שאין התורה פוסקת מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו' ולפי זה צריך שיאמר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך וכו' וכן שמעתי שנוהגים כך במדינות אחרות ונכון הוא ע"כ וכ"כ העטרת זקנים שם וכן הוא מנהגינו.
ועוסקי תורתך. כן היא גירסת הגמ' שלפנינו אמנם הרי"ף והרא"ש והטור גורסים ולומדי תורתך ונראה שהיא גירסא יותר נכונה דבעינן שיחתום מעין החתימה וכמ"ש ז"ל ועוד הוסיף הרי"ף ז"ל תיבת לשמה וכתב הרב לחם חמודות שכן עיקר דלשאול על דברי תורה ישאל כל תאוותו כדאיתא בברכות דף נ' בשאלה שאני בשאלה נמי כתיב הרחב פיך ואמלאהו ההוא בדברי תורה כתיב ופי' לשמה כתב הר"ד אבודרהם לאפוקי לקרותו רב או דיין וכו' אלא עשה דברים לשמן וסוף הכבוד לבא ספרי ע"כ.
קורא מעט מדברי תורה. משמע שתכף לברכת התורה יש לו לקרות איזה דבר שלא תהיה הברכה על מגן דומיא דברכת המצות וברכת הנהנין שיש לסמוך עשיית המצוה אל הברכה תכף בלי הפסק ועוד יש ראיה לזה ממ"ש בירושלמי שהזכירו התוספות שם והוא ששנה על אתר פירוש שלמד לאלתר ואף שהתוספות עצמם דחו דברי הירושלמי הזה מכח התלמוד שלנו לפי דרכם שם כבר סיימו ז"ל דמנהג הצרפתים לומר פסוקים וברכת כהנים וכו' ע"פ הירושלמי כנ"ל ולזה הסכים הרב ב"י סימן מ"ז.
וקורין פרקים וכו'. ומנהגינו ע"פ הטור והרב ב"י לקרות פ"ה דזבחים איזהו מקומן וכתב הרא"ה ז"ל לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני וגם תקנו ברייתא דרבי ישמעאל ע"פ דברי רב ספרא פ"ק דקידושין לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד ומסקינן דליומי קאמר וכתב הטור ומדרש של ברייתא דרבי ישמעאל הוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד ועוד שהיא תחילת תורת כהנים שהיא ראש לכל הקרבנות וכו' והרב ב"י שם הזכיר פסוקים ומזמורים אחרים שנוהגים לומר עיי"ש.
ושבחו חכמים וכו'. פרק כל כתבי א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ופריך איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא ופי' רש"י שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים ע"כ והכי מוכח הירושלמי ורבינו ס"ל דהיינו מתהילה לדוד עד סוף הספר וכ"כ השבולי הלקט בשם מסכת סופרים הביאו הרב ב"י סוף סי' נ' והטור סי' נ"א כתב מדאיתא פ"ק דברכות א"ר אליעזר כל האומר תהלה לדוד (ג"פ) בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ופי' הרב ב"י בשם אהל מועד ר"ל שמצוה זו מכרעת אבל מצוה זו בלבד אינו בן העולם הבא ע"כ.
וכבר נהגו וכו'. ואנו נוהגים לומר מזמור לתודה יהי כבוד ה' לעולם וכו' קודם וברוך ה' לעולם וכו' ויברך דוד וכו' אז ישיר משה וכו' ועיין להטור ומור"ם בהגה סי' נ"א.
ותקנו ברכה וכו'. עיקרו בהרי"ף והרא"ש פרק אין עומדין וסיים הלכך מבעי ליה לאניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל בברוך שאמר עד דמסיים י"ח וכן פסק הרב ב"י, והרמ"א שם כתב שנהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר וגם כשאומרים ויברך דוד ע"כ. וראיתי להפר"ח שם שתמה על ברכה זו שמאחר שנסתם ונחתם התלמוד איך יכלו הגאונים לתקן ברכות מחודשות ומהתימה על הרא"ש שתמה גבי ברכת פדיון הבן ובכאן הודה להם נמי וצ"ע ע"כ ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה חדא דלמה לא תמה על הרא"ש גופיה ממ"ש ריש פ"ק דכתובות דהביא נוסח ברכת בתולים וכתב עלה דאפשר שברכה זו תקנוה הגאונים ז"ל ומסתברא לברכה אחר שמצא בתולים וכו' הרי שהודה לברכת הגאונים ואילו בפ"ב דבכורות ופ"ק דקידושין הביא ברכת פדיון הבן אשר קידש עובר וכו' וכתב עלה דבצרפת ואשכנז לא נהגו לברכה זו דלא מצינו שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא מצינו שנתחדשה ברכה ע"כ וזה סותר למ"ש בפ"ק דכתובות. וכבר נרגש מזה המגן דוד או"ח סימן מ"ו ס"ק ז' ותירץ וז"ל וא"א ליישב אלא בדרך זה דאם יש כבר מנהג לומר אותה הברכה אין לבטלה אף שלא הוזכרה בפירוש בגמרא דכבר אפשר שהיה לגאונים שתקנוה סמך מן התלמוד בזה על כן לא בא הרא"ש בבכורות לבטל הברכה ההיא במקום שנהגו לאומרה אלא שכתב טעם על אשכנז וצרפת שאין מברכים אותה משא"כ בברכת בתולים שהמנהג לאומרה על כן לא ביטלה כלל וכו' ע"כ. נמצינולמדין שבברכה שנהגו הכל לאומרה א"א לבטלה דאמרינן אפשר שהגאונים שתיקנוה שעל פיהם נתפשטה בעולם מצאו לה סמך מן הגמרא וכו' אף שאין אנו יודעים הסמך ההוא היכן מכ"ש וק"ו לברכת ברוך שאמר שהזכירוה כל הגאונים והאחרונים זלה"ה ונתפשטה בכל העולם בלי שום פוצה פה ומצפצף חלילה וגם יש לה סמך ועזר גמור מדברי התנא האלהי רבי שמעון בן יוחאי זלה"ה בפרשת ויקהל בפיסקא ויעש בצלאל וכו' שהביא ארבעה תיקונים בתפלת שחרית התיקון הראשון בסדר הקרבנות דהיינו פרשת התמיד שאנו אומרים קודם ברוך שאמר והתקון השני בברוך שאמר שהוא קיום העולם במעשה בראשית לברך להשי"ת על כל מה שברא בעולם וז"ל תקונא קדמאה תקונא דגרמיה בגין דאיצטריך לאתקנא גרמיה במצוה וקדושה ולאתקנא בקרבנין ועלוון לאתדכאה תקונא תנינא בתיקונא דקיומא בהאי עלמא בעובדא דבראשית לברכא לקודשא בריך הוא על כל עובדא ועובדא לקיימא קיומא דהאי עלמא ועל דא בברוך שאמר ברוך ברוך על כלא וכו' ע"כ הרי שבזמן התנאים נתקנה ברכה זו בהכרח וכבר אפשר נמי דכי קאמר רבי יוסי בפ' כל כתבי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום וכו' דהיינו בברכה לפניו ולאחריו דומיא דהלל גמור והיינו ברכת ברוך שאמר וישתבח וכדאמרינן בפרק אין עומדין דף מ"ו כל הברכות כולן פותח בהם בברוך וחותם בהם בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וכתבו התוספות ז"ל שם דהיינו טעמא דישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר ע"כ. והרבב"י סימן נ"א פסק בשם הכלבו דאע"פ שבענייני המצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר וכמ"ש הטור בסימן נ"ד בשם רב עמרם בין ברוך שאמר לישתבח לא יפסיק ע"כ וכן פסק שם לברכת ציצית ותפילין דיותר טוב להפסיק בין ישתבח ליוצר מבין ברוך שאמר לישתבח משום דהנך שני ברכות אגידי אהדדי דזו פתיחה וזו חתימתה כנזכר מעתה גם הירושלמי שהזכיר הטור ז"ל דהשח בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי מלחמה לרבותא נקט בין ישתבח ליוצר דהו"א כיון שהם ברכות נפרדות אין כאן איסור להכי אשמועינן דאפ"ה עבירה היא בידו וכו' ומכ"ש בין ברוך שאמר לישתבח כמבואר ומצינו כיוצא בזו במכילתין פ"ק דברכות דף ד' איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית דודאי לרבותא נקטיה וכ"ש דשחרית וכמ"ש לקמן הל' י"ח והכי דייקי קצת דברי רבינו כאן שכתב ותקנו ברכה לפני הזמירות וכו' דמשמע דקאי לחכמי התלמוד שהזכיר תחילה ושבחו חכמים וכו' דהיינו רבי יוסי דפרק כל כתבי יהא חלקי וכו' וביאור ברכה זו עיין להרב מנורת המאור פ"ג. שוב זכיתי ומצאתי להרב אבודרהם ז"ל שהביא משם המדרש מי האיש הירא ורך הלבב זה המדבר מברוך שאמר עד סוף התפילה ושוב הזכיר דברי הירושלמי הנ"ל וששתי כעל כל הון.
אחר שמברכים ישתבח. ובזמנינו אין נוהגים כן לא האשכנזים ולא הספרדים בשום מקום אשר שמענו כי אם שירת הים קודם ישתבח זולת בט' באב שנוהגים הספרדים לומר שירת האזינו במקום שירת הים והכל קודם ישתבח ועיין להרב ב"י ז"ל.
חייב אדם וכו'. פרק התכלת (מנחות דף מ"ג) תניא רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וכו' וכתב הטור סי' מ"ו בשם רב נטרונאי דוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות דכתיב הוקם על ע"ל בגימטריא ק' הוי כי בכל יום היו מתים ק' נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקדש ותיקן להם לישראל ק' ברכות ועל כן תקנו חז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו להשלים ק' ברכות בכל יום ע"כ. והכנסת הגדולה שם הזכיר זה בשם המדרש הביאו הר"א ירושלמי ז"ל במחזור רומניא.
ומה הן וכו'. עיין להכנסת הגדולה סימן מ"ו בהגהת הב"י משם הר"ד אבודרהם ז"ל ובהגהת הטור שם בענין השלמת הק' ברכות ביוה"כ וכו'.
ועל היין וכו'. אע"ג דקי"ל ברכת המזון אין טעונה כוס כמ"ש רבינו פ"ז דהלכות ברכות ההיא מעיקר הדין קאמר אמנם כדי להשלים הק' ברכות נכון והגון הוא לברך על הכוס.
כגון שלא ישן כל הלילה. ולענין ברכת התורה יש להסתפק אם יברך אותה כיון שאין כאן הפסק שינה ולכך היותר טוב לשומעה מפי אחרים וכן הסכים הפר"ח סימן מ"ו ועיין מ"ש הל' י'.
כיצד אכל מעט ירק וכו'. פרק התכלת (מנחות דף מ"ג א)"ר חייא בריה דרב אידי בשבתא וביו"ט טרח ומשלים להו באיספרמקי ומגדי וצ"ל דכוונת רבינו כשלא היה דעתו מתחילה לחזור ולאכול דאם לא כן נראה דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה וכ"כ הרב לחם משנה ועיין להכנסת הגדולה שם בענין זה.
שאין היחיד אומר קדושה. והגהות מיימוני משם ראבי"ה כתב דתניא במסכת סופרים קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה אפילו יחיד אומרם מפני שהוא כסודר וכו' ע"כ וכבר כתב מרן משם מהר"י אבוהב ז"ל שבנו של רבינו העיד על אביו ז"ל שכתב בכתב ידו בתשובה שהיחיד יכול לאומרה אלמא הדר ביה ממ"ש כאן וכ"כ בארחות חיים ורבינו יונה והרשב"א שרבינו חזר בו ע"כ וכתב הכנסת הגדולה סימן נ"ט בשם מהרמ"ע מפאנו דבקדושה דמיושב אם היה יושב ועמד ה"ז טועה אבל אם היה עומד וישב ניכר שאינו חכם ע"כ.
וסומך גאולה לתפילה. ברכות דף ד' מימרא דר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ושם נתבאר שהשכיבנו שתקנו חז"ל כגאולה אריכתא דמיא ומבואר הדבר דלרבותא נקט ר"י בערבית שהיא רשות דהוא בן העולם הבא דמכ"ש שחרית שהיא חובה וכ"כ ז"ל ועיין הטעם ברבינו יונה ז"ל ודע שהשכיבנו שכתב רבינו כאן לאו דוקא דהא בסדר התפלות הזכיר רבינו הרבה פסוקים ויראו עינינו וכו' עם חתימתו שאומרים אחר השכיבנו וכבר כתב הטעם רבינו יונה שם דהשכיבנו אינו הפסקה מפני שמעין גאולה הוא שבשעה שעבר ה' לנגוף את מצרים היו מפחדים ומתפללים וכו' ובעד אותה תפילה התקינו לומר השכיבנו שיצילנו ה' מכל דבר רע וכו' ולהפסוקים אחרים ויראו עינינו כתב ז"ל שבתחילה שהיתה תפילת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות וחותמים עליהם ואומרים קדיש ויוצאים ואחר כך אע"פ שקבעוה חובה נשאר הדבר כמו המנהג הראשון ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפילה דכיון שמתחילה אדעתא דהכי קבעוה חובה לא מיקרי הפסקה ע"כ ומדבריו זכרונו לברכה משמע שמתחילה לא היו אומרים כי אם אלו הפסוקים וקדיש לא זולת דהא כתב ויוצאים. וקצת קשה דאם היו סבורים מתחילה דתפילת ערבית רשות מה צורך לאלו הפסוקים כלל ואם עשו כן לחוש למאן דאמר חובה היה להם להתפלל י"ח שלמים דהא גם מאן דאמר רשות מצי מתפלל ולא הוו ברכות לבטלה חלילה דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וי"ל עם מ"ש הרא"ש דמנהג זה נהגו ההמון לפי שבימיהם הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפילת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות וכו' ע"כ. וכן צריך להבין דברי רבי יוחנן דלעיל ורבינו בסדר התפילות לא הזכיר קדיש אחר יראו עינינו קודם תפילת י"ח של ערבית גם בפרקין לא הזכיר אלא השכיבנו אולי ס"ל דאין לאומרו כי היכי דלא אמרינן ליה בשחרית משום דבעינן שיסמוך גאולה לתפילה ולזה נוטים דברי התוספות שם שחלקו על רב עמרם שפי' למה שאנו נוהגים לומר קדיש בין גאולה לתפילת ערבית לאשמועינן דתפילת ערבית רשות וכו' שוב ראיתי בפ"ט הל' ט' שהזכירו וא"כ צ"ל דסמיך אמ"ש שם ועיין בשו"ת בנימין זאב סי' קע"ה.
וכשישלים ישב מעט ויפטר. היינו על דרך מ"ש פ"ד הל' ט"ז שישב מעט קודם התפילה ואחריה והזכירו כאן בתפילת ערבית שהיא רשות ואצ"ל בשאר תפלות שהם חובה ומשו"ה לא הזכיר כאן הישיבה גם קודם שיתפלל משום דסמך אמ"ש שם ועפ"ז נמשך מ"ש והמתחנן וכו' הרי זה משובח מפני שעיקר אינה אלא רשות.