מחט שנתונה וכו'. הקשה הפר"ח ז"ל דבפ' הנשרפין מוקמינן לה במיצה דבמיצה הו"ל כחו וכשר והניחו בצ"ע וכן הקשה בההיא דפסק רבינו פ"ט הל' ב' וכבר כתבתי שם דרבינו ס"ל דהוה מצי לתרוצי דמדכתיב והזה הטהר על הטמא דדרשינן עד שיתכוין ויזה מינה משמע דע"י התזה אף דבעלמא הוי כחו לענין הזאה לא מהני ועוד דאין דרך לשבש שתים שלש משניות סתמיות ותדע עוד דדרכו של הר"ש ז"ל להזכיר מה שנאמר בגמרא על המשנה ובאלו המשניות לא פי' כלום משא"כ לענין רציחה דכיון דמתכוין וניחא ליה מחייב זה נראה לענ"ד שלא להניח דברי רבינו בצ"ע כל מאי דאפשר:

המחבר וכו'. לשון המשנה פכ"ט דכלים בתר דתני כל הני יתר מכאן חיבור לטומאה ולהזאה ורבינו הזכיר דין זה קודם חלוקה דחלוק אחד וטלית וקלובקרין נראה שהוא מפרש היתר מכאן דקתני דארישא קאי דאילו אסיפא כיון דקתני אחד זהו חידושו דאפילו גדול כל שהוא וזהו שכתב רבינו

אפילו היו ארוכין ביותר וכו' ע"כ פשיטא דיותר מזה נשתנה הדין אמנם הרע"ב ז"ל פי' שם וז"ל ויותר על מנין זה לא הוי חיבור לא לטומאה ולא להזאה ע"כ והוא תמוה דנראה היפך מתני' דקתני להדיא יתר מכאן חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה וכבר הרגיש מזה התוס' יו"ט ז"ל וכתב ואין לומר דסיפא לא קאי אלא מחלוק אחד ולהלן דא"כ ברישא לא תני ולא מידי אלא מונה והולך וזה דבר שאין לו שחר ע"כ ולענ"ד איני רואה מקום כי אם לומר דמאי דקתני חיבור לטומאה ולהזיה אכולהו קאי ולכך בהנך דרישא נחית למניינא דהכי קים להו ז"ל וכדקתני תו יתר מכאן לא קאי אלא האנך דסמך ליה אך העיקר הוא דקשה דמנ"ל להרע"ב ז"ל חילוק זה וצ"ע ודע שבדפוס מגדל עוז נמצא שינוי גדול בלשון רבינו וכבר מרן ז"ל החזיק במעוז גירסתינו:

המלבן של מטות וכו'. עיין מ"ש פ"ד דהלכות כלים הל' ב':