אפרוח שנולד ביו"ט וכו'. ביצה דף ו' ולעיל מינה איפליגו ר' אליעזר בן יעקב ורבנן ולראב"י אפי' בחול אסור משום השרץ השורץ על הארץ וכתבו התוספות שם ד"ה אפרוח וכו' די"ל דאיתרמי שנפתחו עיניו היום ואז שרי לכולי עלמא אמנם רבינו פ"ג דמאכלות אסורות הלכה י' פסק דאפרוח שלא נתפתחו עיניו מותר לאכלו וכתב מרן ז"ל שפסק כרבנן ודלא כראב"י עיי"ש. ואתי שפיר דכאן נתן טעם מפני שהוא מוקצה ודו"ק. [ועיין להכנסת הגדולה סימן תקל"ז] ודין העגל שנולד ביו"ט נתבאר ג"כ שם. ועמ"ש הרב המגיד וז"ל ועגל שנולד בשבת יש מי שאסרו אותו ביו"ט הסמוכה לו ויש מתירים ואפילו ביומו מותר לחולה וכן עיקר ע"כ. נראה לי פירוש דבריו דהאי אפילו היינו לטעמא דיש מתירים ורוצה לומר תדע למה יש מתירים ולא חשבי ליה מוכן משום דבשבת גופיה אפשר דחזי כגון לחולה שיש בו סכנה ואם כן לא מקרי מוכן לגבי יום טוב הסמוך לו דעל כרחך האי אפי' אגיד להיש מתירים שכתב שהרי סיים וכן עיקר ובזה מיושב מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו

מפני שהוא מוכן ע"ג אמו. בנוסח אחר כת"י מפני שהוא מוכן אגב אמו והיא גירסא יותר נכונה וכלישנא דגמרא.

בהמות שיוצאות וכו'. משנה דף מ' ויש נוסח אחר בדברי רבינו בהמות שיוצאות ורועות באפר וכו' ופי' שם רבינו אפר הם הכפרים ששם יושבים כל ימות הקיץ וכו'.

וכן בהמת קדשים וכו' הרב המגיד הכריח מדברי רבינו דאפילו מומין שנולדו מערב יו"ט אין רואין אותן ביו"ט וכו' וכתב עוד שלא נתבאר בדברי רבינו אם עבר ובקר זה שנולדו בו מבערב מה דינו וכו' ע"כ. והקשה הרב לח"מ דממה שכתב רבינו לקמן בכור שנולד ומומו עמו שאם עבר וראהו הרי זה שוחט ואוכל נשמע דאפילו בדיעבד לא ישחוט דאי לא תימא הכי לישמועינן רבותא אפי' במומין שנולדו מבערב ע"כ. ויותר תמוה אצלי דהרה"מ גופיה שם כתב דלכתחילה אין מבקרין אותו משום נולד מערב יום טוב וכו' כלומר דאז אפילו בדיעבד אסור אם לא שנאמר לקושיית הרב לח"מ ז"ל דאכתי ליכא רבותא דהוה אמינא התם משום דלא אקצי מבעוד יום שהרי ידע שהיה בו מום מבערב ויותר נראה דכוונת הרה"מ לומר שרבינו לא ביארו בפירוש אף שיש ללמדו מדבריו ודו"ק.

בכור שנולד וכו'. שם דף כ"ו ועיין להראב"ד והרב המגיד והרב לח"מ ז"ל בביאור דבריו והרב ב"י סי' תצ"ח פסק דאף אם עבר וראהו אסור ושם הקשה הפר"ח עיין עליו דיש ליישב. ודין בכור שנפל וכו' שם דף כ"ז.

אותו ואת בנו וכו'. שם דף ל"ז כלשון רבינו וכרבי יהושע ובירושלמי איתא מערים ומעלה את השני אע"פ שלא חישב לשחוט אחד מהם מותר ע"כ. וזה א"א לזווגו עם גמרא דידן כלל וכן נראה מדברי הרב המגיד אמנם בתוספתא הביאה הפר"ח ז"ל קתני רצה לשחוט רצה שלא לשחוט אחד מהם הרשות בידו ע"כ. ואפשר דלא פליגא אברייתא דידן דכי קתני על מנת לשוחטו ושוחט וכו' ר"ל אם ירצה ודי במחשבה ויש לנו כעין זו בדין בהמה מסוכנת דמשום הפסד ממון התירו לשוחטה בשיש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום אף דבאמת אין לו חיוב לאוכלו כמ"ש בפרק הקודם דין י"ב.

בהמת חולין וכו'. שם דף ל"ד ופי' רש"י דקים להו לרבנן מסיני דריסוק אברים אינה חיה מעת לעת אבל שאר מיני טריפה חיה כל י"ב חדש ע"כ. ודע שיש נוסח אחר כת"י בדברי רבינו שמחקו מעת לעת מדברי רבינו בנוסח אחרבדפוס מחקו גם תיבת ועמדה.

אווזין ותרנגולין וכו'. ברייתא דף כ"ה כדברי רבינו. ומ"ש בספרי רבינו

או בבירהבנוסח אחר כת"י נמחק או בבירה.

אבל יוני שובך ויוני עליה וכו'. עיקר הדין הוא במשנה דף י' וכבית הלל וכתב הרב המגיד ז"ל דמדברי רבינו נראה דסבירא ליה כהרב בעל העיטור ז"ל דיוני שובך אפי' מפריחים מותרים על ידי זימון שאין יוני שובך צריכים צידה מעליא ע"כ. וקשה דבפ"י דשבת כתב הרב להיפך דעל מ"ש רבינו הצד חיה ועוף שברשותו כגון אווזים ותרנגולים ויוני עליה פטור כתב ז"ל דיוני עליה טעות סופר הוא דיוני עליה אינם ברשותו כדאיתא בהדיא פרק אין צדין ביו"ט הצד יוני שובך ויוני עליה שקננו בטפיחים ובבירה חייב ופרק שלוח הקן וכן מבואר סוף פרק כ"א ויוני הרדיסיות הוא שהם ברשותו וכו' ע"כ. וכן הקשה הפר"ח סי' תצ"ז והוסיף עוד דמדכתב רבינו לקמן דין כל שהוא מחוסר צדה וכו' ש"מ דסבירא ליה כדעת שאר מפרשים דאם מפריחים אסור לצודן כלל ואפילו זימון לא מהני להו וכאן העתיק לשון הברייתא עיי"ש ואף דקושיא גדולה היא על הרה"מ ז"ל מיניה וביה.

מ"מנראה לענ"ד לפי חומר הנושא לישב קצת ותחילה נאמר דהרב המגיד לא כתב אלא לשון מסופק ונוטה יותר לומר דרבינו מדלא חילק כלל נראה דסבירא ליה כהרב בעל העיטור דמכיון דלפי האמת הדבר נחלק לשלשה מינין הראשון יונים קטנים שאינם מפריחים אלא שמדדין קצת כדאיתא בש"ס והשני שהם מפריחים ויוצאים לחוץ כמ"ש רש"י ז"ל בברייתא דמחייב והשלישי שאר עופות שפורחים לגמרי באויר העולם והמין השני כיון שהם חוזרים לשובך על כל פנים אף שהם מפריחים ומחוסרין צידה מקרו מכל מקום אין צריכים כל כך צידה מעליא כשאר עופות כמו שכתב הרב המגיד ז"ל והן אמת דלענין שבת דחמיר לא הותר כי אם אותם קטנים שאינם מפריחים וסתם יוני שובך שאין מזונותם עליו ודיש בהם משום צידה הם המין הב' שאין מפריחים דאילו אותם קטנים אין שייך בהם שום איסור והיינו מה שכתב רבינו בפרק כ"א דשבת ועל פי זה הגיה הרה"מ בפ"י יוני עליה דפטר רבינו משום שהם ברשותו דהא ליתא דיוני עליה דמו למין שני של יוני שובך ואיסור גמור הוא לצודם בשבת אמנם ביום טוב דמן התורה כל שהוא לצורך אכילה שרי לדעת רבינו כמו שנתבאר פ"א ומה שאסרו הקצירה והטחינה וכו' אינו אלא מדבריהם וכו' אמטו להכי נוטה דעת הרב ז"ל לומר דמדברי רבינו נראה שפיר מדלא חילק דאינו אסור אלא אותם שמחוסרים צידה גמורה ותדע דכלל בדין זה גם יוני עליה דסתמן מפריחים כהמין השני של יוני שובך וכמ"ש פ"י דשבת ואם כן מ"ש לקמן בדין מחוסר צידה היינו צידה גמורה כמ"ש שם.

זימן שחורים וכו'. משנה דף י'. ומ"ש וכל ספק מוכן אסור פלוגתא דף כ"ד ומסקנא כדברי רבינו. ודין זימן שנים ומצא שלשה שם ממה נפשך אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו שלשה ומצא שנים מותרים מ"ט הני אינהו נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא ע"כ. ובמ"ש הרב המגידלדברי הרשב"א עיין להרב לח"מ ז"ל ושאר דברי רבינו נתבארו שם. ומ"ש בספרי רבינו אם אין שם בקן נוסח אחרכת"י אם אין שם קן.

דגים שבביברין וכו'. משנה שם דף כ"ג וכרבן שמעון בן גמליאל שכן פסקו בגמרא וס"ל ז"ל דרשב"ג קאי גם אדגים. והראב"ד יש לו שיטה אחרת בזה ולכך השיג על רבינו ועיין להרב המגיד. ורבינו פירש שם ביברין פי' בריכות מים שצדין בהם דגים א"נ ביברין בתים מוקפות שמגדלין שם החיות ע"כ. ודין חיה שקננה משנה וגמרא דף כ"ה. ויש נוסח אחר כת"י שמחקו תיבת גדולים בביברי חיה ועוף.

מצודות חיה וכו'. משנה דף כ"ד ונתבאר בגמרא. ודין הסוכר אמת המים וכו' שם דף כ"ה.

בית שהוא מלא וכו'. משנה שם דף ל"א והרב המגיד הביא משם הרשב"א ז"ל שלא נאמר דין זה אלא בבית רעוע שדעתו שיפחת דאל"כ כיון שהבית היה סתום מערב יו"ט נמצא שהפירות היו מוקצין אמנם הרמב"ן כתב שאפילו היה הבית בריא ונפחת ביו"ט מותר לפי שאין הפירות מוקצה מחמת עצמן וכו' וזה דעת ההלכות ורבינו עיי"ש.

העומד על המוקצה וכו'. משנה דף ל"ד ופירש רש"י בשביעית שאין מעשר נוהג בה ואינו מחוסר אלא הזמנה והוא הדין במעושר בשני שבוע אלא אורחא דמלתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דגרוגרות וצמוקין הם סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכתו ע"כ. ועיין בפרק א' מאלו ההלכות דין י"ז ובפרק ה' דהלכות מעשר דין ג' וד'.

גוי שהביא תשורה וכו'. שם דף כ"ד מימרא דרב פפא ופירש רש"י בכדי שיעשו היינו ליל שני וכתב ז"ל דאחרים חלקו עליו ופירשו בכדי שיעשו היינו בזמן שיכולין לעשותו ממש דהיינו ליל שאחר יו"ט ודעת רבינו כרש"י ז"ל כמבואר ממ"ש הרי אלו אוסרין עד לערב דמשמע לערב של אותו יום וכדי שיעשו יש אומרים כדי שילך לפרדס או לגן שממנו היו הפירות וילקוט ויביא וי"א שאם הוא רחוק שרי כשיעור שהיית חוץ לתחום והראשון נראה יותר וכ"כ הרב המגיד ומ"ש שם וכ"כ רבינו פ' י' צ"ל פ"ו עיי"ש והאחרונים ז"ל כתבו דימתין כדי שיעשו היינו שעה אחת וכו' עיין עליהם.

והבא בשביל ישראל זה וכו'. קשה קצת דכיון דאיסורו מפני שבא מחוץ לתחום באיסור הוה לן לאוסרו אכולי עלמא וי"ל דכיון דאין כאן אלא איסור דרבנן הקילו בו וכ"כ רש"י ז"ל שם ועיין להרב ב"י סי' תקנ"ט ויש נוסח אחר כת"יוהבא לישראל זה וכו'.

עצים שנשרו וכו'. דף ד' והרי"ף והרא"ש כתבו הטעם שמא יעלה ויתלוש. ומ"ש

ואם נשרו לתנור וכו' שם ואע"ג דהוה ליה דבר שיש לו מתירין כיון שאינו נהנה מן האיסור אלא לאחר שריפה ואז אינן בעין שרי ויש נוסח אחר כת"י אחר דין זה כתוב שם וכן כלים שנשברו ביו"ט אין מסיקין בהם מפני שהם נולד ובדין י"ב כופלו ג"כ ונראה קצת שהוא ט"ס ודו"ק.

ערימת התבן וכו'. משנה דף ל' ואוקמוה בגמרא דאית ביה קוצין הא לאו הכי אסור וכן פירש רבינו שם.

אין מבקעין וכו'. משנה דף ל"א ובגמ' שם וסואר של קורות פי' הרב המגיד בשם רש"י סדר של קורות המושכבין לארץ שלא יתעקמו ועומדין לבנין ע"כ. אף דבפי' רש"י שלפנינו אין שם לשון זה. ודין כלים שנשברו ביו"ט הוא בשבת דף כ"ט וכרבי יהודה וכן פסק הרב ב"י סי' תק"א והרה"מ משם הרשב"א ז"ל כתב דגם בכלים שלמים יש ליזהר שלא להפך בהם לאחר שאחזה בהם האור ואכלה מקצתן לפי שנעשו שברי כלים והרי הן כנולד וכו' עיי"ש וטעם נכון הוא.

כיוצא בו וכו'. שם. ומ"ש רבינו ויש נוסחאות וכו' הראב"ד ז"ל כתב עליו מעולם לא שמענו זאת הנוסחא ע"כ. ואני הצעיר ראיתי בהרמב"ם קדמון כת"י ומחקו שם כל זה הלשון מדברי רבינו ודו"ק.

קוץ רטוב וכו'. היינו חיזרא דאיתא התם דף ל"ג ומסקנא כדברי רבינו.

נוטלין עצים וכו'. משנה וגמרא דף ל' ומבואר הדבר דלא איירי כאן בסוכת החג דההיא אסורה לגמרי בהנאה דאיתקצאי למצותה וכמו שכתב רבינו סוף פרק ו' דהלכות סוכה אלא איירי בסוכות שעושין בגנות ופרדסין להסתופף בצילם וכן פירש רש"י ורבינו שם ומתבאר ג"כ מן הגמרא שם ומרן ז"ל תמה על רבינו למה השמיט דין התנאי דאיתא התם וכו' ונראה לענ"ד דרבינו סמך בזה למ"ש בפ"ו דהלכות סוכה דשם הזכיר דין התנאי וה"ה כאן עיי"ש ועיין להרב ב"י סי' תקי"ח ולהרב מגן דוד [ט"ז] שהאריך בזה.

אבל אין מביאין וכו'. משנה וגמ' דף ל"א. ודין הגיבוב הוזכר ג"כ שם ולא חילק רבינו בין עצים דקים לגסים ועיין להפר"ח סימן תק"א ופירושים שונים יש בזה עיין לרש"י והתוספות ז"ל. ועמ"ש רבינו ומביאין מן המכונסין וכו' בגמרא אמרו שמע מינה דרבי יוסי תרתי לקולא קאמר ונראה להדיא דלא הוה גריס לה רבינו וכן נראה ממ"ש בפירושו להמשנה עיי"ש.

ובלבד שיהיה לה פותחת וכו'. שם והראב"ד השיג על רבינו דפותחת לא נאמרה אלא כשהוא חוץ לתחום ואין כן דעת רבינו וכן פירש בפירוש המשנה שם ועיין עוד להרב המגיד והרב לח"מ ז"ל ויש ליישב. ויש נוסח אחר כת"י בדברי רבינו ותהיה בתוך התחום.

הרי אלו מוקצה. משמע דאסורין לכל ישראל וקשה קצת דבבאו מחוץ לתחום דשייך בהו איסור מוקצה משום דאסח דעתיה מיניה ואפ"ה הותר לישראל אחר כמ"ש בדין י' גם בדין ז' גבי חיה וכו' אם הם רחוקים אסורים משום דאסח דעתיה ותירץ הרב לח"מ דהכא וגבי חיה ידע שיש לו ואסח דעתיה מנייהו משא"כ גבי גוי שהביא מחוץ לתחום דלא ידע כדי שנאמר אסח דעתיה מיניה דהעדר ידיעה לא מקרי אסח דעתיה ועיי"ש ויש סיוע לדבריו מדין בהמות שלנות חוץ לתחום שכתב רבינו בדין ב' עיי"ש.

עלי קנים וכו'. מימרא דרבא דף ל"א ופי' רש"י כמפוזרין דמו ואפילו לא פיזרתן הרוח דמסתמא לא סמכא דעתיה סבר מיבדר להו זיקא וכו' ויש נוסח אחר כת"י בדברי רבינו ואם הניח עליהן כלי כבד מערב יו"ט אם היתה מוכנת מערב יו"ט וכו'.

בהמה שמתה וכו'. דף כ"ז. ובהמת קדשים אפי' אם היתה מסוכנת משום דאין מאכילין את הקדשים לכלבים וכן פירש רש"י ורבינו שם.

דגים ועופות וכו' דף כ"ג משנה וגמרא ובשבת דף ק"ו ופירוש מוקצה בזה עיין לרבינו לעיל דין ז' וח'.

המכניס עפר וכו'. מימרא דרב יהודה דף ח' ופי' רש"י ולא אמרינן בטלה לה לגבי קרקע איידי דזוטרא וכו' והוא שיחד לה וכו' ולא שטחה דמוכחא מלתא דלצרכיו קבעי לה ובעפר תיחוח קאמר וכו' ע"כ. ויש נוסח אחר כת"י שנמחק בדברי רבינו תיבת בחצירו וגירסא נכונה היא.

מי שהיה לו דקר נעוץ. שם ופירש שם רבינו תיחוח כלומר קל ולא יהיה קשה ועב וכו' והרב המגיד ז"ל כתב דמלשון רבינו כאן וראש פ"ג נראה בביאור שאין מותר לשחוט על סמך דקר נעוץ וכו' ע"כ. עיין מ"ש עליו הרב לח"מ בראש פרק ג' ולענ"ד נראה אין כאן קושי ושוב מצאתי הון לי בדברי הרב מגן דוד [ט"ז] סימן תצ"ח ולכן לא אאריך עיין עליו.