נהרות המושכין וכו'. אמתניתין דפ"ק דמו"ק מימרא דר' זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל ומסיק התם דהיינו דוקא דלא פסקו מיא דאי פסקו יש לחוש שיטרח במועד וכ"כ הרב ב"י סי' תקל"ז. ומ"ש בדברי מרן שפעמים רבים וכו' ט"ס הוא וצ"ל שפע מים רבים ועיין בב"י שם. ובית השלחין פירש רבינו שם ארץ הצמאה תרגום עייף משלהי.

ערוגה וכו'. שם ועיין להרב המגיד ולהרב ב"י סימן תקל"ז.

אין עושין עוגיות. משנה דף ב' ופי' שם רבינו ועוגיות הוא שיחפור סביב עיקרי האילנות חפירות קטנות יתקבצו שם המים ע"כ. ומ"ש בספרי רבינו ואם היתה שדה לחה בנוסח אחר כת"י ואם היתה שדה מטוננת וכן הוא לשון הגמרא.

ומרביצים את השדה במועד. כתב הרב המגיד ז"ל דהיינו מהברייתא הנזכרת שם [דף י"א] דמוכח מינה דהוי דבר האבד אפילו קודם זריעה ע"כ. והרב לח"מ ז"ל הקשה דלפי דעת רבינו כי פריך ברייתות אהדדיה ומתרץ הא ר' אליעזר בן יעקב הא רבנן וכו' אמאי לא משני הא בשדה לבן הא בשדה בית השלחין וכו' עיי"ש ונראה לענ"ד דכיון דבחדא ברייתא קתני להדיא שדה הלבן ופריך עלה מאידך סתמא דמלתא ודאי דבשדה הלבן נמי איירי דאל"כ ודקארי לה מאי קארי לה מלבד דכיון דבשדה בית השלחין הוי דבר האבד גמור כנ"ל אין שום סברא לאסור ולכך הוכרח לתרץ דוקא לפי האמור דבשתיהם איירי בשדה הלבן והא ראב"י והא רבנן והראב"ד השיג על רבינו ועיין עליו ז"ל.

זרעים שלא שתו וכו'. שם ועמ"ש הראב"ד ז"ל כתב המגדל עוז שחסר הקושיא והתירוץ מהמדפיס ע"כ. והדין עמו דאל"כ לא ידענא מאי קאמר הראב"ד ז"ל.

ועושין נברכת וכו'. באותה משנה ופי' שם רבינו נברכת היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן ועמ"ש הרב המגיד לדברי רבינו עיי"ש בפירוש המשנה ועמ"ש להשגת הראב"ד ז"ל.

עכברין וכו'. שם דף ו' מחלוקת רבי יהודה ות"ק במתניתין ובפירוש המשנה כתב רבינו והלכה כחכמים משמע שהיה גורס חכמים במקום ר"י במתניתין אמנם בברייתא איתא ר"י נמי ומבואר דרבינו לא הוה גריס כגירסתינו בגמ' בברייתא דר' שמעון בן אלעזר שם וכ"כ הרב המגיד ומרן ז"ל ועיין להתוס' ובב"י סי' תקל"ז פסק דבין בשדה האילן בין בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן צדין כדרכו ובפירוש המשנה כתב רבינו שדה הלבן הוא שחורשין וזורעין אותו ואין בו אילנות וכו'.

כותל גנה וכו'. משנה שם ופי' שם רבינו שמשים האבנים או הלבנים זו ע"ג זו ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד ע"כ. ומ"ש או גודר וכו' היינו הוצא ודפנא שאמרו שם ועיין להרב ב"י סי' תק"מ.

אבל כותל חצר וכו'. ואם היה גוהה וכו'. שם ולכאורה קשיא לי טובא דבגמרא משמע ללישנא קמא דדוקא ברה"ר איכא סכנה משום דרבים עוברים ולאו אדעתייהו משא"כ בחצר דאין כאן סכנה דמצו להשמר עצמם מלעבור תחתיו וללישנא בתרא נמי לא הותר כי אם הבנין ולא הסתירה ואיך כתב רבינו בכותל חצר שסותרו ובוניהו כדרכו מפני הסכנה וצ"ל דרבינו מפרש הסוגיא בענין אחר דבין בחצר בין ברה"ר שייך סכנה אלא דרב חסדא לא איירי אלא בכותל שאין בו סכנה וגם לא איירי בהיתר הסתירה אלא בבנין ועל פי זה אזלא ורהטא כולה סוגיא שפיר ולשון גוהה פירש רש"י שוחה ונטוי.

בונה אדם וכו'. שם דף י' ופי' רש"י אצטבא בנין אבנים והתוס' כתבו שם דהוא מין ספסל ונראה דזה לא הותר אלא מעשה הדיוט אבל מעשה אומן לא דהא עכ"פ שינוי קצת בעי וכ"כ הרב המגיד בשם הרמב"ן ז"ל וכן פסק הרב ב"י סימן תק"מ להדיא עיי"ש.

הציר והצינור וכו'. משנה דף י"א ופי' רש"י ציר רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה. צנור הוא החור שבאסקופה התחתונה כמו צנורא דדשא הקורה מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת ע"כ. ורבינו פי' שם ציר הדלת ידועה היא כמו עלי המכתש של ברזל והוא קטן וכו'.

אין חופרין וכו'. משנה דף ח' ובס' כת"י קדמון מצאתי על לשון זה וז"ל. וכ"ת א"כ מאי למימרא פשיטא ואפשר דבמקומות שחוצבין בהרים ובסלעים מיירי ששוהין בחפירתו יום או יומים ולכך דרכן להקדים כדי שלא יתבזה המת ושמא יראו אדם מסוכן במועד סד"א דנשרי להקדים ולחפור משום כבודו קמ"ל ע"כ. ושמעתי שכן המציאות בעיה"ק צפת תוב"ב.

אין מפנין וכו'. באבל רבתי פי"ג.

אין מתליעין וכו'. ע"ז דף נ' ועיין להרב לח"מ שהאריך בזה ונתן טעם למה לא פסק רבינו פ"א ופ"ג דשמיטה ויובל היתר ההתלעה בשביעית אכן מה שהקשה עליו בהיתר סיכת הפירות כאן דבגמ' מוכח דחוה"מ חמיר משביעית ובשביעית אמרו להדיא דאסור כדאיתא התם והניחו בצ"ע נראה לענ"ד לומר דרבינו סבירא ליה דאף דשביעית קיל מחול המועד מכל מקום אשכחן קולא בחול המועד דליתא בשביעית אף דקיל דבחול המועד מטעמא דאפשר לאכול מאותן פירות במועד יש להתיר כמ"ש ז"ל בכמה דברים ולהכי לא הוזכר איסור הסיכה בחול המועד כלל בשום ברייתא כן נראה לענ"ד. ומכל שכן שהרב ב"י סי' תקל"ז פסק כן ולא מצאתי לשום אחד מהמחברים ז"ל שנתעורר בזה ונ"ל משום שהיה פשוט אצלם כאמור.

ועוקרין את הפשתה וכו'. מועד קטן דף י"ב. ולחפוף שכתב רבינו נראה פירושו לחוף בו הפנים והידים כמו שהוא דרך העולם ע"י הבורית ג"כ ועיין להרב המגיד ז"ל.

אין מכניסין וכו'. שם בברייתא. ועמ"ש רבינו

**ואם היה שכיר שבת וכו'**שם חילק רבינו בין שבת ליו"ט לחוה"מ והרה"מ תמה על רבינו למה לא כתב דין שבת ויו"ט ע"כ. ואפשר דגירסא אחרת היתה לו לרבינו בזה תדע דלשון זה ליתיה בש"ס עיי"ש.

**הזבל.**פסחים דף נ"ה ומבואר שם החילוק שבין חוה"מ לי"ד דערב פסח ופסקו רבינו בסוף פרקין דין כ"א והרב ב"י סימן תס"ח תמה על רבינו שהשמיט הדין בי"ד בניסן והרב מגן דוד [ט"ז] ז"ל תמה עליו דכבר ביארו בפרקין אמנם האמת הוא כמ"ש הרב ב"ח ז"ל דהרב ב"י ז"ל הבין הענין כסברת הרי"ף והרא"ש ז"ל דבחוה"מ דקאמר רבא לאו דוקא אלא הוא הדין י"ד בניסן נמי ולהכי הקשה עליו אמנם רבינו הבין הדברים כפשוטן דבחול המועד דוקא קאמר רבא דחמיר אבל בי"ד בניסן אף שלא נתרבה שרי להדיא עיי"ש.

המשוה וכו'. הכל שם דף י' ועמ"ש רבינו

**וממעשיו יוכר וכו'**עיין בדברי רש"י ז"ל גבי אדעתא דבי דרי וכו' דגריס הפך הגירסא שלפנינו והתוס' ז"ל הביאו שניהם ועיין לרבינו פ"ב דזכיה ומתנה.

תנור וכירים וכו'. שם דף י"א. ומ"ש

ומסרגין את המטותדף ח' ופירוש שתי וערב ונראה דאין צריך לומר שממתחים היינו שאם היה רפוי ממתחו עד שיתקשה וכן מסקנת הש"ס דף י' וכן דעת רבינו בפירוש המשנה עיי"ש אלא דגירסת רבינו בדר' יוסי אף ממתחים קשה קצת דלשון אף לא אתי שפיר כיון דאסר הסירוג. ובדין ניקור הרחים עיין להרב המגיד והמפרשים ז"ל.

זופתים את החביות וכו' וזופתים את הבקבוק. כן פסק גם הרב ב"י סי' תקל"ח ועיין להרב מג"א ז"ל והקשה על זה מדברי הרא"ש והתוס' דאין לפסוק כתרי קולי ודלא כחד עיי"ש.

קוצצין צפורני החמור וכו'. כתבו התוספות ז"ל דהוא הדין לדידן שמותר לשום הברזילים כנהוג ועיין להרב ב"י סי' תקל"ו.

וסוס שירכב עליו. מדברי התוספות נראה דאסור לרכוב על חינם עיי"ש גם הרב ב"י שם פסק מי שצריך לרכוב וכו'.

אין מפנין וכו'. שם דף י"ג ובירושלמי אמרו להדיא דבשלו אפי' מדירה נאה לדירה כעורה שרי דערב לו לאדם לדור בשלו והראב"ד השיג על רבינו בזה והרב המגיד הליץ עליו דמשמע דתלמודא דידן פליגא אהך ירושלמי ובאמת כבר הודה לו לרבינו הרב אברהם בן דוד ז"ל גופיה וכן פירש הרב בית יוסף סימן תקל"ה.

אסור לעשות וכו'. פסחים דף נ'. ועל מ"ש

**רבינו אבל אין מכין וכו'.**קצת קשה דבגמרא אמרו דלא משמתינן ליה אבל מכת מרדות מנא ליה לרבינו דלא מלקינן ליה וכן ראיתי שדקדק הרד"ך בית כ"ב סי' ה' עיי"ש ונראה דנפקא ליה לרבינו מדאיתא התם העושה מלאכה בערבי שבתות וכו' ובכל מקום שיש שם נדנוד עבירה וכו' אינו רואה סימן ברכה לעולם. ופירש רש"י נדנוד עבירה רמז עבירה ע"כ. ואם כן בזה ודאי אין כאן שום סלקא דעתין דניתיב ליה מכת מרדות דדי לו דליקום בלטותא דרבנן והוא הדין לאידך ודו"ק.

מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן פסח. כתב הרב המגיד ז"ל דטעם זה מבואר בירושלמי וכו' ורש"י פירש הטעם מפני שיש לו לטרוח בצרכי מצה ומרור מה שאין כן בשאר ערבי ימים טובים. וקשה לי אם כן ערבי חג הסוכות נמי הרי יש לו לטרוח בסוכתו אלא ודאי טעם הירושלמי עיקר ע"כ. ולכאורא קשיא טובא דמלשון רש"י ז"ל אין לנו משמעות זה שהרי אמאי דתנן מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה כתב וז"ל שלא לעשות כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום וכו' ע"כ. הרי מבואר דכוונת רש"י ז"ל לתת טעם לאותם שאין נוהגים לעשות מלאכה קודם חצות אבל באחר חצות שאיסורו מבואר לא דבר בזה כלום ואם כן מה הקשה עליו הרה"מ ז"ל ומהיכן משמע ליה דרש"י ז"ל ינגד טעם הירושלמי לאחר חצות. ותו קשיא לי דאמאי לא הביא הרב כל דברי רש"י ז"ל אשר מתוכם יתבאר עוד דאיירי בקודם חצות שהרי ביעור חמץ ליתיה אלא קודם חצות ואיך הכחיד זה תחת קולמוסו ז"ל תו קשיא לי על הרב לח"מ שכתב לתרץ קושיית הרה"מ על רש"י דאם כן ערבי חג הסוכות נמי וכו' כתב דאפשר דרש"י ז"ל יתרץ דשאני ערב פסח שעסוק במצה שמורה שמצותה מחצות ולמעלה ע"כ. ואחרי המחילה הראויה שיחה זו אינו מכיר דאם הוא סבור כהרה"מ ז"ל דדברי רש"י מתפרשים בלאחר חצות קשיא תרתי חדא דאיך כתב כן בלשון אפשר הרי רש"י כתב כן להדיא שהרי הזכיר עשיית מצה ולפי הבנתו שרש"י ז"ל איירי אחר חצות הרי הדבר ברור דבעשיית המצה שמורה לצורך הלילה איירי ותו לאידך גיסא דכיון דרש"י ז"ל הזכיר להדיא שחיטת הפסח הרי בזה היה יכול לתרץ קושיית הרה"מ ז"ל עליו דבערבי סוכות ליתא להא ואם הבין דברי רש"י כפשטן דאיירי לקודם חצות מי הכריחו לתרץ באופן שיחלוק על הירושלמי דלא איירי אלא אחר חצות וכיון דרש"י לא איירי בהא מי דחקו לתרץ כן ואם כוונתו על פי מה שהבין הרה"מ ז"ל ועל פי דרכו תירץ כן אכתי קושיית הרה"מ במקומה עומדת דגם בערבי חג הסוכות איכא סוכה וכו' ומה יושיענו לומר דבערב פסח איכא עשית מצה שמורה.

והנהידוע דהרב תוספת יום טוב הליץ בעד רש"י לקושיית הרה"מ דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דסוכה רגילים להקדים לעשותה מה שאין כן המצה וכו' ע"כ. וזה באמת נוטה למ"ש הרב לח"מ כמדובר גם בהגהות מהרמ"ע מפאנו כת"י כתוב לקושיית הרה"מ וז"ל וי"ל לרש"י ז"ל דבצרכי מצה יש לו לטרוח בעצמו ממש וכמ"ש הטור או"ח סי' ת"ס שהרא"ש היה משתדל בהם והיה מסייע בעריכתן וכן עושים חסידים בעלי מעשה כנראה שם מה שאין כן בערב חג הסוכות בצרכי סוכה ואע"ג דבכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו כדאמרינן בפרק האיש מקדש שאני מצה דכתיב בה ושמרתם את המצות ואיכא כרת ואמרינן במכילתא משארותם צרורות בשמלותם על שכמם ר' נתן אומר והלא היה להם בהמות אלא שהיו ישראל מחבבים את המצות וגו'. הביאה הגהות מיימוני פ"ה דחמץ ומצה ע"כ. והרב קול הרמ"ז ז"ל הליץ בעד הרה"מ וחלק על התוס' יו"ט ז"ל עיי"ש. גם הפר"ח סי' תס"ח כתב דיפה כיון הרה"מ משום דבסוף פרק אותו ואת בנו אמתניתין דבד' פרקים בשנה כתבו התוספות דהא דלא חשיב הכא ערב יום טוב הראשון של חג אומר ר"מ משום דכו"ע טרידי בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה כל כך וכ"כ פ"ק דע"ז ולכן עיקר כמ"ש שאר המפרשים והרמב"ם והסמ"ג דהיינו טעמא דמחמירים בערב פסח טפי משאר ערב יו"ט מפני שיש בו קרבן פסח וחגיגה כדאיתא בירושלמי וכו' ע"כ. נראה להדיא דגם הרב ז"ל ס"ל דרש"י הוי היפך הירושלמי והוו מילי דמרפסן איגרי לפי דעתי הקלושה.

לכךאני אומר דצריכים אנו למשכוני נפשין ולתלות יותר החיסרון במיעוט השגתינו מלתלות בוקי סריקי בהני אשלי רברבי זלה"ה ואבחר לי לעצמי דרך נכון אולי יישר גם בעיני המעיינים נר"ו, וזה דהמוחש לא יוכחש דמה שכתב רש"י שישכח שחיטת הפסח וכו' הוא דבר ששייך לאחר חצות ודאי דהוא זמן קרבן פסח וממילא נמשך מ"ש אחר זה ותיקון המצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום היינו נמי אחר חצות ודייק במבעוד יום שכתב שדרך משמעות לשון זה ר"ל לעת ערב וא"כ צ"ל דרש"י נרגש בלישנא דמתניתין דמקום שנהגו וכו' דאמאי נהגו לאסור המלאכה עד חצות ומה טעם לזה המנהג דמסתמא לא נהגו חומרא זו כי אם דלא ליתיה לידי איסור גמור ואם כן מה טעם לאיסור זה גם כן. לזה בא לפרש דבערב פסח איכא למיחש טפי דבבקר איכא ביעור חמץ דזמנו בארבע שעות וזה יספיק לטעם המנהג ואחר חצות הוא זמן הקרבן פסח ועשיית המצות וכו' כלומר דהיינו טעמא דאיסורא ולא חש לבאר כל כך דסמך על המעיין דכיון דפירש דברים הנעשים בהכרח אחר חצות לא חש לשנטעה בדבריו. והרה"מ ז"ל הקשה עליו דמדהזכיר עשיית המצות לצורך הלילה מוכח דלא סבירא ליה כטעם הירושלמי דלדידיה עיקר טעמא הוא משום קרבן פסח כדדריש התם מקראי ואי הוה סבירא ליה כהירושלמי לא הוה לו להזכיר זה דכל יתר כנטול דמי ואף דאין אנו אחראים לדברי הירושלמי בש"ס דילן מכל שכן בטעם הדין מכל מקום כיון דאיכא למירמי על הך טעמא דא"כ ערבי חג הסוכות נמי וכו' בהכרח יש לנו לתפוס טעם הירושלמי וכמ"ש רבינו כן נלע"ד לדברי הרה"מ ז"ל ועל פי זה הנה מקום לדברי הרב לח"מ והרב תוי"ט ז"ל שגם הם הבינו דכוונת רש"י היא גם כן בלאחר חצות ולענין קושית הרה"מ תירצו ז"ל וכו' אלא דלשון אפשר שכתב הרב לח"מ עדיין הוא קצת מגומגם והשתא אתי שפיר נמי דברי הרב קול הרמ"ז והפר"ח ז"ל שגם הם הבינו כפשט דברי רש"י דאיירי גם בלאחר חצות אלא שבאו להליץ בעד הרה"מ ז"ל בעיקר טעם הדין ודו"ק.

ואינו אסור אלא. בנוסח אחר כת"י ואינו אסור בעשיית מלאכה אלא וכו'.

ואפילו במקום וכו'. שם דף נ"ה וסבירא ליה לרבינו דמתניא במקום שנהגו לעשות דוקא והרב אברהם בר דוד ז"ל השיג עליו משום דסבירא ליה דמתניא במקום שלא נהגו ועיין להרב המגיד ז"ל והרב בית יוסף סימן תס"ח העתיק דברי רבינו עיין שם.

ההולך ממקום וכו'. שם דף נ' ומדברי רבא ואביי ועיין להרב המגיד ז"ל. ומ"ש

**וכן מי שדעתו וכו'**מעובדא דרבה בר בר חנה וכרב אשי שם דף נ"א.

מוליכין ומביאין וכו'. משנה דף נ"ה ויש נוסח אחר כת"י שכתוב בה מוליכין וכו' עד חצות ונראה שהיא גירסא מוטעית וכ"כ הרב המגיד ז"ל. והרב ב"י סימן תס"א פסק מוליכין ומביאים וכו' כל היום וכן עיקר.

ומושיבין שובכין וכו'. משנה שם והרב המגיד ומרן ז"ל עמדו בסוד דברי רבינו. ועיין להרב לח"מ והרב ב"י סימן תס"ח.