ומביא אשמו ואח"כ יתכפר וכו'. והמשנה למלך ז"ל אחר שביאר סברת הראב"ד כתב וזה קשה וצ"ע, ע"כ, ולא ידעתי אמאן קאי הך קשה וצ"ע, דאי להראב"ד הלא פשט הסוגיא כוותיה אזלא ורהטא, ואי לדעת רבינו הרב המגיד ביאר דעתו ושיטתו ודוק.

לפיכך המחזיר גזל הגר וכו'. מימרא דרבא [בבא קמא] דף ק"י [ע"א], גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא, [החזירו לחצאין] לא יצא, מאי טעמא אשם קרייה רחמנא ע"כ, ולא ידעתי למה השמיט רבינו החזירו לחצאין, גם השמיט רבינו בעיית רבינא דף ק"ט [ע"ב] גזל הגיורת מהו וכו', ולזה אפשר דמכלל מה שכתב בקטן הוא נלמד.

ואילו היה הגר קיים וכו'. קשה טובא, דטעם זה דאילו היה הגר קיים לא נאמר אלא באם נאמר דיורשין הוו, וכמו שפירש רש"י זלה"ה משא"כ (בשנולד) [בשנאמר] דמקבלי מתנה הוו דאין צריך לזה כלל, דהא עכ"פ בעי לשלומי ממונא מעליא, ותו קשה דמדכתב שאם יתנוהו להם עכשו וכו', משמע דאין כאן אלא הקרן ולא החומש דחומש אינו מתחייב אלא ע"י שבועה, כמו שכתב רבינו בראש הפרק, וכיון דאין כאן שבועה מהיכן זכו בה הכהנים, והרי רבינו כתב לעיל דין ה' דאין הכהנים זוכים אלא בהודאה לבסוף וע"י שבועה, ואליבא דכולי עלמא היא לדעת רבינו כמו שכתב הרב המגיד ז"ל שם, ומשמע דאם לא נשבע זכה בו הגזלן במיתת הגר, א"כ איך זכו בו הכהנים, גם בפרק ג' דין ה' פסק דכיון דאם נשבע חייב בקרן וחומש ואשם, ואם לא נשבע אומר לו הרי שלך לפניך, והשתא הכא היכי איירי, אי בנשבע איך כתב שאם היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך, זה לא יתכן, ואי בלא נשבע מהיכן זכו הכהנים, הרי במתניתין תנן היה מעלה את הכסף ומת ינתן לבניו, ופירש רש"י ז"ל משום דזכה בו במיתת הגר.

הןאמת דהך קושיא שייכא בגמרא לרבא גופיה דף ק"י ע"ב, דהא רבא גופיה מיבעיא ליה בדף ק"ה [ע"א] נשבע על החמץ שעבר עליו הפסח מהו, ופשיט ליה רבין דאע"ג דעפרא בעלמא הוא, כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה ממונא מעליא, השתא נמי ממונא קא כפר ליה ע"כ, הרי דבנשבע ממונא מעליא בעי שלומי, והיכי קאמר הכא (דאין) [דאי] יורשין הוו היינו האי דירתי, (מוכיח) [מורית], גם דרבי יוסי הגלילי ור' עקיבא נחלקו בדף ק"ט [ע"א], בגזל הגר ונשבע וזקפן עליו במלוה אי זכה הלה במה שבידו או יוציא הגזילה מתחת ידו, דאי לא נשבע זכה הלה במה שבידו, ורבא גופיה מפרש דלר"ע דלנפשיה לא מצי מחיל, ומוקים לגזל הגר דניתנו לכהנים לר"י הגלילי בהודה לאחר מיתה, משמע דאם לא נשבע אין כאן חלק לכהנים, וכבר נתעורר בכל זה המשנה למלך ז"ל לעיל פרק ג', ולא תריץ כלום עיי"ש. ולענ"ד נראה דבהא בחמץ שעבר עליו הפסח, קים להו לרז"ל דבגר שמת חייב ליתנו לכהנים, דעד כאן לא אמרו דאומר לו הרי שלך לפניך אלא בישראל, או הוא או יורשיו, אבל בגר שאין לו יורשים בהא לא איירי רבא בהנך בעיות ומימרות דלעיל, דפשיטא שיש לו לקיים מצות השבת גזילה והיא לכהנים אלא שנסתפק אי יהיב להו גזילה בעיניה או דמיה כשעת הגזילה, ואף לרבינו שפסק לעיל דין ד' שיוציא הגזילה מתחת ידו, ולא קפיד שיתנה לכהנים, היינו בדבר שיכול לקיים בו מצות השבה, משא"כ באיסורי הנאה דאין כאן השבה דעפרא בעלמא הוא דיהב ליה בעי למיתב דמיה לכהנים, דאף (אם) [דאם] הגר היה קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך היינו דוקא בדידיה שזה הוא מה שגזל לו, אבל בנותן לכהן דרך מתנה בעינן דמיה דווקא, ולכך רבינו לא הזכיר בדין זה החומש כלל, מפני שחומש אינו בא אלא מצד השבועה, והכא אין כאן שבועה, זה נראה לענ"ד מוכרח דברי רבינו והמעיין יבחין.

שהמשמרה שלקחה וכו' לא זכתה וכו'. בדף ק"י [ע"א וע"ב], בעי רבא אין בו כסף למשמרת יהויריב ויש בו למשמרת ידעיה מהו וכו'. ומוקי לה דיהביה לידעיה במשמרתו דיהויריב וסלקא בתיקו, ורבינו השמיט בעיא זו לא ידעתי למה, ואולי שהוא נכלל במה שכתב שהמשמרה שלקחה כסף בלא שבתה לא זכתה ומוציאין מידה, אך בברייתא שם נחלקו רבי יהודה וחכמים, ונאמרו כמה פרטים אליבא דר"י, ורבינו השמיטם, גם כאן נראה שפסק כר"י, ובפירוש המשנה פסק כחכמים, גם דין המשנה אשר שם לא נתבאר בדברי רבינו כל הצורך, ועיין בפירוש המשנה לרבינו, ועל הכל צריך להתיישב.

וכן הקרקע אינה נקנית וכו'. בדברי הרב המגיד זלה"ה נפל ט"ס הניכר, ועיין במגדל עוז בהל' דזכיה ומתנה, ועיין מה שכתב [רבינו] וכן קרקע וכו', וכתב הרב המגיד ז"ל שם, זה לשונו: כרבנן דהגוזל עצים, ט"ס [הוא] וצריך לומר כרבנן דהגוזל בתרא, והוא משנה וברייתא שם.