יש כלי וכו'. מבואר כל זה במשנה ובגמרא דשבת דף קכ"ב וכתב הרב המגיד ז"ל ופירוש כלים אלו שהם להיתר בשנעשו לכך וכו' אבל של נפחים אע"פ שראוי לאגוזים מקרי מלאכתו לאיסור וכן מורה לשון רבינו ע"כ. לכאורה משמע מדבריו דקורנס של נפחים אסור לפצוע בו אגוזים וקשה טובא דהך סברא היא דרב יהודה בגמרא ריש פרק כל הכלים ורבא אותיב עלה ממתניתין ודחה אותה ואף שהתוס' הסבירו דברי רב יהודה מדברי המשנה וכו' מסתברא דאינו אלא לפי הס"ד ועוד דכיון דרבא פריך עליה ולא קמשני שמע מינה שהוא דחוי לגמרי ותו דרבינו כתב לקמן דין ז' מותר לטלטל הכלי אפילו שלא לצורך תשמישו וכו' כיצד נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים וכו' הרי מבורר בדבריו דאפילו של נפחים קאמר וכו' והדבר ברור דכוונת הרה"מ ז"ל אינה אלא לפרש כוונת רבינו איזה מקרי מלאכתו להיתר ולא נחית השתא לענין דינא וק"ל. וגירסתו היתה בקורנס וגירסתינו קורדום.

כל כלי שמלאכתו להתיר וכו'. כל הפרטים שהזכיר רבינו נתבארו שם דף קכ"ד במשנה ובגמרא וכרבא והכריח הרב המגיד ז"ל דעת רבינו דאם אינו צריך לכלי איזה צורך שיהיה אסור לטלטל שום כלי שלא לצורך וכן דעת הפוסקים ז"ל עיין עליהם ובהגה כתיבת יד מצאתי וז"ל לדבריו אסור להסיר המפה והסכין והקערה מעל השלחן שהרי אינו מסיר כל אותם הכלים לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ולא בשביל עצמו של כלי ומנהגינו לטלטל הסכין והקערות ממקום למקום ויש לנו סיוע מן ההלכה מהנהו בי סדייתא דהוו בי שמשא ובי סדייתא אינן מתקלקלות בשמש וצ"ע ע"כ. ונראה דגם לדעת רבינו יש להתיר כל זה דלעולם איזה צורך איכא בכל מקום לפי מנהגו דוק ותשכח.

וזה הוא בשביל עצמה. נראה דלא קאי זה אלא לשלא תגנב שסיים ז"ל דאילו לאכול בה או ליישב במקומה אין זה צורך עצמו של כלי ועיין מ"ש בדין ה' ומבואר כל זה בהרב ב"י סי' ש"ח.

וכן מטלטל וכו'. כתב הרב המגיד בשם המפרשים ז"ל כשהוא מטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו אין אומרים כיון שסילקו מאותו מקום שצורך לו לשומטו מיד ומניחו במקומו אלא כיון שמטלטלו לצורך מקומו מניחו באיזה מקום שירצה ויש ראיות לזה ועיקר ע"כ. וכן פסק הרב ב"י שם. ומ"ש רבינו אבל אינו מטלטלה וכו' בנוסח אחר כתב יד כתוב כך אבל לא בשביל שלא תתגנב וזהו בשביל עצמו. ואם טלטל אותה מן החמה כדי שלא תבקע אינו מטלטלה כדי שלא תשבר וכדי שלא תגנב וכן כל כיוצא בזה ע"כ.

וכל שאינו כלי וכו'. שם הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו. היכא דליכא תורת כלי עליו לא ונתבאר במקומות אחרים עיי"ש.

אבן גדולה וכו'. עירובין דף ק"ב ההיא שריתא דר' פדת וההיא אסיתא דבי מר שמואל וכו' וכתב הרב המגיד ז"ל דהקשו התוספות מההיא דסוף במה מדליקין (שבת דף ל"ה) דכוורת בת ג' כורים וכו' ובת ד' לכו"ע אסור ותירצו דיש לחלק דכוורת אין דרכה לטלטל משא"כ הנך וכו' ע"כ. אבל שם בפרק במה מדליקין כתבו ז"ל דלית הלכתא כההיא משום הא דסוף עירובין וכו' עיי"ש וקשה קצת שהרה"מ ז"ל ייחס סברא זו להרי"ף והרמב"ם ולא הזכיר שגם התוספות כתבו כן ויש לומר דנראה דהתוספות פסק כהא דיש לחלק ביניהם ולא פליג אההיא דבמה מדליקין תדע דבסוף עירובין בפסקי התוס' כתבו ז"ל כן ושם בפרק במה מדליקין לא הזכירו שום דבר מזה נראה להדיא שדעתם כמ"ש בעירובין ומתישב דברי הרה"מ ז"ל ואחרי המחילה מהרב ב"ח או"ח סימן ש"ח שכתב דהתוספות תפסו עיקר כמ"ש בפרק במה מדליקין עיי"ש ואם היה רואה הפסקים של התוספות לא היה אומר כן.

דלתות הבית וכו'. משנה בשבת דף קכ"ב. ולמ"ש רבינו

לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת וכו'. הקשה הרב מג"א סימן ס"ח דמאי אפילו דקאמר אדרבא אם נתפרקו בחול הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום וכו' וכן הוא בגמרא וכו' ע"כ. ודבר זה לא מצאתיו בגמרא אדרבא בגמרא פריך אמתניתין דשריא אפילו שנתפרקו בשבת דמאי אפילו וכו' משמע להדיא דבענין האיסור אנו אומרים כסברא בהיפך וק"ל ונראה שהרב סבר שדברי הש"ס על המשנה היינו דינו של רבינו והא ליתא דהאפילו דמתניתין הוא לענין ההיתר והאפילו של רבינו הוא לענין האיסור ואין בו שום קושי ודו"ק.

וכן העפר וכו'. שם דף ל"ט. ודין המת הוא בדף קנ"א. ודין בן שמונה דף קל"ה ונתבאר בדברי רבינו פ"א דמילה דין י"ג דהיינו דוקא בשניכר שהוא בן שמונה כגון ששערו לקוי ואין צפרניו שלמין כברייתן. ובנוסח אחר כתב ידכתוב במקום אין מזיזין וכו' אין מחזירין וכו' ונוסחתינו עיקר.

מותר לטלטל וכו'. משנה דף קכ"ב וביאור אלו הכלים עיין לרבינו שם.

ומטלטל אדם וכו'. כל זה מסקנא דרבא שם ועיין להתוספות ז"ל.

כל כלי שמקפיד וכו'. משנה וגמרא דף קכ"ג ודף קנ"ז וסכין של טבחים פי' רש"י ז"ל של קצבין והתוספות ז"ל פירשו סכין של שחיטה ודברי רבינו שקולין אכן ממה שהקדים יש ללמדו ודו"ק.

וחצין החרשין. היינו חצינא דנגרי שאמרו שם ופי' הערוך דהיינו כמו מרא וחצינא ובנוסח אחר כתב יד כתוב בדברי רבינו וחצין של חרשין ונראה שהיא גירסא יותר נכונה.

וקורנס של בשמים. בדפוס ויניציאה ואמשטרדם וקורנס של נפחים ועיין להרב ב"י שם.

כל כלי שהוקצה וכו'. שם דף קנ"ו ודף מ"ד ורבינו לא הזכיר שמועיל תנאי לנר שהדליקו באותו שבת שכשיכבה יטלטלנו והרב המגיד הזכירו בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ופסקו הרב ב"י סי' רע"ט ועיין למרן ז"ל שהכריח דעת רבינו שאסר כלי שהוקצה מחמת איסור אפי' לצורך גופו ומקומו ופסקו בשלחנו הטהור שם.

אבל כלי וכו'. שם דף קנ"ז נתבאר.

כל הכלים וכו'. משנה דף קכ"ד כלשון רבינו וכת"ק ובגמרא נתבאר דבנשברו מערב שבת פליגי אבל נשברו בשבת כו"ע מודו דמוכנין אגב אביהן ובדפוס מגדל עוז ויניציא ואמשטרדם נדפס בדברי רבינו והוא שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכתן והיא טעות סופר מפורסם דרבינו פוסק כת"ק להדיא שהרי כתב כיצד וכו' וגם סיים אבל אם אין השברים וכו' הרי דצ"ל מעין מלאכה וכן מצאתי בכתיבת יד ודבר פשוט הוא.

כל כסויי הכלים וכו'. מבואר במשנה ובגמרא דף קכ"ו והראב"ד ז"ל השיג על רבינו בדין כיסוי התנור וכו' ושוב הליץ עליו משום דמפרש דברי רבינו דבתנור תלוש איירי ואף על פי ששוליו מחוברין בקרקע וכתב הרב המגיד ז"ל דהכי דייקי דבריו שכתב כגון חבית הטמונה וכו' דמשמע דוקא בשביל שהיא משוקעת בארץ משא"כ התנור ובזה כו"ע מודו וכו' ע"כ. וקשה קצת דא"כ כי קאמר התם דף קכ"ה כמאן מטלטלינן האידנא כסוי דתנורי דמתא מחסיא דאין להם בית אחיזה כמאן כר' אליעזר בן יעקב ואם כדברי הרה"מ דת"ק ורבי יוסי מודו בהא לימא כמאן ככולי עלמא וכעין זה כתבו שם התוספות אלא דהנהו לא מחלקי בין תנור לכלים דחברינהו בארעא ויש ליישב דקאמר הכי משום דראב"י קאמר לה להדיא ומבואר עוד דרבינו לא פסק כלישנא אחרינא דף קכ"ו או דלא הוה גריס ליה ודו"ק.

שני דברים וכו'. מתבאר והולך והובא בהרי"ף פרק כירה וכ"כ ז"ל.

כיצד וכו'. ברייתא דף קכ"ג ופי' רש"י פגה תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן הוי מוקצה כטיט ע"כ. ובעירובין דף ע"ז הובאה ג"כ ברייתא זו ופירש רש"י וחררה שהטמינה אתמול בגחלין ועכשיו כבו ומ"מ מוקצין הם אבל לא כבו לא דמתוך שנהפכית מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות ע"כ. ודין זה הזכירו רבינו פ"ז דשגגות ועמ"ש פ"א דין י' וי"א. ודין הלפת הוא בשבת דף י' והרב המגידבשם המפרשים ז"ל כתב דדוקא כשמקצת העלין מגולין וכו'.

נוטל אדם וכו'. שם דף קמ"ב ואמרו שם גבי דינר דילמא נפיל ואתי לאתויי ואינו ר"ל ד' אמות ברה"ר אלא משום טלטול קאמר כמו שמשמע מדברי התוספות ז"ל ואתי לאתויי לאו דוקא אלא כלפי התינוק שלא יבכה קאמר הכי ולכך העתיק רבינו שאם יפול הדינר יטלנו אביו ועיין להרשב"א שם באורך.

כלכלה שהיתה נקובה וכו'. דברי הגמ' שם קשים להולמם בדברי רבינו והרב המגיד ז"ל כתב שלא היה גורס ונינערינהו נעורי ורב חייא בר אשי בשם רב עושה אוקמתא אחרינא ושתיהם אמת וכו' ע"כ. ודע שמדברי רבינו בפירוש המשנה נראה שהיה גורס ונינערינהו נעורי שהרי כתב דבעינן ג' תנאים להיתר זה אחד שתהיה הכלכלה מלאה פירות דבלאו הכי נעשית בסיס לדבר האסור שנית שיהיו פירות שדרכם להתלכלך כמו ענבים ותותים וכו' דבלאו הכי אפשר לנערם מן הסל שלישית שתהא האבן בנקב מן הסל לסתום הנקב וכו' ע"כ. ואין ספק שהוא הפך מ"ש כאן וקשה נמי לדרך הרב המגיד שכבר ראינו שגורס ונינערינהו נעורי וראיתי להמפרשים ז"ל שנתחבטו בזה זה אומר בכה וזה אומר בכה הרב ב"י אורח חיים סימן ש"ט כתב שהרי"ף והרא"ש השמיטוה לגמרי וכתב ז"ל דאפשר דסבירא ליה דאוקמתא דרב חייא בר אשי בשם רב היא אמת ובלא פירות ונלמד מדין האבן שבקירויה ולכך לא הוצרכו לכתבו [אף דלזה קשה דתרתי מתניתין למה לי] ולדברי רבינו הקשה ז"ל על מ"ש בפירוש המשנה דכיוון שהאבן נעשית דופן לכלכלה מה צריך לפירות הוי כאבן שבקירויה דשרי להדיא בלא דבר אחר וכתב ז"ל שבחיבורו חזר בו וכו' ע"כ. ועיין להתוס' יו"ט ז"ל והרב ב"ח ז"ל כתב דדברי רבינו שבחיבורו עיקר וסבירא ליה דכי פריך תלמודא ונינערינהו נעורי היינו אם יש לו כלי אחר דלא מפרש כפירוש רש"י ואם כן רבינו איירי באין לו כלי אחר וכו' עכת"ד ובספר קול הרמ"ז ז"ל כתב דלא חזר בו מפירוש המשנה וכוונתו שם דלעולם מתניתין בפירות מיתוקמא וצריך כל הג' תנאים והכא במאי עסקינן שהאבן אינה אדוקה בחור הכלכלה אלא מונחת עליו מבפנים ולהכי כד אקשינן ולינערינהו מוקי שפיר באבן הסותמת ואי הוה מנער הכלכלה משמט האבן מעל החור ויפלו הפירות ומשום הכי רוב הספרים לא גרסי אלא. אבל מתניתין עיקרה לאשמועינן דין כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה ודין הרמב"ם בפ' כ"ה נלמד מדין הקירויה וכו' עיי"ש ועיין להרח"א נר"ו והנך רואה שכל הדרכים בחזקת סכנה וצריך להתישב.

חבית ששכח וכו'. משנה שם דף קמ"ב וקצת קשה אמאי לא הזכיר דברי הברייתא דרבי יוסי דמייתי תלמודא אמתניתין דהוא הדין אם היתה החבית באוצר או היו כלי זכוכית תחתיה וסיים לשון הברייתא ומחזיר החבית למקומה ורבינו לא הזכיר התר זה אם לא שנאמר בדוחק דס"ל דפשוט הוא ונלמד מדין מתניתין והתר החזרה גם כן פשוט הוא כיון שכבר הפיל האבן. ומ"ש בדברי רבינו וצריך לכר וכו' בנוסח אחר כתב יד כתוב וצריך למקום הכר נוער את הכר והמעות עליו אבל וכו'. ומ"ש עוד ואפילו ניטלו. נוסח אחר ואפילו נטלטלו.

האבן שבקרויה. משנה שם דף קכ"ה וכתב הרב המגיד ז"ל דרש"י פירש דלעת יבשה וכו' משמע דרוצה לומר דגם רבינו מפרש כן אמנם בפירוש המשנה כתב רבינו קירויה כלי חרס ששואבין בו מים וכו' וקשה דמנא ליה פירוש זה ואנן חזינן דהדין עם רש"י ז"ל דקירויה היא דלעת חלולה דהכי תנן פ"ה דפרה קירויה שהטבילוה וכו' ופירש הרע"ב והר"ש ורבינו גופיה דלעת יבשה וכן פירש מרן ז"ל על דברי רבינו פ"ט דפרה וכן בפרק אלו טרפות (חולין דף נ"ז) מעשה בענבול באחד שנפחתה גולגלתו עשו לו חידוק של קירויה וחיה ופירש רש"י חתיכה של דלעת יבשה וכן כתב הרב ב"י בשו"ע סימן ש"ט בלשון דלעת להדיא והיה הדבר קשה בעיני עד שמצאתי בפ"ג דכלים הטופל כלי חרס הבריא וכו' וכן בחידוק הקרויה שם פירש רבינו וקירויה שם כלי חרס אשר ישתו בו המים מן הבארות כמו שעושים אצלינו בכלי הנחושת והברזל וכ"כ בפרק כ' בחיבורו וז"ל וכן המהדק את הקירויה של חרס הדולים בה מים וכו' ע"כ. נראה מזה שרבינו סובר דשם קירויה הוא הדלי ששואבים בו המים ולפעמים הוא של חרס ופעמים מדלעת אלא שתמהתי מהרע"ב ז"ל שהוא כנאמן ביתו של רבינו ולא הזכיר בשום אחד מהמקומות הנ"ל שהוא כלי חרס ופירש בכולם דלעת יבשה.

בגד שעל הקנה וכו'. מימרא דרב חסדא דף ק"מ ואמרו שם דכלי קיואי דהיינו כלי האורג שרי אפילו להוציא הבגד כיון דהוי לצורך ופסקו רבינו בריש פכ"ו ועיין מ"ש שם.

פירות שאסור וכו'. משנה וגמרא דף קכ"ו.

מטלטל ישראל וכו'. נתבאר שם ומרן ז"ל הזכיר נוסחא אחרינא בדברי רבינו בד"א בשהיתה הטמאה למטה וכו' ומחק אותה וקיים גירסתינו שכתוב בשהיתה הטהורה למטה.

נדבך של אבנים וכו'. שם דף קכ"ה ופסק כרבי יוחנן דאמר הצריכן רבי למעשה ומאי ניהו צאו ולמדום ופי' רש"י סדרו אותם והושיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה במעשה כל דהוא מועיל לאבן לעשותה כלי ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו מותר לטלטלן ולישב עליהן ונוסחתינו נראית יותר נכונה דהא כבר הם מסודרין ומה צורך לטלטלן.

חריות וכו'. שם דף נ' ופירש רש"י שגדרן כל לקיטת תמרים קרי גדירה וכו' ע"כ. ואף דבנדבך של אבנים הצריך רבינו מעשה דוקא כאמור שאני חריות דלא הוקצו אלא מחמת מחשבתו דהא איכא דקיימי לעצים ואיכא דקיימי לישיבה ולכך מחשבה מועלת להוציא מיד מחשבה משא"כ נדבך של אבנים דליכא דקאי לישיבה ולכך צריך מעשה וכן כתב הרב המגיד ומרן ז"ל הכריח כן. ומ"ש שם שאף על פי שהשמיט רבינו וכו' וכן הוא ג"כ בדפוס אמשטרדם נראה דט"ס הוא וצ"ל הרי"ף כמבואר מתוך דבריו ז"ל או דרבינו שכתב קאי להרי"ף דהיינו ההלכות שהזכיר תחילה והראשון נראה יותר. שוב מצאתי בב"י סי' ש"ח שכתב הרי"ף להדיא עיין עליו.

הקש וכו'. משנה שם דף קמ"א ועל מ"ש אבל מנענעו בגופו פירש רש"י ז"ל בכתפיו ע"כ ונראה דטעמא דמלתא כגון שעושה כן כדי לשכב עליו מתקנו על ידי שמתעגל בכתפיו אבל מדברי רבינו והרב ב"י בהקדמותיו לדיני מוקצה בסי' ש"ח משמע דכל שאינו בידו ממש שרי עיי"ש.

המכניס קופה וכו'. שם דף נ' והיינו לכסות בו צואה או רוק וכן פירשו ז"ל עיין להרב ב"י סימן ש"ה.

אסור לבטל וכו'. עיקר הדין כבר ביארו רבינו בפ"ה דין י"ג. ומ"ש בספרי רבינו מפני שהוא כסותר בנוסח אחרמחקו אלו התיבות ונראה שיש להגיה ומ"ש לפיכך וכו' נתבאר דף נ'.

ועלמ"ש רבינו אבל כופה וכו' הראב"ד ז"ל כתב בירושלמי ובלבד שלא יגע בביצה והרב המגיד ז"ל כתב עליו ולא ידעתי טעם וכי המוקצה והנולד אסור ליגע בהם כל שאינו מנענען הא ודאי לא ואפשר שמא ינענע הביצה ע"י הכלי ע"כ. וכן פירש הרב ב"י סימן ש"ח דכל מוקצה נגיעה בלא טלטול שרי.

נותנין כלי וכו'. משנה בביצה דף ל"ו. ופי' שם רבינו דלף המים הנזחלין מן הגגות החלושות בעת ירידת הגשם ע"כ. ובגמ' שם נתבארו דברי רבינו. ומ"ש

ואם נתן מותר לטלטלו וכו' עיין מ"ש הרב המגיד ותירץ מרן ז"ל דמדשתיק רבא אלמא קבלה מיניה וכו'. נכתב בצדו וכן יש להכריח מדברי התוס' שם שכתבו דהא אמרינן בפי"ט דאין עושים גרף של רעי לכתחילה וכו' ובפסקי התוס' לא הביאוהו ש"מ דלא ס"ל הכי. והיא מימרא דרבינא דף כ"א והוה ליה רבינא ואביי נגד רבה וק"ל. ועיין עוד להפר"ח ז"ל.

חבית של טבל וכו'. ברייתא דף מ"ב וגמ' דף מ"ג.

ונותנין כלי וכו'. משנה דף מ"ז ופירש רבינו שם כי אותם הניצוצות אינן חשובות עד שיאסור טלטול הכלי בשבילם והוא אומרו ניצוצות אין בהן ממש ע"כ. ועיין עוד בפ"ה דין י"ג ודין קורה שנשברה נתבאר גם כן שם.

פורסין מחצלת וכו'. ברייתא שם ומבואר הדבר דהיינו דוקא בדלת הוי פסיק רישיה שיצוד וכ"כ הרב המגיד ז"ל. ודין כופין את הסל וכו' הוא במשנה דף קכ"ח בדברי רבינו.

בהמה שנפלה וכו'. שם כדברי רבינו זולת מ"ש שביטול הכלי מהיכנו היינו מפני שהוא שרוי במים דרש"י ז"ל פירש דמשהניחו תחתיו אינו יכול לטלטלו דדומה לסותר בניין מדרבנן ע"כ.

ואסור להעלותה. דברי רבינו הם וראוים למי שאמרן ומצאתי נוסח אחר כתב יד שכתוב ואפי' להעלותה ולפי גירסא זו ישתנה הדין מאיסור להיתר ולפי גירסא זו צ"ל דמה שהתירו ע"י כרים וכסתות היינו דוקא בדאפשר אבל בדלא אפשר אפילו להעלותה בידים שרי משום צער בעלי חיים דרבינו פוסק דהוי דאורייתא כמ"ש לעיל ומ"מ נוסחתינו נראית עיקר והרב ב"י סימן ש"ה לא הזכיר כי אם היתר הכרים והכסתות וגם זה נוטה יותר לגירסתינו ודו"ק.

וכן אין עוקרין וכו'. משנה וברייתות שם לפי המסקנא והראב"ד ז"ל השיג על רבינו לפי שהוא מפרשה בענין אחר עיין עליו.