Maaseh Rokeach on Sacrifices Rendered Unfit Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שתי הלחם וכו'. מדברי רבינו משמע דדוקא הני הוא דחסיר או יתיר פוסל בהם אבל מלשון התוספתא שהיא עצמה הברייתא שהזכיר מרן ז"ל סוף פרק אלו מנחות משמע דכל המנחות כולם שוין בדין זה:
נסכים שקדשו וכו'. כבר מרן ז"ל הליץ בעד רבינו והצילו מהשגת הראב"ד ז"ל ודרבינו מפרש המשנה והסוגיא כפי' רש"י ז"ל דלענין ליפסל בלינה קאמר אמנם אין נראה כן מדברי רבינו שהרי כתב
**שאין הנסכים וכו' אם היה שם זבח אחר וכו'**גם ממ"ש
**נפסל מקבלה ואילך וכו'**נראה דהיינו כר' אלעזר בר' שמעון דכל העומד ליזרק כזרוק דמי ומרן ז"ל תירץ דמקבלה ואילך הם שאר עבודות וכו' ובפירוש המשנה העתיק רבינו זריקה עיין עליו וכבר עמד על זה התוס' יו"ט ז"ל וכעת לא ידענא מאי נימא ביה והמל"מ ז"ל ציין להרב ברכת הזבח עיין עליו יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
**קדשו הנסכים ליקרב.**פי' עם זה הקרבן דאילו מצד עצמן ידוע שנתקדשו מחמת שהונחו בכלי שרת כמ"ש רבינו פ"ב דמעשה הקרבנות הל' י"ב:
האומר ה"ז תודה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דמה תקנה יש בזה אלא יביא אחרת ולחמה ובדמיה של זו יביא תודה בלא לחם שהיא מותר דתודה ע"כ ומרן ז"ל לא הבין כוונתו עיין עליו האמנם בהורמנותיה דמרן ז"ל נראה דכוונתו עמ"ש רבינו
אלא תרעה עד שיפול בה מוםדזה לא הוזכר בגמרא וכיון דרבינו נחית לזה היה לו לבאר התיקון ומ"ש מרן ז"ל דכיון דלא אמר הרי זו אין כאן חיוב ע"כ אף אם נאמר דהאמת כן הוא מ"מ לא גרע ממוצא בהמה קרוב לירושלים שאנו מטילין על מוצאיה שיוציא ידי חובת ספק בהמה זו ע"י המתנה עד שיפול בה מום ויביא שתי בהמות ויתנה על (הספה) [הספק] כמ"ש רבינו לעיל פ"ו הל' י"ח וזו נראית כוונת הראב"ד ממה שסיים עד אלא תרעה כלומר דבזו הוא שהשיג על רבינו אמנם האמת יורה דרכו שכיון שכבר הקדים רבינו לעיל דין זה והתנאים המצטרכין לא חש לבארו כאן דכל שכן הוא כמבואר שוב ראיתי להרב צבי אשכנזי ז"ל סי' כ"ד שעמד בזה עיין עליו:
תודה שנפרסה וכו'. כתב מרן ז"ל דרבינו מפרש הברייתא דמייתא רבא בתודה וכו' ע"כ. והלשון הוא מגומגם דהא הברייתא יליף מקדש קדשים הוא וידוע דהתודה אינה אלא קדשים קלים. אכן כוונת מרן כמ"ש אח"ז דיליף תודה מלחם הפנים משום דגם הוא אקרי תודה והנך חלות נראה שהם הלחם חלות מצה שהזכיר רבינו פ"ט דמעשה הקרבנות הל' י"ח דהוו דומיא דלחם הפנים שגם הם באים מצה כמ"ש רבינו פ"ה דתמידין ומוספין הל' ו' והלחם שהזכיר רבינו כאן הם העשר חלות חמץ כדכתיב על חלות לחם חמץ והביא רבינו שם. והרב קרית ספר ז"ל הליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל והבין
דנפרס לחמהדכתב ז"ל היינו כל הלחם ולפ"ז הכל דין אחד הוא ודלא כפי' רש"י בפ' התכלת עיי"ש. ומ"ש בספרי רבינו
וזרק הבשרטעות סופר הוא וצ"ל יזרק והבשר יאכל וכן הוא בנוסח אחר:
תודה שנשחטה וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו אמאי לא פסק כחזקיה דרביה דרבי יוחנן הוא גם הרב קרית ספר ז"ל הניחו בצ"ע וראיתי להרב ברכת הזבח ז"ל שכתב דנראה טעמו משום דבתראי מסקי דפליגי בהא דחזקיה סבר דכלי שרת מקדש שלא מדעת ולר"י אין מקדשין אלא מדעת וכו' וכיון דכבר פסק רבינו פ"ג דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת מכח הברייתא דמנחות דף ז' אתיא כוותיה ממילא גם כאן קי"ל כר' יוחנן וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא איריא דהרי רבינו לא פסק כהנך בתראי אלא כר' זירא כמבואר ומ"ש בכלי שרת אינו אלא מכח הברייתא כמ"ש מרן ז"ל ולעולם דלא פסק כאוקמתא דאביי וזה ברור.
ומאידנראה לענ"ד אמת ויציב דבהאי הלכתא כר"י מכח ההיא דפ' התכלת (מנחות דף מ"ח) אברייתא דשחט שני כבשים על ארבע חלות מושך שתים מהם ומניפן והשאר נאכלין בפדיון וכו' לימא תהוי תיובתיה דר"י מהא דאתמר תודה שנשחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ור"י אמר לא קדשו מ' מתוך פ' ומתרץ ולאו מי אתמר עלה אמר ר' זירא הכל מודים היכא דאמר לקדשו מ' מתוך פ' דקדשה ה"נ דאמר לקדשו ב' מתוך ד' וכו' ע"כ והשתא מדשקיל וטרי תלמודא אליבא דר"י וקאמר לימא תהוי תיובתא דר"י משמע דהלכתא כוותיה ומכח סוגיא זו פסק רבינו כוותיה וגם פסק כר"ז ולא כאינך אמוראי בתראי מכח הך סוגיא וסוגיא זו לא הזכירה מרן ולא הרב קרית ספר ז"ל דזו חיליה דרבינו ז"ל.
גםראיתי להרשב"א ז"ל פ"ק דחולין דף כ"ג שדעתו לפסוק כחזקיה וסיים ומיהו אותם ארבעים לא נתפרש מה יעשה בהם ע"כ. ואחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו זלה"ה מהך סוגיא מבואר יוצא דאף לחזקיה יפדו ויצאו לחולין שהרי אפילו בדאמר יקדשו מ' מתוך פ' שבהדיא לא קידש אלא מ' אפ"ה יפדו המ' הנשארים משום דחל קדושה עלייהו בקידש כל הפ' מעתה כ"ש סתמא דחל הקדושה על כולם ויפדו וכו' ותדע דרבינו פסק כהך סוגיא שהרי בפ"ט דתמידין ומוספין הל' י"ב פסק כהאיך ברייתא וכאוקמתא דר"ז עיי"ש וזה מבואר לענ"ד. ודע דר"ז קאמר התם דבאומר אל יקדשו מ' אלא אם כן יקדשו פ' דהכל מודים דלא קדשו ורבינו לא הזכירו משום דנפיק במכל שכן מהמקדיש סתם:
והיה לחמה חוץ לחומת בית פגי. לשון המשנה השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה. ואולי דרבינו היה גורס לחומת בית פגי וכן משמע מפירושו להמשנה וכתב עוד שם דבית פגי היה המקום שאופין בו את המנחות וכו' מגזרת מפת בג המלך וכו' ע"כ ופי' זה לא יתכן לפי מ"ש בחיבורו שהרי בפי"ב דמעשה הקרבנות הל' כ"ב כתב דבמקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות שנאמר וכו' וכבר ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל שנתעורר בזה עיין עליו: