או שנתן כולן כתקנן חוץ מן האחרונה. כ"כ בשאר נוסחאות ובנוסח אחר נדפס הראשונה והרב קרית ספר העתיק אחת שלא כתקונה דמשמע דלאו דוקא ראשונה ואחרונה אלא שכתב שם שאין בו כרת ולא ידעתי מאי קמ"ל דכיון דאינו פיגול מהיכא תיתי שיתחייב כרת:

טבילת אצבע וכו'. ראיתי להמל"מ ז"ל שהקשה וז"ל בפ"ק דזבחים תני טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת מאי לאו תנאי היא לא הא רבנן והא ר' שמעון ופי' רש"י ר"ש היא דאמר במתני' הולכה לא מפגלת ע"כ ותמיהא לי מילתא וכו' דהא עלה דר"ש אמר ר' שמעון בן לקיש מודה [ר"ש] בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בה הואיל ועבודה שאי אפשר לבטלה היא הרי דלר"ש בהולכה שאי אפשר לבטלה חשיב עבודה והוא הדין לטבילת אצבע וצ"ע עכ"ל. ולכאורה אין צריך להניח זה בצ"ע שהרי דברי רש"י מוכרחים בלי ספק אכן הקושיא שהקשה מדברי רשב"ל איכא לתרוצה דסתם תלמודא קאמר הכי ולא ס"ד לדרשב"ל דהא לפום מאי דקאמר לא דכו"ע וכו' על כרחך לפרש כן דהא לא שמעינן לר"ש אלא ממתניתין:

או יזרוק דמה או יקטיר אימוריה למחר. זה הוסיף רבינו מדעתו וראוין הדברים למי שאמרן:

או אחד משני הסדרים וכו'. מדנקט לשון זה משמע דבחלה אחת מן הסדר אין הדין כן וכן נראה ממ"ש

או אחת מחלות התודהוהמל"מ ז"ל נסתפק בזה עיין עליו ודין חלות התודה כבר ביארו רבינו פרק י"ב הל' י"ד:

שחט אחד וכו'. עיין בדברי רבינו פרק ט"ז הל' ב':

שחט אחד מהם וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ויש לתמוה למה השמיט רבינו דין האומר מחבירו ע"כ. ונראה דרבינו לא חש להך בעיא כלל דודאי מחבירו הוא הכבש וכמ"ש בגמ' תניתוה וכו' ולשון דילמא אינו אלא דברי רבי אבא זוטי להעמיד בעייתו אבל לפי האמת הוא דבר פשוט תדע דבגמרא אהך מתני' פשיט להו הכי דמחבירו הוא הכבש דקאמר דלאו מתיר דידיה הוא וכו' ופסקה רבינו כמתני' וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר עיין עליו:

כיצד שחטם וזרק. בנוסח אחר כתב יד שחטם או זרק ונראה דגירסא נכונה היא ומ"ש בספרי רבינו

קדוש ואינו קדושבדפוס מגדל עוז ואינו קדוש נמחק ונראה דלזו נתכוון מרן ז"ל למוחקה: