פרים ושעירים הנשרפין וכו'. על מ"ש מרן ז"ל בשם מהר"י קורקוס ז"ל הרב לח"מ ז"ל פ"ז דמעשה הקרבנות הקשה עליו וכתב באופן אחר ואני הצעיר תירצתי לדעת רבינו שם קרוב לדברי מהר"י קורקוס ז"ל קחנו משם:

למי שעבר ואכל. כתב הראב"ד ז"ל לספק מעילה וכתב עליו מרן ז"ל דת"ק סבר דאין חייב על ספק מעילות אשם תלוי ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריהם דהרי רבינו פסק פ"ח דהל' שגגות דבעינן איקבע איסורא וחתיכה משני חתיכות והראב"ד לא השיב עליו משמע דהודה לו א"כ איך יתחייב כאן בחתיכה אחת:

וכן הפגול וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל משום דפגול ונותר בחדא שייטא שייטי ע"כ והוא הדין נותר וטמא כמ"ש מרן סוף פרק י"ח ד"ה וכן הלבונה וכו':

ולא עוד אלא וכו'. בדפוס מגדל עוז נמצא כאן חלוקא אחרת וז"ל ולא עוד אלא אפילו שמן שנפסל בטבול יום שהוא שלישי מותר להדליקו בנר של מתכת שנגע בראשון ויחזור לשני כמו שיתבאר במקומו ולא עוד אלא וכו':

וכל עצמות וכו'. מרן ז"ל הביא הסוגיא דכיצד צולין ופי' רש"י שפירש לבתר הכי דאפסיל וכו' כר"ש וכו' משמע דרבינו מפרשה כפי' רש"י וכר"ש וקשה דבריש פ"י דקרבן פסח חילק רבינו בין היתה לו שעת הכושר ללא והיינו דלא כר"ש דקאמר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת עצם וכבר נתעורר בזה המל"מ ז"ל אמנם לפי' מרן ז"ל אכתי קשה.

ומ"שרבינו

**אבל אם נעשה במחשבת שינוי השם וכו'.**עיין רפט"ו:

קודם שנזרק דמו. בנוסח אחר כתב יד קדמון ובדפוס מגדל עוז כתוב אחר שנזרק דמו ולא ידעתי מהו דהא שם בגמ' אמתני' דנזרק הדם והבשר קיים יאכל אמרו בגמ' משום דלא הוה ליה ידיעה בשעת סליחה דהיינו זריקה לכן נראה דנוסחתינו עיקר:

היה מקריב עמו וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור תחילה שכאן כתב שאם א"ל אח"כ זבחים שהקרבתי לך באותו היום נתפגלו וכו' אינו נאמן וכן נראה מדבריו ספי"ב דהל' מעשר שכתב שאם אחר שיצאו הפירות מתחת ידו אמר שהם טבלים או היין יין נסך אינו נאמן גם בפ"ד דקרבן פסח הל' א' כתב דאם אמר לאחר זמן אותו הפסח ששחטתי לכם שלא לשמו שחטתיו אינו נאמן עיי"ש אמנם בספי"ג דמטמאי משכב ומושב כתב דלאחר זמן ה"ז נאמן אבל אם פגע בו ולא א"ל כלום ואח"כ פגע בו פעם שניה וא"ל אינו נאמן וזה סותר לכל הנך שהזכרנו גם מרן ז"ל ציין למ"ש כאן ולא נרגש שלא ראי זה כראי זה שהדברים הם הפכיים אך כאן כתב דסמך שם על מ"ש כאן וכאן על מ"ש שם. אך הרואה יראה שבפי"ב דהל' מעשר כתב להדיא אחר שיצאו הפירות מתחת ידו וזה נראה ודאי כאביי ברם מרגניתא אשכחנא בדברי הרשב"א ז"ל שם שכתב שאם נתנן לו מיד ליד ולא א"ל היינו אשכחיה ולא א"ל וכו' ע"כ מעתה כשכתב רבינו בהל' מעשר ואחר שיצאו מתחת ידו אמר ללוקח וכו' הכוונה שעבר איזה זמן שנמצא שבשעה שהוציאן הו"ל אשכחיה ולא אמר לו וכשאח"כ אמר לו הו"ל שוב אשכחיה וא"ל מכוון לדברי רבינו דמטמאי משכב ומושב ממש ובהכי עלו כל דברי רבינו כהוגן וממ"ש בספ"א דהל' תפלין אין הכרח דיש פנים לכאן ולכאן עיי"ש ובתוספתא פ"ד דפסחים קתני השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו אינו נאמן רבי יהודה אומר עד שלא יתחילו בו נאמן משהתחילו בו אינו נאמן ע"כ ומדכתב רבינו שם לאחר זמן משמע דפוסק כר"י דהא בדברי ת"ק אין שם זה ומרן ז"ל ציין שם דברי הת"ק משום דאתי כסתם ברייתא דפ' הניזקין וכן נראה מהתוספתא פ"ב דתרומות אך עם מ"ש תחילה הכל מתורץ דפסק כרבא דוקא וקל להבין: