חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא שנאמר לא ישים עליה שמן וכו'. פסוק זה נאמר בפרשת ויקרא גבי מנחת חוטא ובפרשת נשא גבי מנחת קנאות כתיב לא יצוק עליה שמן ובס' צרור החיים הביא משם מהר"י אלפנדארי ז"ל בס' מוצל מאש שנסתפק כמ"ש בגמרא שימה כל דהו משמע ונסתפק אם ביציקה הדין כן דאפילו כל דהוא כי לא נתבאר זה עיין עליו. ולענ"ד נראה הדבר פשוט הרבה דודאי יש שינוי בין שימה ליציקה דשימה אפשר בכל דהוא ממש משא"כ יציקה דאיזה שיעור יש בה ובשלמא גבי קרבן חוטא עני יש לומר שחס השי"ת עליו שלא להטריחו בשמן וכמ"ש בס' החינוך ז"ל ולכך הקפיד על מנחתו שלא יושם בה שמן כלל וכמ"ש רבינו פי"א דפסולי המוקדשין הל' י' וי"ב משא"כ במנחת קנאות שהקפידה אינה אלא כדי שלא יהא קרבנה מהודר לא הקפידה תורה על שמן כל שהוא ולכך כתב לשון יציקה. ומדוקדק לשון רבינו בספר המצוות לאוין ק"ד שכתב הזהירנו מבלול מנחת סוטה [בשמן זית] והוא אמרו יתברך ולא יצוק עליה שמן ולשון בלילה יש לו איזה שיעור ודאי משא"כ במנחת חוטא ששם לאוין ק"ב כתב הזהירנו מהשים שמן זית במנחת חוטא וכו' דמשמעותו אפילו כל שהוא אף שבפי"ט דהל' סנהדרין הזכיר לשון נתינה בשתיהם עיי"ש הדין עמו מדתנן נתן כלי ע"ג כלי לא פסלה משום דבעינן שיתן השמן ע"ג המנחה דוקא וכמ"ש רבינו אחר זה:

הכהנת וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ולכאורה אין דבריו מובנים והרב לח"מ ז"ל כתב שגירסא אחרת היתה לו בדברי רבינו עיי"ש:

כיצד לשה וכו' או ערבה. בדפוס מגדל עוז או ערכה בכא"ף ועמ"ש מרן ז"ל דלמה השמיט רבינו מימרא דרב פפא וכו' אפשר עם מ"ש התוס' ז"ל שם וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל אי נמי דרבינו מפרש פי' אחר וכמ"ש בס' לחם יהודה ז"ל ומפני שהם ז"ל קדמוני אין להאריך:

תבל השירים וכו'. בגמ' דף כ"ג אמרו קס"ד דאפיש לה תבלין טפי ממצה וכו' אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן תבלין מי קא הוו מצה ומתרץ הכא במאי עסקינן דלא אפיש לה תבלי דרובה מצה היא ע"כ. ובסוף פ"א דשאר אבות הטומאות פסק רבינו כמ"ד דבתר מבטל אזלינן וא"כ היה לו לפרשה כאן דדוקא בדלא אפיש לה תבלים והרב לח"מ ז"ל נרגש בזה ולא תירץ ואפשר עם מ"ש התוס' שם דאע"פ שאין דרך להרבות בתבלין טפי ממצה לפעמים נאספין התבלין במקום אחד וכו' ע"כ והדבר מבואר שבאפשר רחוק שיארע זה ולכך סתם רבינו דסמך למה שהוא דרך העולם ועיין עוד מ"ש בדין זה בספרי מעשה רוקח פ"ה דחמץ ומצה:

ואם גבלה ביין של נסכים. בדפוס מגדל עוז כתוב בשמן של נסכים:

החיטים של מנחות וכו'. עיין מה שכתבתי בזה בספרי מעשה רוקח פ"ה דחמץ ומצה ועוד ידוע שהיו נילושות בפושרין אחר השיפה והבעיטה א"כ יש לחוש יותר ועיין עוד בס' צרור החיים ז"ל:

ובמקום שמבשלים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ומפרש רבינו כפי' התוס' וכו' ע"כ הקושי מבואר דגם רש"י פי' שם כדברי התוס' דאכלי ואפנים קאי וכן הקשו התוס' יו"ט והרב לח"מ ז"ל אם לא שנאמר מפני שהתוס' הקשו שם דצריך לדקדק לאיזו מנחה אצטריך קרא דהא בכולהו כתיב כלי עיי"ש משמע שדעתם נוטה דלפנים ודאי קאי וכדברי רבינו ודוק. ומ"ש בספרי רבינו

את החטאת ואת האשםבדפוס מגדל עוז נמחק:

המנחות וכו'. מרן ז"ל גריס כל המנחות וכן היא הגירסא בדפוס מגדל עוז ומפני זה דקדק דתיבת כל אינו מדוקדק אמנם לפי גירסתינו אין כאן שום קושי: