וכדי להרחיק מן הפשיעה וכו'. כתב מרן ז"ל משנה פ"ק דברכות ע"כ אמנם הרע"ב ז"ל לא פי' כן והתוס' יו"ט ז"ל כתב שהוציאו מהתוספתא וכו' עיי"ש. ולענ"ד נראה כדברי מרן ז"ל וכבר הכריחו כן המפרשים ז"ל והעד הנאמן שכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה עיין עליו. ותמהתי על הרב קרית ספר ז"ל שהשמיט הא דעד חצות עיי"ש ואין להקשות דאנן קי"ל דאין שבות במקדש מטעם דכהנים זריזין הם וכיון שכן למה גזרו כאן עד חצות ותו לא מחשש פן יבואו לידי נותר ולא מצאתי להמפרשים שנתעוררו בזה ואולי דלילה שאני שיש לחוש לאונס שינה ובפרט בחצי אחרון:

אויר כלי הרי הוא ככלי [וכו']. פסק כאם תימצי לומר דאיתא בזבחים דף כ"ה ושם נאמר גבי אחיזת הסימנין עם הוורידין לתוך המזרק וא"כ ארישא קאי דאילו אסיפא הא דמקנחו בשפת המזרק היינו מבחוץ וכמ"ש רש"י ז"ל דאילו מבפנים לא יתכן מדרשא דמדם הפר וכו':

בעולה ובשלמים וכו'. בגמרא מבואר דבכל הקרבנות הדין כן ומרן ז"ל תמה על רבינו דלמה כתב בעולה ובשלמים וכו' והניחו בצ"ע. ובס' ברכת הזבח והרב לח"מ ז"ל כתבו דלרבותא נקט רבינו עולה ושלמים עיין עליהם ואף דעכ"פ הו"ל למינקט לשון אפי' וכיוצא נראה שסמך למ"ש רפט"ו דפסולי המוקדשין בכל הזבחים דשינוי גמור אף שהוא כשר לא עלו לבעלים חוץ מן הפסח והחטאת דשינוי השם פוסל בהם ומינה דבסתם פשיטא ודאי דעלו ג"כ לבעלים בכל הזבחים גם שם פי"ג מבואר יוצא דבר זה דסתמא אינו פוסל בשום זבח וכיון שכן לא חש רבינו לשנטעה בדבריו וכן דעתו בפירוש המשנה דף מ"ו:

וצריך שתהיה מחשבתו וכו'. פי' מחשבת בעל הקרבן דאילו מחשבת השוחט והעובד כבר ביארו לעיל וכ"כ רבינו להדיא ספ"ק עיי"ש ועיין להרב לח"מ והמל"מ ז"ל: