מקנה אדם הגוף לפירותיו וכו'. בשו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' קע"ו האריך להוכיח, במי שנתן דירת הבית דאף דהוי דבר שלא בא לעולם מכל מקום כיון שהחזיק בדירה מקודם לכן הו"ל כנותן דקל לפירותיו וקנה, אמנם בשו"ת מהר"י אדרבי סי' קצ"ב ומהרש"ך ח"א סי' קע"ז חלקו עליו, והסכים עמהם בשו"ת שי למורא ז"ל סי' ל"ב עיין עליו.

שדה לפירותיה בין לזמן קצוב וכו'. אף דלעיל פרק י"א הל' ט"ז כתב רבינו דאין קנין בדבר שאינו קצוב, מכל מקום כיון שגוף השדה או האילן מצוי שפיר דמי, וכמו שסיים שם שאין כאן דבר ידוע ומצוי.

מכר אילן לזה וכו' לא שייר וכו'. הרב כסף משנה ז"ל הקשה על רבינו, דמדסתם ולא פירש משמע דסבירא ליה דשייר לעצמו יירשו בניו או יורשיו אחריו, וקשיא עליה ברייתא דבן לוי וכו', ופסק כן רבינו פרק ו' מהלכות מעשר, ושמא יש לומר שסמך רבינו פה על מה שכתב שם ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא היה לו לכתוב כן בלשון קושיא, דמאחר שבדין זה שרבינו עוסק בו לא הוזכר בגמרא פרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח) [ע"א] דין יורשין, אין לו לרבינו עסק בזה דדרכו להעתיק דברי הגמרא, וגבי בן לוי שהוזכר בו דין היורשין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ג) [ע"א] העתיקו בהלכות מעשר פרק ו' הל' י"ט, גם מאי דפשיטא ליה להרב שדין המעשר גבי בן לוי ודין מכר אילן ושייר הפירות שוין, שהרי תירץ דשמא סמך וכו', ויש לדקדק בזה דאם איתא שהדינים שוים מאי בעי תלמודא אם תימצי לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו, וכן מאי דמתרץ רבא אמר רב נחמן שייר מקום [פירי] משום דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר, הלא ברייתא מפורשת היא בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי, מעשר ראשון שלו, ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו וכו', דמדקתני ואם אמר לי ולבני וכו', מכלל דרישא פשיטא לן דזכה לעצמו ולו לבדו, הרי מפורש דכי שייר לעצמו זכה, וא"כ מאי בעי תלמודא ומאי אולמיה דרב נחמן, וחילוק נכון אפשר לחלק בין זו לזו, דבשדה כיון שיתכן דלא יבא לידי חיוב מעשר כגון שלא מירחו או הכניסו בשבלין או לא ראה פני הבית לכך בעינן שיפרש, משא"כ בפירות האילן שמכר לאחר דממילא יבואו הפירות לעולם דין הוא שיזכה הוא ויורשיו, וכעין זה מצאתי בשו"ת שי למורא ז"ל סי' ה'.

ואיך שיהיה המובן מדברי רבינו דלא נקרא זה מתנה על מה שכתוב בתורה, דהא מן הדין כל הכהנים שוין והוא מתנה ליתנן לזה המוכר ואפ"ה שרי, אכן חזות קשה ראיתי דבפרק הזרוע (חולין דף קל"ד) [ע"א] מייתי ברייתות דפליגי אהדדי, דקתני בחדא על מנת שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה, ובאידך קתני המתנות שלו, ומתרץ בהא פליגי, מר סבר על מנת שיורא הוא, ומר סבר לאו שיורא הוא, ורבינו פ"ט דהלכות בכורים הל' י"א פסק, דאם אמר חוץ שייר והמתנות שלו, ואם אמר על מנת נותנן לכל כהן שירצה, נמצאו דברי רבינו סתרי אהדדי, ותו דכיון דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה איך יתקיים תנאו גבי בן לוי, ועיין מה שכתבתי לעיל פרק כ"ב, וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם.

ומה הפרש יש בין המוכר וכו'. הרב כסף משנה ז"ל הקשה, דהפרש גדול יש בניהם דמוכר שדה לפירותיה קנה ומוכר פירות שדה זו לא קנה ע"כ, לא זכיתי להבין מאי קשיא ליה דמוכר פירות שדה אמאי לא קנה, דהא ודאי כשהפירות באו לעולם קאמר דאי לא באו לעולם אין מציאות לקנות הפירות אלא בשייר לעצמו כמו שכתב לעיל הל' ד', ומדנדחק לתרץ דעל ידי שבועה קאמר משמע דבלא באו לעולם קאמר, ומלבד דוחק התירוץ הרי אין כאן קנייה כלל, אלא דמצד השבועה חייב לקיים שבועתו. וכבר זכיתי ומצאתי להרב ש"ך והמשנה למלך ז"ל שחלקו עליו בזה עיין עליהם.

שהקונה פירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע וכו'. פירוש כגון לחפור בו בורות שיחין ומערות, אבל מזריעה לנטיעה או בהיפך אין זה שינוי בגוף הקרקע וכמו שכתב לקמיה הל' ח', והדרישה ז"ל חו"מ סי' רי"ב צידד בזה ונראה לענ"ד פשוט עיי"ש.

ואין השוכר רשאי להשכיר וכו'. הקשה הרב כסף משנה ז"ל, דבפ"ה דשכירות פסק רבינו דבמטלטלין דוקא הוא דאינו רשאי אבל בקרקע רשאי להשכירו לאחרים עיי"ש, ואין בידי תירוץ אלא בענין הדיורין שכתב רבינו שם, דאם הדרים בבית הם מרובין מהראשונים אינו רשאי להשכיר, וכן מצאתי להרב בית חדש ז"ל, אמנם המשנה למלך ז"ל כתב דאין הכי נמי דבמטלטלין קאמר הכא, ואשמועינן חילוק זה דאיכא בין שוכר לקונה, והכי דייקי דברי רבינו.

הביצים והאפרוחין וכו' כל זמן שלא פרחו וכו'. בסוף חולין, לוי בר סימון אקני פירות שובך לרב יהודה, אתא לקמיה דשמואל וכו', הנהו פירי חדתי הוו דלוי בר סימון גופיה לא הוה קני להו, והכי קאמר ליה זיל וטרוף אקן דליתגבהו וניקנינהו לוי בר סימון והדר ניקנינהו ניהלך בסודריה ע"כ. ופירש רש"י ז"ל, פירות שובכו, אפרוחים וביצים, פירי חדתי, ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם וכו', זיל טרוף אקן דליתגבהו, אמהות וליקנינהו לוי לפירות ע"י חצירו ויקניהו לוי ניהלך בסודר ע"כ. ומדפירש תחילה פירות שובך אפרוחים וביצים, ובמסקנא פירש פירי חדתי ביצים לחוד, משמע דס"ל דלפי האמת לא היו שם כי אם ביצים ולהכי צריך להגבהת האמהות דוקא, ומה שפירש תחילה אפרוחים וביצים היינו מכח הקושיא שמקשה אי ביום טוב בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא דההיא באפרוחים דוקא קאי, כדתנן בביצה פ"ק דף י' [ע"א], [ו]כדמתרץ ליה דחדתי משמע ליה דפירות שובך היינו ביצים לחודייהו שעתידים להוציא אפרוחים, דאילו האפרוחים עצמן כיון שפרחו מפטר מלשלח אפילו שהאם רובצת עליהם, וכדתנן התם דף ק"מ [ע"ב] מה ביצים צריכים לאמם אף אפרוחים צריכים לאמם יצאו מפריחין ע"כ, וממילא דזוכה בהם כשהם מפריחים, ולפ"ז אפשר דרש"י ס"ל דמה שמכר לוי בר סימון היו שם אפרוחים וביצים, אלא דמה שהצריך שמואל זיל טרוף אקן וכו' אינו אלא בשביל הביצים כאמור, נמצא דלפי האמת בביצים אינו זוכה אלא בהגבהת האם, משא"כ באפרוחים דאם פרחו תו לא בעינן הגבהת האם, דלא בעינן הגבהתה אלא בשלא פרחו, ורבינו ז"ל תפס עיקר הדין בפריחת האפרוחים, שכן כתב לא קנה אותם בעל שובך כל זמן שלא פרחו, דהיינו מתניתין דיצאו מפריחין, ושוב ביאר דין האפרוחים עם הביצים מטפח על השובך עד שיפרחו האמהות וכו', דאז קונה שתיהם, וזו נראית כוונת הרב המגיד ז"ל שכתב, ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו, ורש"י פירש שהטילה אותה האם ולא עמדה מעליהם ע"כ, כלומר דרבינו מפרשה על האפרוחים, ורש"י ז"ל על הביצים, מכל מקום לענין דינא לא פליגי כלל כאמור דמר אמר חדא וכו', והרב כסף משנה ז"ל לא הבין כך ונתאמץ בדברי הרב המגיד ז"ל, גם כתב כל זמן שלא פרחו שכתב רבינו לאו דוקא עיי"ש, דלענ"ד הדברים פשוטים וברורים, וכן כתבו המפרשים ז"ל.

וכמה מניח וכו' בריכה ראשונה וכו'. בבא בתרא דף פ' [ע"א], הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה, ובגמרא והתניא בריכה ראשונה ושניה, אמר רב כהנא לא קשיא הא לה הא לאמה, מאי שנא אמה דמיצטותא אברתא ואזוגא דשבקינן לה, איהי נמי תיצטוותא אאימא ואזוגא דשבקינן לה, אימא אברתא מיצטוותא ברתא אאימא לא מיצטוותא ע"כ, והעולה מפירוש רשב"ם ז"ל שם, דבעינן אמהות ובריכה ראשונה שלהם ובריכה אחרת מהבריכה שהולידו האמהות דהיינו שלשה דורות, אמנם התוספות ז"ל פירשו דלעולם בעינן בריכה אחת מכל אם ואם, ומאי דנקטו ראשונה ושניה לאו דוקא דאטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל, כלומר דבכל אם עד סוף העולם בריכה ראשונה של מוכר והשאר שיולידו הוא של לוקח, וגם לפירושם ז"ל תתיישב הסוגיא. ויש להסתפק לפירוש רשב"ם דבעי ג' דורות, אם היו שם כמה אמהות מי נימא דבעי ג' דורות לכל אם ואם, או דילמא דבג' דורות לאם אחת סגי לישוב השובך, ונראה פשוט דהוא לא מכר אלא פירות השובך לא השובך עצמו, וכיון דגם הלוקח רוצה הוא בקיומו כדי להרבות פירותיו מעתה לעולם בעינן ג' דורות לכל אם ואם, ודעת רבינו מבוארת דאם יש בנות להאמהות דהיינו בריכה אחת בעינן בריכה אחרת להאמהות ועוד שתי בריכות מהבנות, ולפי זה אם לא היו השובך אלא בריכה אחת מניח שתי בריכות אחרות ודי בכך, אך אם היו שם הרבה אמהות ובנות לא אתפרש בדברי רבינו מה דינם, ונראה דהוא הדין והוא הטעם כמו שכתבנו לפירוש רשב"ם ז"ל, והשובך הוא שמכר ולא האמהות וקפדינן אקיום השובך. ודע שהטור ז"ל חו"מ סי' ר"כ פירש כדברי רשב"ם ז"ל, ושוב כתב וכתב הרמב"ם וכו', והשיג עליו הרב בית יוסף דכיון שהוא חולק על פירושו לא היה לו לכתוב וכתב הרמב"ם, אלא והרמב"ם כתב וכו', והדרישה שם ביאר דכוונת הטור על הדיוק שבדברי הרמב"ם שהוא מכוון לדברי הטור, והלא פירושו נכון אך מלבד שהוא היפך דברי הרב המגיד ז"ל, אכתי קשה דאיך יניח רבינו הדין האמור בגמרא בפירוש ויזכיר דין אחר מדעתו, לפחות הו"ל להשמיענו שניהם.

וכל הנולד מאחר שתי בריכות וכו'. הטור ז"ל היה גורס בדברי רבינו וכל הנולד מאותן שתי בריכות, והרב ב"ח ז"ל הסביר גירסתו בשני פנים ששניהם עולים בקנה אחד, אמנם הפרישה ז"ל כתב שם שגירסת הטור מדוקדקת יותר, עיי"ש דאין נפקותא מזה שהדין הוא מבואר.

הלוקח חלות דבש וכו' מניח בכוורת וכו'. פירש רשב"ם ז"ל, שהם לימות החורף שיתפרנסו מהם.