המוכר את העיר מכר בתים ובורות וכו'. דברי רבינו נלמדים מהמשנה והברייתא בבבא בתרא דף ס"ח [ע"א] ופסק דלא כר' שמעון בן גמליאל דאמר שם, המוכר את העיר מכר את הסנטר, וכן כתב בפירוש המשנה עיי"ש. ואף דרבינו פוסק כר' יוחנן דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, ועדיפא מינה כתב הרב כסף משנה ז"ל פ"ט דטומאת מת ה"ה, דכתב דרבינו סבירא ליה דהך כללא הוא אפילו בברייתא, וכבר עמד בקושיא זו הרא"ש ז"ל על דברי הרי"ף ז"ל שגם הוא פסק דלא כרשב"ג עיי"ש, אך יישר חיליה דהרב ש"ך ז"ל שתמה על הרא"ש דהא דרשב"ג דמתניתין אוקמוה בשיטה בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ח) [ע"ב] ולית הלכתא כחד מינייהו, וכן כתב הרא"ש גופיה שם, נמצא דגם הוא סותר דברי עצמו, ואילו הרי"ף ז"ל הוה ס"ל כסברת רבינו תם שהביאו התוספות במציעא דף ס"ט דכללא דר' יוחנן הוי אף דאתי בשיטה הוה ניחא קצת, אך מכיון שהרי"ף כתב להדיא בפרק המוכר את הספינה דרשב"ג אתי כשיטה ולית הלכתא כחד מינייהו, הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע רב.

ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה וכו'. לשון המשנה אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורים,

ורבינו השמיטם, אמנם הטור חו"מ סי' רט"ו העתיקם, ונראה דרבינו פוסק כהברייתא אשר שם דקתני, אבל לא שיריה ולא בנותיה וכו', ושם לא הוזכרו אלו, אמנם הטור שפסק כהמשנה הזכירם וק"ל.

אע"פ שהגיע להקצר וכו'. כן אמרו בגמרא אע"ג דמטאי למחצד, אמנם קשה קצת דלעיל פרק א' הל' י"ז פסק רבינו כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו', ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר הרי זה כמטלטלין לקנין ויש להם אונאה ע"כ. ואם נאמר דאף שהגיע זמנה להקצר עדיין היא יונקת קצת מן הקרקע, אם כן כשלא מכר תבואה העקורה שכתב רבינו לקמיה, מאי איריא עקורה לגמרי, הא אפילו שעדיין [היא] מחוברת לקרקע כיון שנתייבשה לגמרי שאין לה שום יניקה בעולם כעקורה היא נחשבת כמו שכתב בפרק א', אם לא שנאמר דרבינו לישנא דגמרא נקט הכא, וילמד סתום מן המפורש.

ומכר כל הדקלים שבה וכו'. אף שאין זה לא במשנה ולא בגמרא מכל מקום ראויין הדברים למי שאמרן, ונקט דקלים שאין סתמן אילנות וכל שכן שאר אילנות כמו שכתב בפרק כ"ד הל' י"ב.

ולא את הגת ולא את השובך וכו'. הרב תוספות יו"ט ז"ל דקדק דאמאי נקטו גת בשדה ובעיר נקטו בית הבדים, ותירץ דבשדה דהיינו כרם שכיח גת, ובעיר שכיח בית הבדים עיי"ש, ולענין דינא נראה שהדין שוה בכולן דזיל בתר טעמא.

וצריך המוכר לקנות לו דרך וכו'. וכן פסק בפרק הקודם הל' ג', גבי מוכר את הבית וכו'.

כללו של דבר הנותן קרקע וכו'. זה הכלל לגרועי אתא, דדוקא המחובר קנה אבל לא התלוש כגון תבואה עקורה וכל שכן מעות כמו שכתב הרה"מ ז"ל, וקצת נראה סיוע לזה דהא במטלטלין לא תנן דבנותן מתנה נתן את כולן וכמו שכתב הרשב"ם ז"ל בריש פרק המוכר את הספינה עיי"ש.

אף במוכר ולוקח וכו' שאין שם מנהג וכו'. הלשון מגומגם דבמקדיש קאי ומאי קאמר אף במוכר ולוקח, ונלע"ד פשוט דט"ס הוא, וזה אף במוכר ולוקח תחילת פיסקא ואינו מקושר עם הקודם.

באותו המקום ואחר המנהג וכו'. בדיני המנהגים עיין להרב כנסת הגדולה חו"מ סי' ר"א.