ובטלו דתם ולא הניחו אותם וכו'. לא ידעתי מהיכן הוציא רבינו דבטלו הדת ולא היו מניחים לעסוק בה ובמצוותיה דבספר חמדת ימים הביא בשם מדרש שמצא בכת"י שביטלו מהם שבת מילה וראש חדש משמע דזה דוקא וכ"כ בספר מנורת המאור למהר"י אבוהב ז"ל עיי"ש ומצאתי בספר יוסיפון כשהניח אנטיוכוס לפיליפוס הרשע כשמו כן הוא בירושלים צווהו שיכריחם להשתחות לצלם ולצאת מדת משה וכו' עיי"ש ואפשר שמשם הוציאו רבינו. ושאר דברי רבינו נתבארו בשבת דף כ"א.

**ובבנותיהם.**בנוסח אחר כתוב ובבתיהם ואין שם בנותיהם והכי מסתברא.

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה. מדקדוק לשון זה משמע דביום כ"ה כילו ואבדו האויבים וא"כ יש לחקור טובא בזה דמשמע דהדלקת המנורה היה בליל כ"ו שהרי ביום כ"ה כלתה המלחמה ואח"ז הדליקו על כרחך היינו ליל כ"ו ומלבד דזה הוי היפך פשטא דגמרא כדלקמן עוד קשה דאם כן הוה לן להתחיל הדלקת הנרות בליל כ"ו כפי הנס וראיתי להפר"ח סי' תר"ע שכתב דלהדיא משמע כן דעת רבינו ומכח זה רצה לתרץ הקושיא שהקשו ז"ל דהיה לנו לעשות שבעה ימים לחוד כיון דעכ"פ הוה להו שמן ללילה אחת אלא שליל כ"ה הוא בשביל הניצחון והשבעה אחרים בשביל נס השמן ע"כ. ואחרי אלף מחילות לא כן אנכי עמדי דאם נפרש דברי רבינו כן יקשה עליו תלי תלות של קושיות חדא דמנא ליה הא כיון דבגמרא מוכח דבליל כ"ה התחילו להדליק המנורה דבעי תלמודא מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' משמע דכל השמונה ימים שוים הם ומשמע גם כן דאותם שמונה ימים דקאמר ברישא הם הם בעצמם השמונה ימים דנס השמן שתחילתן מכ"ה בכסליו כמ"ש שם ותו דאם איתא אמאי לא תיקנו תשעה ימים ח' לנס ואחד לניצחון ולפחות אמאי לא אסרו בהספד ותענית יום תשיעי דעכ"פ המשך הנס עד אותו יום ותו דאם איתא מאי איריא להדליק נר חנוכה בכ"ה כיון שלא היה בו נס השמן כלל דאי משום הניצוח של יום כ"ה הוה להו לתקן הלל והודאה ביום כ"ה ובשאר הימים נרות וכו' ולא לתקן נרות דכלפי לייא הוא. ותו דגם לפי פירוש זה של הפר"ח בדעת רבינו אכתי הוה לן לדלג ליל כ"ו שלא היה בו נס כיון שכבר היה שמן בפך ליום אחד שלם והשבעה לילות האחרים שהיה בהם נס גמור הוה להו לתקן שידליקו בכל לילה מהם כמו שהיה הנס ממש דאי משום כדי שלא להפסיק הדלקת הנרות עכ"פ הוה להו לשנות אופן ההדלקה במנין הנרות באופן אחר כדי להורות חילוק הניסים שזה בשביל הניצחון וזה בשביל השמן ותו דלעיל מהך מייתי תלמודא מחלוקת בית שמאי ובית הלל דב"ש אומרים יום ראשון מדליק ח' מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים להיפך ואיכא פלוגתא דאמוראי התם כנגד ימים היוצאים וכנגד ימים הנכנסים א"נ כנגד פרי החג וכנגד מעלים בקדש וכו' ואם איתא מחלוקת זה לא שייך אלא מיום כ"ו ואילך שנמשך נס השמן דביום כ"ה כיון שהוא מובדל במציאות הנס לא היה ראוי להיות בו מחלוקת זה כמבואר למדקדק על נכון.

אשרעל כל אלה יביאנו השכל לשפוט בצדק כל אמרי פה רבינו זלה"ה שכוונתו כסתם הש"ס וכל דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים זלה"ה דביום כ"ה ממש התחילו להדליק ולא ליל כ"ו ובכוונת דבריו נראה לענ"ד דביום כ"ה נקרא הניצוח האמיתי יען ידעו בבירור שכבר ספו תמו אויבי ה' כי לא נתעוררו עוד לבא על ישראל עמו ברוך הוא וכיון שנחו בהשקט עד שיכלו להדליק המנורה הטהורה אז נקרא ניצוח גמור ולא נחית לומר דדוקא באותו יום אבדום והרגום ממש דאין דרך לספר המלחמות היום שכלו אלא היום שנחו קרו ליה יום הניצוח יען בו ביום נודע באמת מכיון שלא חזרו. ואם לבך מהסס בפירוש זה עוד לאלוה מילין דאנו יכולים לפרש דביום כ"ד בתחילת ליל כ"ה סיימו המלחמה ומכיון שנכנס על כל פנים מקצת יום כ"ה דהיינו באיזו שעה מן הלילה בדין יש לנו לומר דבכ"ה אבדום דביום כ"ד עדיין לא כילו המלחמה ולכך באותה הלילה עצמה שלא לבטל התמיד השתדלו בזריזות גדול ונורא לחפש אחר שמן טהור להדליק המנורה וכו' ובהכי הכל מתיישב דבר דבור על אופניו תדע עוד דהוא מוכרח גם כן מדברי רבינו לקמיה שכתב וז"ל ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים אלו שתחילתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדלקין בהם הנרות וכו' להראות ולגלות הנס ע"כ. הרי שהשוה כל השמונה לילות בהשואה אחת וסיים להראות הנס ואם לילה ראשונה היא בשביל הניצחון ושאר לילות בשביל השמן הכי הוה ליה לומר להראות ולגלות הניסים כיון דהם שנים ודאי שעל פיהם אנו מדליקים ח' לילות ואין די בז' ועוד דמדסתם דבריו משמע דבליל כ"ה התחילו להדליק דאל"כ הוה ליה לפרש דבר זה כיון דנחית לפרט שורש העניינים הוא הנראה לענ"ד ברור ונכון. ואמנם לעיקר קושיית המפרשים ז"ל דז' ימים לבד הוה לן להדליק כבר רבו התירוצים הלא בספרתם וסברת הי"מ שהביא הר"ן ז"ל מתרצת כמה קושיות ודקדוקים דס"ל דהשמן טהור היה רחוק ד' ימים והוצרכו ד' בהליכה וד' בחזרה עיין עליו ודו"ק.

אלא פך אחד. בגמ' איתא שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ופי' רש"י ז"ל בחותמו בהצנעו וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו ע"כ. והדבר קשה דאיך פירש בחותמו בהצנעו דמשמע שהיה מוצנע וא"כ מנ"ל שהיה חתום בטבעתו גם כן ונראה דט"ס הוא וצ"ל שהיה מונח בהצנעו ור"ל במקום מוצנע ואחר זה פירש תיבת בחותמו דהיינו בטבעתו של הכהן הגדול וכן היא בהרא"ם על הסמ"ג וכן נראה מפי' רש"י שבהרי"ף ע"ש ורבינו השמיט זה משום דלא נפקא לן מידי.

והדליקו ממנו נרות המערכה וכו'. מדכתב והדליקו ולא כתב ונשאר דלוק משמע דס"ל דבכל לילה היו מוצאים הפך מלא כסברת קצת מפרשים ולכך היו מדליקים כל יום מהשמונה ימים והוא מהמדרש כת"י שהביא הרב בעל חמדת ימים ז"ל.

ומפני זה התקינו וכו'. רש"י ז"ל גריס שם ועשאום יו"ט נראה שבא לשלול גירסת קבעום וכן נראית מדברי הרא"ם על הסמ"ג ע"ש הטעם.

ימי שמחה. מדקרי להו ימי שמחה משמע דס"ל דהסעודות באלו הימים אינם רשות אלא מצוה דהא קי"ל אין שמחה אלא בבשר והיינו דרך סעודה וכ"כ הרב מגן דוד [ט"ז] סי' תר"ע משם רש"ל ומרדכי הארוך.

והן אסורים וכו' כימי הפורים. כימי הפורים הוא מיותר אלא נראה שבא להורות לנו דכי היכי דימי הפורים דוקא הם עצמם אסורים ולפניהם ולאחריהם הם מותרים דהרי התיר רבינו גופיה להתענות בי"ג באדר כמ"ש פ"ה דתענית ה"ה חנוכה כאמור וכ"כ הרב המגיד ז"ל אלא שלא כתב מהיכן הוציאו מדברי רבינו ונמצא שדעת רבינו והרב ב"י שוים להתיר התענית לפניהם והפר"ח חלק על זה ונמשך אחר סברת מהראנ"ח ז"ל עיי"ש. והדעת מכרעת בלי ספק שלא לזוז מדברי רבינו והרב ב"י זלה"ה כי הם עמודי ההוראה.

כל שחייב. בגמ' אמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס ופירש רש"י שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להבעל להגמון תחילה ועל ידי אשה נעשה הנס ע"כ. ובמגילה דף ד' אהך מימרא דריב"ל פירש ז"ל שאף על הנשים גזר המן להשמיד וכו' והשמיט דע"י אסתר נעשה הנס כי הכא והתוס' שם הביאו דרשב"ם פירש ע"י אסתר בפורים וע"י יהודית בחנוכה ובפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו והקשו עליו ז"ל מלשון שאף הם דמשמע שהם טפלות וכתבו ז"ל כדברי רש"י ובפסח שהיו משועבדות ובחנוכה שהגזרה היתה מאד עליהם וכו' ע"כ. וכדברי רשב"ם פירש הסמ"ג ז"ל בהלכות חנוכה והרא"ם ז"ל הקשה עליו קושית התוס' מלשון שאף הם ועוד דשלש סעודות שחייבות הנשים מהיכן כיון דהמן לא בא בזכותם עיין עליו ונראה לענ"ד עמ"ש הר"ן פרק כל כתבי דכיון דאיתקוש לזכירה מכ"ש שמירה לכל מילי דחיוב שבת איתקוש וא"כ התם אין צורך לטעם דאף הם היו באותו הנס דומיא דאכילת מצה וסוכה וארבע כוסות ולקושית אף [הם] י"ל משום דלעולם הנשים הם טפלות לאנשים אמנם לרש"י ז"ל אכתי הוא מגומגם דבחנוכה הביא הב' טעמים ובפורים אחד ועיין להרא"ם ז"ל. ומאי דאפשר בדעת רש"י דס"ל דגבי פורים לא נקרא כ"כ ע"י אשה כמו גבי חנוכה שיהודית היא עצמה הרגה את האויב ויותר נראה דבפורים לא חש להזכירו דחדא מנייהו נקט כיון דמבואר בכתוב הוא. ולקושית הרא"ם על רש"י שהביא השני טעמים שנראה כמסופק אפשר לפרש דכולא חדא מלתא קאמר דע"י שגזרו על הבתולות הנשואות שיבעלו להגמון תחילה מצאה מקום אשה אחת להורגו בקל.

להדליק נר של חנוכה. הנה הרב ב"י זלה"ה העתיק להדליק נר חנוכה גם בשולחנו הטהור כתב כן והפר"ח ז"ל כתב עליו דכן היא עיקר הנוסחא המדוקדקת ע"כ. ועוד כתבו בשם רש"ל דצ"ל שלחנוכה תיבה אחת עיין עליו ואני אומר כי לא כן אנכי עמדי כלל שהרי בש"ס ומסכת סופרים פרק כ' הלכה י' והרי"ף ורבינו והרא"ש והטור ובעל הלבושים והרוקח וסמ"ג והרא"ם כל אלו הנביאים מתנבאים בסגנון אחד לומר של חנוכה בשתי תיבות וראיתי עוד בספר הלכות גדולות כי ידוע שכל דבריו דברי קבלה ומצאתי הגירסא של חנוכה והוצרכתי ליה מכח דברי הרב ב"י זלה"ה אכן אחרי רבים כתיב ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות מכ"ש דהרב ב"י גופיה או"ח סי' רס"ג העתיק להדליק נר של שבת וכ"כ ז"ל גם רבינו פ"ה דשבת העתיק כן ונראה שגם כפי הדקדוק לא כיון הפר"ח ז"ל דנר לפעמים בא סמוך ולפעמים בא מוכרת ולכך על כרחך לומר של חנוכה כמבואר.

אע"פ שקריאת ההלל וכו'. שבת דף כ"ג. ועיין מ"ש הרב המגיד ז"ל דרבינו ס"ל דרבא לא פליג אאביי וכו'. נכתב בצידו הרב לח"מ ז"ל האריך הרבה בזה ונתקשה בדברי הרה"מ ז"ל ועל דברי רבינו ממה שהשיב לחכמי לוניל הביאה מרן פ"ג דמילה ע"ש ותהלה לשם יתברך ששם הארכתי בזה עיי"ש שנראה לענ"ד שהפכתי כל עקום למישור וכל דבר על מקומו יבא בשלום בס"ד.

אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים. פרק היה קורא (ברכות דף י"ד) קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא וכן ציין הרב המגיד ז"ל ומרן ז"ל הקשה עליו ועל הראב"ד ז"ל ועוד יש להקשות ממ"ש רבינו פ"א דהלכות אישות דקידושי כסף הוו מד"ס ושם מוכרח לומר דאף לדבר שהוא מן התורה גמור אלא שאינו מפורש נקרא מד"ס ולא ידעתי למה לא השיג עליו הראב"ד לפי שיטתו כאן ודוחק לחלק דהתם הוי ג"ש וכאן הוא מפורש מדברי קבלה לפי דעתו ז"ל ועיין להרה"מ שם ודברי רבינו נראים נכונים בטעמם וכמ"ש מרן ז"ל שם וגם מהסוגיא דפרק היה קורא מוכח דלדברי קבלה קרי מדרבנן שהרי הבעיא דבי רבי חייא שם היא בהלל ומגילה והיינו טעמא דמגילה נקראת הלל דקי"ל קריאתה זו היא הלילא ואם כן כי קאמר הלל דרבנן הוא שם כולל לפי הבעיא וכן מוכח מהצד האחר דמייתי משום פרסומי ניסא דודאי היינו מגילה וכיון דלמגילה שהיא דברי קבלה קרו לה מדרבנן אם כן אין שום קושי לרבינו מאידך דהשיר יהיה לכם וכו' דגם הוא דברי קבלה עיי"ש בש"ס כי נראה לענ"ד נכון. שוב מצאתי להרב שמות בארץ בסוכה דף ל"ז שהליץ בעד הרה"מ והראב"ד שכוונתם ע"פ דעת בעל הלכות גדולות שמנה קריאת ההלל למצות עשה וכו' ומ"מ דברי רבינו נראין.

י"ח יום בשנה וכו'. כל דברי רבינו נתבארו בערכין דף י' וכתבו שם התוס' דהא דלא חשיב ערב פסח דאז הוה להו יו"ט משום דלא חזי אלא במקדש לא חשיב ליה ע"כ.

אבל ר"ה ויוה"כ וכו'. שם ועיין לרבינו פ"ג דתשובה דין ד'.

מקומות שעושין וכו'. שם. ודין ראשי חדשים וכו' שם ובתענית דף כ"ח. והפר"ח סימן תכ"ב כתב בשם הרוקח דאין קורין ההלל בבית האבל משום שמחה ועוד משום לועג לרש כי הנשמה אוננת שם ואיך יאמרו לא המתים יהללו יה וכו' ע"כ. וכן הכריח הרב שיירי כנסת הגדולה שם אמנם הביא משם הכלבו לאומרו ושכן נתפשט המנהג בספרד ע"כ.

לפיכך קוראים בדילוג וכו'. עיין להטור ז"ל שהביא שלשה דיעות בזה ודברי רבינו לא ביארם בכל פרטם לא ידעתי למה וגם הרב ב"י לא הרגיש מזה כלל עיי"ש.

ויחיד לא יקרא כלל. שם ובשבת דף קי"ח אמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף ופי' רש"י שנביאים ראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה וכו' וזה הקורא תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ ע"כ. ולא הותר אלא בפסוקי דזמרה כדאיתא התם.

כיצד מדלגים וכו'. נ"ב ואין מנהגינו כן אלא אנו מדלגים לא לנו ואהבתי ולא דבר אחר עיין להרב דוד אבודרהם ז"ל.

כל היום כשר וכו'. משנה במגילה דף כ' ופי' רש"י אע"ג דזריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר אפ"ה כל היום כשר ע"כ.

והקורא וכו'. שם דף י"ז ורבה יליף לה מקרא דממזרח שמש עד מבואו ורב יוסף יליף לה מדכתיב זה היום עשה ה' ועיי"ש בדף כ' ע"ב. והפר"ח סי' תכ"ב כתב בשם הגדולים דאף בפרשיות אין לו להקדים זו לזו ולא דמי לקריאת שמע ע"כ. והכי מסתברא.

קרא ושהה. בר"ה דף ל"ד ועיין מ"ש לעיל בפ"ב דין ב'.

ימים שגומרין וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומדברי רבינו נראה שהוא פוסק לכל דבר שאינו כדין קריאת שמע שאינו מפסיק אלא לדברים ידועים וכו' וכן בדין שהרי אין ברכה מתוקנת לאחריו ותלויה היא במנהג ע"כ. והקשה הפר"ח סי' תכ"ב דכיון שאין דינו כדין ק"ש אם כן בימים שגומרין ההלל דבאמצע הפרק אינו פוסק משמע כלל [לא] ואם כן חמור הוא מק"ש ואיך יהיה קל מק"ש מצד אחד וחמור מצד אחר וכו' עיי"ש ונראה דלא חש לזה הרה"מ דמלתא דפשיטא שכבר פסק רבינו לעיל דקריאת ההלל אינו אלא מד"ס וא"כ לא מסתבר כלל שיהא חמור מק"ש ולא נחית לזה הרה"מ ז"ל בדברי רבינו שהם סתומי. עוד הקשה הפר"ח דאם איתא אמאי לא עשה הבעיין שם צד שלישי דהלל גריע מק"ש משום דאין ברכה מתוקנת לאחריו וכו' וגם לזו י"ל דלא אסיק אדעתיה דבר זה ורבי חייא חדית ליה דאין בכך כלום וכו' מכ"ש שהבעיין כלל מגילה והלל ובמגילה לא שייך האי טעמא ואם באנו לדקדק היטב בדברי רבינו ממ"ש לשון יש לו להפסיק משמע דאין שום קפידה בדבר וזה לא כהפר"ח שם שכתב נגד סברת הרב המגיד ז"ל ודרבינו לישנא דגמרא נקט עיין שם.

כל יום שגומרין. משנה בסוכה דף ל"ח ובגמרא אמרו דלאחריו הוא מנהג אבל לפניו הוא מן הדין ובעי עובר לעשייתן דוקא כשאר מצות ועיין להתוס' יו"ט ז"ל. ומה שכתוב בנוסחתינו עושי רצונך בנוסח אחר כת"י עושין רצונך.

יש מקומות וכו'. הכל נתבאר שם וכתבו התוס' דהא דמפסיקין פסוק אנא ה' הושיעה נא לשנים דהא קי"ל דאסור להפסיק באמצע הפסוק ותירצו דשאני פסוק זה ששני בני אדם אמרוהו כדאיתא בערבי פסחים ע"כ. והרב מג"א בשם הכלבו כתב דדוקא בתורה ובנביאים אבל בכתובים אפשר דשרי וכו'.

מנהג קריאת וכו'. שם. ומ"ש שהם קכ"ג כתב הרב המגיד שהוא במדרש תהלים ע"כ. ובמדרש ילקוט לא מצאתיו עיי"ש.

וכן כשיאמר הקורא הללו את ה' כל גוים. בסוכה אמר רבא הילכתא גיברתא איתא למשמע ממנהגא דהלילא וכו' ופירש רש"י דממה שהיו עושים הם אז יש לנו להבין איך היו עושים מקדם הראשונים והנפקותות היוצאים מהם וכו' עיי"ש ורבינו פירש לנו אותו מנהג הקדום שעליו הנהיגו לקרוא ההלל באותו האופן לרמוז איך היו נוהגים והנפקותות וכו' ועל פי פירוש רש"י ז"ל במתניתין שם שכתב שבכל ההלל היו עונים הללויה על כל מילה ומילה וכו' אלא שיש לדקדק דאמאי לא הזכיר רבינו ראש הפרק של הודו לה' שהוזכר גם כן בש"ס והרב לחם משנה ז"ל נדחק בזה יעו"ש והאמת הוא דגם בזמן קדמון היו עונים ראשי פרקים כולם וכמו שנראה מפירוש רש"י שם וכן מוכח מדברי רבינו אם כן אין להקשות על רבינו מהש"ס דהתם הוה בזמן רבא ורבינו לא מיירי מאותו מנהג כלל. אך את זו יש להקשות עליו דכיון דודאי הודו לה' ראש פרק הוא למה לא הזכירו. ומאי דנראה לענ"ד דלא נחית רבינו לכל הראשי פרקים דאיתנהו בהלל שהרי לא לנו ראש פרק הוא ולא הזכירו אלא נחית לאשמועינן איך היו עושים בראשי הפרקים ולא חש לסדרם ולא למניינם דמבואר מעצמו הוא וכעין זה כתב הרב שמות בארץ ז"ל שם.

הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא. קשה טובא דבגמ' אמרו הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה ע"כ. ואיך כתב רבינו דכל העם אומרים ברוך הבא ותו דלדעתו אזדא לה הילפותא דשומע כעונה והרב לח"מ הניחו בצ"ע וראיתי להרב חיים אבואלעפיא נר"ו שתירץ דרבינו מפרש דהעם לא היו אומרים בשם ה' וסומכים על שליח ציבור מזה ילפינן דשומע כעונה ע"כ. ואני בעניי נפלאו ממני דבריו אלה שאם כוונתו למ"ש בגמ' אין לה משמעות זה כלל דהגמ' קאמרה להדיא דהעם היו עונים בשם ה' ואם כוונת הדברים למנהג קדמון קודם רבא מאי איריא למילף שומע כעונה מהך תיפוק לי דבכל ההלל היו סומכים על הש"צ שהרי לא היו כופלים העניינים אלא היו עונים הללויה על כל דבר ואי משום דהתם עכ"פ היו עונים וילפותא שלנו צריכה להיכא דלא ענה כלל תקשה דמנין לנו שלא היו עונים הללויה במלת בשם ה' לפי פירוש זה והיו שותקים לגמרי מה שלא מצינו כן בכל ההלל לפי המנהג קדמון ועכ"פ היה לו לרבינו להזכירו כיון דחידוש הוא והרב שמות בארץ כתב דלפום מ"ש רבא גופיה לקמיה לא לימא אניש ברוך הבא והדר בשם ה' נראה דלא נכון לעשות כן דהוי כמוציא שם שמים לבטלה ואף דרב ספרא פליג עליה היינו דוקא באדם אחד דמסתברא דהוי אסוקי מלתא אבל בשנים כי הכא מחזי להקהל כשאומרים בשם ה' לבד כמוציאים שם שמים לבטלה ושומע כעונה נפקא לן מברכת ההלל דהש"צ מברך וכל העם שומעים ע"כ. ובהא דכתב דשומע כעונה נפקא לן מברכת ההלל אין נראה דעכ"פ צ"ל דהיו עונים ברוך הוא וברוך שמו אמן על הברכה והילפותא של הגמרא היא כשאינם עונים כלל דאם עונים איזה דבר כבר נפקא לן מהללויה תניין כדאיתא בש"ס ותו דכיון שעונים הרי הם כמברכים ודאי ואין בה שום ספק לגבי ש"צ ולזה נראה דילפינן לה מקרא דר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא מנין לשומע כעונה דכתיב את הדברים אשר קרא יאשיהו וכו' והוא הדין להלל וכל מילי אכן האמת אגיד דלכל הפירושים קשה אמאי היו עונים בפסוק זה של ברוך הבא לדברי רבינו בין במנהג הקדום בין לדברי הש"ס לדעתו ז"ל דאין שום שייכות וילפותא בפסוק זה וצל"ע.

ואם המקרא וכו'. שם והפר"ח סי' תכ"ב כתב דקטן אפילו הגיע לחינוך אינו מוציא אחרים ידי חובתן אע"פ שהלל מדרבנן וכו' ע"כ. אמנם האור זרוע הביאו הרב כנסת הגדולה שם כתב שמוציא עיין עליו.