פירות הנלקחות וכו'. על דרך שכתב רבינו בפ"ד הל' ו' מ"ש דודאי לכתחילה אין לחלל המעות של מעשר שני לשום דבר (דוצררת) [דוצרת] הכסף וכו' כתיב:

לפיכך וכו'. בפירוש המשנה בפ"ק כתב רבינו שהמלח הוא אדמה שרופה ועיין להתוס' יו"ט ז"ל ודין מלח ומים מעורבין עיין לקמן הל' י' והל' י"ד:

התמד וכו'. ועיין לרש"ל ספ"ק דחולין. ומ"ש בספרי רבינו

ביין ובשכרטעות סופר וצ"ל כיין וכשכר בכא"ף:

אע"פ שיצאו המעות לחולין. הלשון מגומגם וכמו שהשיג הראב"ד ז"ל ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו שסמך לזה הכלל שכתב אחר זה וכו' ונראה להסביר כוונת רבינו בזה אע"פ דה"ק אף במציאות שיצאו המעות לחולין אפ"ה לא קנה מעשר ע"פ דרכו של מרן ז"ל:

הלוקח פירות וכו'. הנה ראיתי להרב בן חביב ז"ל דף מ"א שכתב שדברי רבינו הם תמוהים ממ"ש בפ"ד הל' ו' דאין מחללין מעות מעשר שני על פירות דאיך העתיק שני הדינים הללו הסותרים זה את זה וכו' ע"כ. ופשטן של דברי רבינו אין נראה בהם שום סתירה דהתם בחילול הכא בלוקח הן אמת שדברי מרן ז"ל הם מגומגמים שכתב שם שדין החילול הוציאו מדין הלוקח וקשה דא"כ הו"ל לחלק בין שוגג למזיד כמ"ש כאן ותו דאם איתא הו"ל לכוללם בבבא אחת. לכך נראה דשניא דא מן דא ואותו דין למדו מדין חילול על הבהמה חיה ועוף שכתב שם מהברייתא דפ' לולב הגזול ואין להקשות דלמה לא חשו גידול עדרים גבי לוקח שכתב רבינו אח"ז כדרך שחשו גבי חילול כמ"ש דהתירוץ הוא מבואר דהחילול הוא בשלו ולכך קנסינן ליה משא"כ גבי לוקח מאחרים דאין שייך לקנוס למוכר להחזיר הדמים משום קנסא דלוקח וכ"כ הרב שם ונכון:

ואם אין מקדש יניחם עד שירקבו. זה נראה סותר למ"ש רבינו סוף פ"ו דבית הבחירה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא וגם מרן ז"ל הניח בצ"ע ומאי דאפשר דכוונת רבינו כאן כשאין מקדש ולא מזבח כגון בזמנו ובזמנינו בעוונותינו הרבים דאז ודאי ירקב וכו' וכן נראה ממ"ש בפ"א דהל' תשובה הל' ג' בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה וכו':

לקח חיה לזבחי שלמים וכו'. מנחות דף פ"ב וכתבו שם התוס' ז"ל דהוי מצי לשנויי הא מני ר' יהודה היא ע"כ. ומלבד דהדבר פשוט דעדיפה מינה משני ליה דאתיא ככו"ע עוד לדעת רבינו הוא פשוט לאשמועינן דהלכה היא דהא קי"ל כר' מאיר דמעשר שני ממון גבוה הוא כמ"ש רבינו פ"ג הל' י"ז ולקמן הל' י"ט:

ואין צ"ל אם התפיס וכו'. בנוסח אחר כתב יד אם מוכר פירות וכו':