והקטרת הקטרת וכו'. בגמ' הזכירו גם כן הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ורבינו השמיטו כאן מפני שאינה עבודה כמו הקטרת וכבר הוא יוצא מדבריו לקמן שכתב ונכנס לקודש הקדשים ומוציא משם את הכף ואת המחתה וכו' ופשט בגדי לבן ועיין להרב לח"מ והפר"ח ולחם יהודה ז"ל:

ומטיב את הנרות בין הערבים. כאן שייך השגת הראב"ד ז"ל והסופרים טעו ושמוה למעלה ורוב המפרשים ככלם מפרשים כדברי הראב"ד ז"ל וכבר מרן ז"ל הליץ בעד רבינו עיין עליו:

שאם יזכור טומאה ישנה וכו'. דברי רבינו תמוהים לכאורה דטעם זה לא נאמר גבי כהן גדול ביום הכפורים אלא גבי סתם כהן העובד דקודם העבודה שחרית צריך לטבול וכך פירש"י בגמרא להדיא ועוד דאף לפי פירוש רבינו מה טומאה שייכא בכהן גדול כלל הא כבר הפרישוהו שבעת ימים קודם יוה"כ והזו עליו ג' וז' ובודאי דגם טבל כדינו מעתה הרי נטהר מכל מין טומאה בעולם הן אמת דמדכתב

יפרוש ממנה בטבילה זו לשמהמשמע דאינו נטהר עד שיטבול לשם טהרת אותה טומאה אך מ"מ למה לא פי' כן גם בסתם כהן העובד בכל יום בפ"ה דביאת מקדש הל' ד' וצ"ל דמכ"ג נפקא וסמך וכו'.

אךאכתי קשה דלפי מ"ש בהל' ביאת מקדש אינו רשאי ליכנס לעזרה עד שיטבול וכיון שכן איך כתב כאן שהוא רשאי לטבול אותה בחול כאילו הבחירה בידו וזה אינו וכן הקשה בספר עצמות יוסף ז"ל ותירץ דמצינו לשון רשאי בדברי רבינו שהוא חיוב בפ"ו דת"ת עיי"ש ולענ"ד נראה עוד דנקט רבינו לשון רשאי כלפי מה שהקדים דשאר טבילות הוו מן התורה מקרא דורחץ את בשרו כתב בזו לשון רשאי ר"ל מדין תורה וסמך על מ"ש בהל' ביאת מקדש:

היה כהן גדול זקן או חולה וכו'. לשון המשנה זקן או אסטניס ורבינו העתיק חולה נראה שנתכוון לאשמועינן דאסטניס דקתני היינו שיחלה על ידי טבילה במים קרים דוקא הא לאו הכי אין מחממין כלל דלא התירו השבות אלא היכא דלא אפשר ובזה תתורץ קושית הריב"ן פורנה שהביא הרב לחם יהודה וכ"כ בס' צרור החיים ז"ל דרבינו פסק בפ"ד דקידוש החודש דאין מושיבין כהן גדול בעיבור שנה משום צנה דהיינו טעמא ביום הכיפורים דהרי היו מחממין לו הטבילה והדבר מבואר דדוקא לזקן או חולה התירו להחם ולא לאחריני ולא רצו לחלק בעיבור השנה ומטעם זה לא התירו לסבב העזרה באבוקות כדרך שעושין בכל לילה כמ"ש רבינו סוף הלכות בית הבחירה דאף דאין איסורא אלא מדרבנן מ"מ לא דמי לחימום העששיות דהתם לא אפשר והכא אפשר אך ראיתי להפר"ח ז"ל שהביא מהירושלמי שאמרו ויחם לו חמין ומשני כדי שלא יהיו אומרים ראינו כ"ג שטובל במים שאובין ביוה"כ ע"כ וכיון דהירושלמי אסר מי הכריחו לרבינו לפסוק היתר החימום כפי דבריו פליג אגמרא דידן אירושלמי והצריכו עיון עיין עליו. ולענ"ד נראה דאין כאן מחלוקת וגם אירושלמי מודה לגמרא דידן וזה דכוונת הירושלמי אינה אלא כלפי דברי רבי יהודה אברייתא דקאמר עששיות של ברזל היו מחממין ועליה הוא דבעי דלמה לא יחומו חמין וכזה יש להקשות ג"כ אגמרא דידן לדברי ר"י אלא דלר"י צ"ל שהוא אוסר מטעם שמא יאמרו וכו' אמנם ללישנא דמתני' דקתני מחמין לו חמין פשטן של דברים דמים חמין קאמרי ובזה מודה ג"כ אירושלמי ודו"ק כי נכון הוא.

ולקושיאעצמית שהקשו המפרשים ז"ל לדברי הרב המגיד בהל' שבת שכתב שרבינו פסק כרב ביבי דקאמר בשלא הגיע לצירוף דא"כ למה לא פי' רבינו דאלה החתיכות של ברזל לא היו מחמין אותם הרבה עד שיגיעו לצירוף ואדרבה מדכתב שאין שבות במקדש זהו טעמו של אביי וכדי להליץ בעד הרב המגיד ז"ל נראה לענ"ד עם מ"ש התוס' שם דצירוף לא שייך אלא בכלים משא"כ בעששיות והשתא כוונת רב ביבי היא זו דעששיות עדיין לא הגיעו לצירוף עד שיעשו כלים ואין כאן צירוף דאורייתא ואם תאמר מדרבנן מיהא לגזור כבר ידוע דאין שבות במקדש אף שבאמת עדיין הוא מגומגם פסקיו של רבינו עיין עליו.

ודעשנתעוררו המפרשים ז"ל בטבילה ראשונה שהיתה בחיל כמ"ש רבינו לעיל אם היו מטילין העששיות או לא דהשבות לא הותר אלא בבית המקדש אבל חוץ לא והן אמת שזאת הטבילה היתה על שער המים שבפתח העזרה וקי"ל גגין ועליות לא נתקדשו אך לענין זה נראה פשוט דלא חשו חז"ל והתירו דלא גרע מסתם חולה דהותר לו שבות דרבנן בשבת ולכוונה זו אפשר שהעתיק רבינו חולה במקום אסטניס האמור במשנה כנז"ל אך מה שצ"ע הוא הטלת החמין שהזכיר רבינו אם יש בו משום שבות או לא והרדב"ז ז"ל בראשונות סי' רצ"ה צידד בזה ולא יכול להחליט הדבר לדעת רבינו עיין עליו אך האמת נראה שיותר מתחמם המקוה בעששיות מהמים חמין מבערב ובפרט אם היו צריכים לחממו חמשה פעמים ואפילו את"ל שאין איסור במים החמין מ"מ העששיות עדיפי והכל לפי הענין:

כדי להדר המזבח. מצאתי בהגהות כתב יד להרמ"ע מפאנו וז"ל ורש"י פי' כדי ליטול ממנה עלין לקטורת שלפני ולפנים והכי איתא בתוספתא דיומא פ"ב וכתבנוה בסדר עבודה שלנו בס"ד ואפשר דהא והא איתא ע"כ:

בכל יום היתה כבדה וכו'. בגמרא דף מ"ד בכל יום לא היה לה ניאשתיק דברי בן הסגן ופירש"י טבעת להשמיע קול ותוס' פי' בשם הירושלמי נרתק של עור שלא יכוה ורבינו לא הביאו מפני שהם דברי יחיד והפר"ח הרגיש דבירושלמי מייתי לה סתמא משמע דהכי הלכתא ועוד שדברי טעם הם שאלולי הנרתק פשיטא שהיה נכוה והיה מניחה ליפול לארץ ע"כ פשיטות זה אינו מוכרח דאף דכלי מתכת חם מקצתו חם כלו מ"מ זאת היתה ידה ארוכה ועל ידי אורך היד אפשר שלא יכוה והיינו טעמא דמתני' דלא תנא ניאשתיק כיון דהיתה ידה ארוכה אין צריך לזה וכן פירש רבינו ופשוט:

זה שנאמר בתורה וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. כן יש להגיה בדברי רבינו דהא קדריש מועל ביתו שאר הכהנים וכ"כ ברפ"ד אני וביתי וכו' עיי"ש ועיין להכנסת הגדולה ז"ל שדעתו לומר בוידוי של יום הכיפורים לה' חטאת וכו' ולא בשם אדנות מפני שהכהן גדול היה אומרו ככתבו ובסודי הנקודות כמ"ש הפר"ח ז"ל:

ואומר להם תטהרו. כתב הפר"ח ז"ל זה לא מצאתי לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בתוספתא ע"כ וסמ"ג (לאוין) [עשין] ר"ט כתב דבאיזה מדרש הוא. והאמת הוא דבזוהר הקדוש פרשת אחרי מות הביאו אף שנראה שבימי רבינו ז"ל לא נתגלה שהרי בזמן הרב ב"י נתגלה כמ"ש באו"ח בענין התפלין בחול המועד עיי"ש וצ"ל דב' נביאים נתנבאו בסיגנון אחד: