Maaseh Rokeach on Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ארבעה מינין וכו'. כל דברי רבינו נתבארו שם דף כ"ט ל' ול"א ועיין להרב המגיד ומרן ז"ל.
אתרוג של ערלה וכו'. דף ל"ה אמתני' ושל ערלה פסול מ"ט פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון וכו' ופי' רש"י לפי שאין בה היתר אכילה ורחמנא אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו לפי שאין בה דין ממון וכו' הלכך לאו שלכם הוא ע"כ. תו קתני התם גבי תרומה טמאה דהיינו טעמא דלית בה היתר אכילה ע"כ. ורבינו בפירוש המשנה כתב וז"ל ערלה תרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונים שריפה וכו' ולפיכך הוא פסול למאמר השי"ת פרי דאלו אינם ראוים לאכילה בשום פנים ע"כ. וקשה על דבריו חדא דבגמ' לא תלו איסור ערלה ותרומה טמאה בשביל שהם עומדים לשריפה דא"כ הו"ל להגמ' לומר כן כדתני התם גבי אשרה ועיר הנידחת מ"ט כיון דלשריפה קאי כתותי מכתת שיעוריה ותו שסיים למאמר השי"ת פרי וכו' פתח בכד וסיים בחבית ותו דמנא ליה שפיסול ערלה ותרומה טמאה היינו משום דרחמנא קפיד אפרי וכו' ואי ס"ל דכוונת היתר אכילה שאמרו בש"ס היינו משום דנקרא פרי מי הכריחו לזה ולמה לא פי' כרש"י והתוס' דמתיבת לכם הוא דדריש הכי וכוותייהו משמע ריהטא דסוגיא התם מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם לכם משלכם וכו' ע"כ.
והנהלקושיא ראשונה מצינן למימר עם מ"ש התוס' ד"ה לפי שאין בה וכו' וא"ת אתרוג של ערלה תיפוק ליה דמכתת שיעוריה דמצותו בשריפה דקחשיב ליה בתמורה בהדי נשרפים וכו' ומהאי טעמא נמי פסל אתרוג של תרומה טמאה דמצותה בשריפה ולמה לן טעמא דהיתר אכילה וי"ל דודאי לא היה צריך אלא נחלקו בהנך טעם לענין ערלה משום דנפקא לן לענין מעשר שני וכו' ע"כ. ולפ"ז תתורץ הקושיא שניה ג"כ דפתח בכד וכו' דכיון דטעם אחד הוא פשוט שהוזכר במתני' דתמורה והוסיף טעם אחר בש"ס וכו' לכך רצה להביא שניהם דהכל הוא לתכלית אחד אכן קושיא שלישית צ"ע אם לא שנאמר בדוחק דכוונתו ג"כ אלכם דקרא ונקט תיבת פרי דביה איירינן דהיינו האתרוג ובס' שמות בארץ ז"ל כתב דרבינו ס"ל דטעם היתר אכילה וכו' לא נפקא מלכם אלא מדכתיב פרי ופרי שהוא אסור באכילה וכו' לאו פרי מקרי וכו' ע"כ. וקשה לי על זה דערלה גופא קרייה רחמנא פרי אף שאסור באכילה דכתיב וערלתם ערלתו את פריו הרי דאף שהוא אסור באכילה לא נמנע הכתוב מלהזכירו בשם פרי.
היה עקום לפניו וכו'. בנוסח אחר כת"י אין שם חלוקא זו. ומ"ש נעקם לאחד מצדדיו פסול בגמ' איכא תרי לישני ואף שדרכו של רבינו לפסוק כלישנא בתרא והו"ל להכשיר כבר כתב הרי"ף ז"ל דעבדינן לחומרא ומ"מ הוא מגומגם ואפשר דכיון דרבא לא מכשר אלא לאחריו משום דברייתיה הוא ש"מ דמן הצדדים לאו ברייתיה הוא דאל"כ הו"ל למימר לאחריו ומן הצדדים ברייתיה הוא דעכ"פ חידושא אשמועינן כי היכי דלא נטעי בלישנא דברייתא ודו"ק. ומ"ש בס' רבינו
בעלי החריות בנוסח אחר כעלי בכ"ף.
היו עליו אחת אחת וכו'. בנוסח אחר כת"י אין שם חלוקא זו.
הדס שנקטם. דף ל"ב ועל מ"ש הראב"ד
שכבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשו מכמה שנים וכו' הנה מהר"י בן לב ז"ל בתשובה נראה דס"ל דרוח הקודש ממש קאמר ומ"מ לא בשמים היא ומהר"ם בן חביב ז"ל חלק על זה דלאו רה"ק ממש קאמר אלא שנתברר אצלו כ"כ עד שנדמה לו כאילו רה"ק הוא והביא ראיות לדבריו עיי"ש ומ"מ נראה לענ"ד דכשנדקדק בלשון הראב"ד במ"ש מכמה שנים נראה דממש קאמר.
נשרו רוב עליו וכו'. שם ומפשט דברי רבינו נראה דבהדס שלנו קאמר דאם נשתיירו בו ג' עלין בקן אחד די. והיא סברת בעל העיטור שהביא הטור סימן תרמ"ו וכן הבין ז"ל אמנם הרב המגיד פי' דברי רבינו על פי הש"ס באמרו דאיירי בהדס מצראה שיש לו ז' עלין ונשרו הרוב שהם ד'. וכשכתב רבינו ג' עלין בקן אחד בכל קן וקן קאמר עיין עליו. ולענ"ד נראה דכשנדקדק שרבינו לא הביא דין יבשו רוב עליו השנוי שם בברייתא מוכיח שמדמה נשרו ליבשו וכי היכי דביבשו אם נשאר המיעוט אפילו ג' בדי עלין כשר ה"ה והוא הטעם לנשרו [וזה דלא כהרא"ש ז"ל שחילק עיין עליו] ולכך כיון שהזכיר בנשרו שהוא כשר לא הוצרך לכתוב דין יבשו דכ"ש הוא וסברא זו דנשרו שכתבנו היא ג"כ סברת הרא"ה והביאה הר"ן ז"ל ואף שסיים שאין לסמוך עליו עיין להרב ב"ח שם שקיים דברי הרא"ה והביאו הרב כנסת הגדולה שם אשר לפי דבריהם ז"ל רבינו נראה מוצדק בכל דבריו.
ערבה שנקטם. דף ל"ג ועל מ"ש הרב המגיד דרבינו סובר שדין הערבה כדין ההדס וכו'. נ"ב וכן מבואר בפירוש המשנה לרבינו שם.
אתרוג שנקב וכו'. בנוסח אחר כת"י כתוב אתרוג שנקב נקב מפולש אם היה כאיסר וכו' והשאר נמחק.
חסר כל שהוא פסול. כתב הרב המגיד ז"ל דרבינו גורס במתני' דף ל"ד נקב חסר בלא וא"ו כלומר דתרתי פסולי קתני וכו' עיי"ש והרב לח"מ הקשה דאמאי לא פירש הרה"מ דגורס וחסר בוא"ו ודמתניתין בנקב שאינו מפולש איירי אבל מפולש בנקב כל שהו פסול ע"כ. וכלומר דגם בחסר בעינן ניקב דאם חסר בלי נקב אינו פסול וכן היא באמת סברת הרא"ם על הסמ"ג בדעת רבינו עיי"ש והדבר קשה להבין שהרי רבינו כתב סתם חסר כל שהוא פסול ומנין לנו להעמיס בדבריו ז"ל שר"ל ע"י נקב והרב מהר"ם בן חביב תירץ בדעת הרא"ם ז"ל שהוא מפרש דקאי אריש דינא שכתב ניקב נקב מפולש פסול ואם אינו מפולש כאיסר פסול ולזה קאמר שאם נקב יש חסרון כל שהו פסול אפי' באינו מפולש ואינו כאיסר וכו' עיי"ש הן אמת שיכולים אנו להעמיס כן בדברי רבינו אמנם הרואה דברי הרא"ם במקומם לבבו יבין דאין לנו הכרח עצמי להבין דברי רבינו כן ואדרבא מדבריו בפירוש המשנה מוכח דהדברים כפשטן שכתב וז"ל ואינו רוצה בנקלף שתהא נקלפת הירוקה עד שיראה הלבן כי זה נכלל באמרו חסר כל שהוא וכו' עד ואמר חסר כל שהוא פסול וכו' ע"כ. הרי דבנקלף עד שיראה הלבן חסר כל שהוא קרי ליה ופסול אפילו בלא נקב כלל דהא א"א להיות נחסר אם תחילה לא יקלף כל שהו בחוש המציאות.
עלתה חזזית וכו'. דף ל"ה וכתב מרן וז"ל מעולם הוקשה לי בין בגמרא בין בפוסקים השתא שנים פסול שלש מבעיא ולא מצאתי לשום מחבר בזה דבר וצ"ע ע"כ. עיין להרב בן חביב ז"ל והרב משנה למלך הביא איזה מקומות שתירצו התוספות והזכיר כמה וכמה משניות וברייתות ולשונות הש"ס שאין להם תירוץ לקושיא זו כי אם לומר דברה תורה כלשון בני אדם ובנתיב זה דרכו חז"ל גם כן.
ואם על דדו וכו'. לשון דד בדברי רבינו מסופק דאם הוא מה שאנו קורים פטמא וכמשמעות מ"ש שהוא הראש הקטן ששושנתו בו איך יתכן ששם ילקה בחזזית הרי עץ בעלמא הוא. וגם אין לומר דהיינו המקום שמתחיל להשפע דאין זה במשמעות דבריו כלל אלא נראה דר"ל העוקץ שבראשו הפטמא שמראהו כגוון האתרוג ממש ושם יתכן החזזית וכן נראה שהבין הרא"ם ז"ל וכ"כ מהר"ם בן חביב עיי"ש.
התיום והבוסר דף ל"ו. ונראה דר"ל שלוקח בידיו התיום דהיינו שניהם יחד דכיון שזו היא ברייתו פרי אחד מקרי ולא שנים וכ"נ להדיא מדברי הלבוש סי' תרמ"ח אבל אם הפרידו ולקח אחד מהם או אפילו שניהם בבת אחת נראה ודאי דלא יצא אם משום דאזדא לה ברייתו ומקרו שנים א"נ חצי אתרוג ואי משום דא"א בעולם להפרידם שלא יעקור אחד מחבירו ומקרי חסר כל שהו דא"א לצמצם ובזה יתורצו הספיקות של מהר"ם בן חביב ז"ל עיין עליו. ולמה שהשמיט רבינו דין אתרוג העשוי ככדור דאולי שסמך על מ"ש עשהו כמין בריה אחרת וכ"כ הרב המגיד ז"ל נראה לענ"ד תירוץ נכון דהגם דהתם הוי ע"י אדם והכא כולו בידי שמים מ"מ אין הדבר תלוי כי אם בדרך ברייתו שהרי כשעשהו דפים דפים אף שנעשה כן ע"י אדם הוא כשר מפני שנקרא ברייתו וכיון שתלוי בזה העגול ככדור נמי אינו ברייתו וק"ל.
כל אלו וכו'. דף ל"ו וכתב הרב המגיד ז"ל שהפסולין שהם מפני שאין מינן וכן מפני שהם חסרי השיעור כולן פסולין בשני כראשון ע"כ. ומרן ז"ל הקשה עליו דשאינן מינן דבר פשוט הוא אבל כשהם חסרי השיעור צריך לי תלמוד מנין לו ע"כ. ונראה בעד הרה"מ ז"ל משום דחסרי השיעור הם פסולין וגרועים מעיקרן שלא היה להם שעת הכושר ודו"ק.
ואין נותנים אותו לקטן. דף מ"ו וכתב מרן בשם הר"ן ז"ל דבקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות עסקינן וכו' ודבר פשוט הוא ותמיהני שלא הזכירוהו הפוסקים ע"כ. הן אמת דבהלכות אלו סתם רבינו אמנם בפ' כ"ט דהלכות מכירה ביאר ז"ל שיש חילוק זה ועיין להרב המגיד ז"ל שם שלדעת רבינו הקטן קונה המתנה דבר תורה וכו' וא"כ צ"ל דתמיהת מרן ז"ל לא קיימא על רבינו כי אם לאותם הפוסקים שלא הביאוהו וק"ל.
שותפים שקנו. כתב הרב המגיד ז"ל ע"ד הרשב"א דאפשר שעל דעת זה סמכו בהרבה מקומות שלוקחים לולב אחד וכל הקהל יוצאים בו וכו' ע"כ. וכ"כ רש"י בב"ב דף קל"ז.
ערב יו"ט הראשון וכו'. שם דף נ'. ועיין להשיירי כנסת הגדולה בלשונות רבינו מ"ש בזה וכן משמע גם כן ממ"ש פ"ג דחגיגה גבי בימה שהיו עושים למלך במוצאי יו"ט הראשון של חג הסוכות בשנה שמינית ומ"ש ז"ל שבפירוש המשנה לרבינו לא משמע כן וכו' עיי"ש שנראין הדברים שקולים ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ועיין עוד בזה להפר"ח בלשונות רבינו בסוף הלכות חגיגה.
לנגן ביד. נוסח אחר לנגן בו.