השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי. כתב מרן ז"ל דכך היא הגירסא הנכונה ע"כ וכן גירסת הברייתא שלפנינו פ"ק דתמורה אמנם בהמבי"ט ז"ל דפוס מגדל עוז איתא מצא בה בן שמונה חי וכבר ביאר רבינו פ"א דמעשה הקרבנות דיש חטאת שבאה מבהמה דקה (שעיבורה לחמש חדשים) ויש מבהמה גסה (שעיבורה לט' חדשים) ועיין מ"ש מרן ז"ל דהו"ל לפסוק כר' שמעון בן גמליאל דכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו ע"כ כבר הרב לח"מ ז"ל הליץ בעד רבינו גם מלשון הגמרא פרק כיצד מערימים שאמרו קסבר רשב"ג וכו' משמע דהוא ניהו דסבר הכי ואנן לא קיי"ל כוותיה:

שילדי הקדשים במעי אימן הם קדושין. ואין בהם שינוי אלא לענין החלב שאין מקטירין חלבו אלא חלב אמו לבד ובהא אפילו כלו חדשיו ונמצא חי כמ"ש רבינו סוף פ"א דמעשה הקרבנות עיי"ש:

ולד תמורת האשם וכו'. הטעם מבואר דאין אשם בא בנדר ונדבה כמ"ש רבינו פי"ד דמעשה הקרבנות הל' ח':

ואם ילדה זכר וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל לית לן למדחיא לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשווינהו טועים ע"כ. איני יודע מה טעות יש כאן דהרי ר' יהושע בן לוי אליבא דר' שמעון קאמר ורבנן פליגי עליה כמ"ש התוס' ז"ל שם לכך היה נראה יותר כתירוץ שני דגירסא אחרת היתה לו לרבינו אף שאין נראה כן מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר ולענין דברי מהר"י קורקוס ז"ל להשגת הראב"ד ז"ל עיין להרב לח"מ ז"ל:

ולדות הקדשים וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפקא ליה והם דברי שמואל מברייתא בתמורה דף י"ז ועיין להמבי"ט ז"ל בקרית ספר והרב לח"מ ז"ל:

קדשים שהפילו וכו'. בשלהי תמורה ופרק בהמה המקשה דקתני התם משא"כ במקודשים:

כיצד אם הקדיש וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל ומרן הקדוש הליץ בעד רבינו מלשון רבינו אין ללמוד דס"ל דמשנין אפילו בבדק הבית מקל לחמור שהרי לומדן מקדשי מזבח ובקדשי מזבח כו"ע מודין דאפילו למקל לחמור והא ראיה שסיים שאין לוקין על לאו זה ובעיקר הלאו אין חילוק ומאי דנקט מהיכל למזבח לא נחית לדיוק זה: