Maaseh Rokeach on Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ספר שאינו מוגה וכו' עד פסול ואין לו תקנה וכו'. פרק הבונה (שבת דף ק"ג) מתיבי וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב עיינין אלפין אלפין עיינין וכו' סתומים פתוחים פתוחים סתומים פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה וכו' או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו ע"כ. וקצת קשה לדברי רבינו למה כתב דאין לו תקנה דאף דבגמרא אמרו כן על כרחך צ"ל דר"ל כל עוד שלא תיקנו וכמ"ש מרן בשם הרשב"א ז"ל ותדע דבסתומים פתוחים וכיוצא שהוזכר שם פשיטא ודאי שיש לו תיקון דהא אף בג' טעיות שייך תיקון כמ"ש רבינו לעיל וי"ל דרבינו הכריח כן מדברי הברייתא שאמרה פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' והוה מצי לומר פרשה פתוחה וסתומה וכו' כמ"ש בכולהו בבי דלעיל דקאי אשלא יכתוב דלעיל אלא ודאי כוונת הברייתא דבזה אין לו תיקון ולכך שינה הלשון בלשון שלילה וגם בכתב האזכרות בזהב פשיטא דאין לו תקנה כלל דהוי מוחק את השם ואפשר שזו היא כוונת הריב"ש שהביא מרן ז"ל שכתב להעמיד דברי רבינו לפי שנראים נכונים בסוגיית הגמרא ע"כ.
אפשר לתקנו. ובשו"ת משאת בנימין סימן נ"ו התיר לגרור שנים או שלש שיטין ולכתוב במקומם ארבעה אף לכתחילה ובדיעבד אפי' ביותר מזה כשר וכו' עיי"ש וכן דעת הרב גינת וורדים ז"ל אמנם הריב"ש ז"ל בתשובה סי' ז' אסר יעו"ש.
והניח פנוי וכו'. ובספר גן המלך להרב בעל גינת וורדים ז"ל הכשיר אם כתב אזכרה אחת שני פעמים וקדר אחת מהם ונשאר המקום חלול חדא דלא חשו לשיעוריה דר"ת ועוד דעד כאן לא נאמר שיעור זה שפוסל רק כשנשאר בקלף מקום פנוי בלא כתיבה אבל אם ההפסק היה בשביל נקב של הריוח שבנתים אינו ראוי לכתיבה וליכא למיחש ליה כלל ע"כ ודבר חידוש הוא ודו"ק.
ספר בראשית וכו'. בפרטי כל אלו הפרשיות שהזכיר רבינו עיין למרן ז"ל ועיין עוד להריב"ש בתשובה ומסכת סופרים פי"ב.
לנח שלשתם. נראה דצ"ל אל נח.
לא תחמוד כולם סתומות והן שש. נדרשתי על דבר ספר תורה בכתב אשכנזי שנמצא כתוב בעשרת הדברות לא תחמוד אשת רעך לא תחמוד בית רעך הכל בפסוק אחד בלי שום הפסק פרשה ונבדקו הס"ת של האשכנזים ונמצאו רובם כן ומיעוטם מתוקן אחר כך בהפסק פרשה סתומה וכן נמצא בהרמב"ם כתיבת יד ישן ובקצת ספרי הדפוס ובמסרה נמצא שיש שם פסקא. תשובהמדברי הרמב"ם פ"ח מהל' ס"ת משמע דאין כאן פרשה כלל שהרי כתב וז"ל כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד כולם סתומות והם שש ואם היתה כוונתו על הלא תחמוד שני ג"כ היה לו לכתוב והם שבע אלא שאחר הדקדוק והמנין בדברי הרב כשמונה באחרונה מנין הפרשיות ראיתי שהם תשעים וארבע והוא ז"ל כתב שמנין הסתומות חמש ותשעים עיי"ש. וראיתי להרב לונזאנו באצבע אור תורה שכתב וז"ל לא תחמוד אשת טעה המדפיס שלא עשה פה פסקא כי פרשה סתומה היא גם זו בכל ס"ת וכ"כ המאירי ז"ל וכן נמצא בספר הרמ"ה ז"ל ובמצרים ובירושלים ואל תטעה במה שלא נזכר זה בהרמב"ם ז"ל כי טעות הוא שנפל בהרמב"ם של דפוס והנה נמצא אצלי רמב"ם כתב יד ישן שהיה של הרב זרחיה הלוי ז"ל ושם מונה מן כבד את אביך עד לא תחמוד אשת שבע סתומות וכן משמע גם בהרמב"ם של דפוס שהוגה במצרים ולזה שומעים שאמר כהלכה והסכים למציאות ס"ס עכ"ל הרי שהרב ז"ל הסכים דהויא פרשה סתומה ואם נפשך לידע ולהכריח אמיתת הענין שבעל כרחינו נפל טעות סופר בדברי הרמב"ם ז"ל שהרי כתב שם שהספר שסמך עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל כ"ד ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים ועליו היו סומכים לפי שהגיהו בן אשר וכו' ועליו סמך בס"ת שכתב ז"ל כהלכתו ע"כ וזה מסכים לדברי הרב לונזאנו ז"ל. והילך עדות נאמנה מהרב הגדול הרב אליה בן חיים ז"ל ח"ב תשובה ע"ח שכתב וז"ל פרשת לא תחמוד וכו' אך יש בידי ספר מוגה הגהתיו על פי ספר שהיה ביד איש חכם אשר הגיהו מספר בן אשר שבחלי"ף וכתב דלא תחמוד אשת רעך פרשה סתומה וכן נוהגים בכל ספרי מקומינו וכן הוא בכל הספרים שבינינו עד כאן הרי שבספר בן אשר עצמו כתוב כן כנזכר ואין לומר דשאני לן בין נמצא כן בספר אחד דיש מקום לומר שטעה הסופר לנמצא בכמה ספרים שאז נוכל לומר דודאי לא טעו וסמכו על איזה פוסק שהרי דבר זה נשאל להרב החסיד מהר"ש אבוהב ז"ל סימן שמ"ג על הספרי תורות שכולם כאחד כתובים כן והשיב שיש להגיהם אך כתב לעשותו בהצנע לכת מבלי פרסום מפני המחלוקת. הרילנו שלשת הרועים עונים ואומרים שבודאי נפל טעות בדברי הרמב"ם ומי יקל ראשו כנגדם ואינו מן התימה להגיה כל הספרים שהרי הרב ש"ך י"ד סימן ער"ה כתב בענין פרשת וידבר ה' דכל חלב שראוי להיותה פתוחה כאשר הוא בכל ס"ת ונמצא בס"ת שאינה פתוחה וכתב ז"ל להגיה כל הספרים שבהם הפתוחות לולא שכבר נהגו כך הסופרים ותפסו דברי הגהות מיימוני וכו' ע"כ הרי דהוא ז"ל היה מסכים להגיה כל הס"ת ולא היה חושש לשמא סמכו על איזה פוסק שכתב כן ומזה קשה למ"ש שם בתחילת סעיף קטן ו' על מ"ש רמ"א שם בהגה דאם נמצא ס"ת שאינו כתוב לפי דברי הרמב"ם אין לפוסלו כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה כתב ז"ל לפרש דבריו וז"ל אם כן אפילו במקום שאין נמצא חולק על הרמב"ם יש לומר שאותו ספר תורה היה כתוב ע"פ איזה גדול שחולק על הרמב"ם וכן משמע בעטרת זקנים וכו' ע"כ וקשה למ"ש בענין פרשת כל חלב וכו' דאיך היה רוצה להגיה כל הספרים לולא הגהות מיימוני ואימא דאפשר שנכתבו על סמך איזה פוסק אף שלא מצאנוהו אנחנו. ואפשר דשאני הכא דניכר להדיא דטעות סופר הוא דהא כל הס"ת כתוב על סדר הרמב"ם ז"ל ובדבר זה דימו שכן הוא האמת או נמשכו על מה שראו בכל הספרים אבל בס"ת שנראה מתוכו שאינו כתוב על פי סדר הרמב"ם ז"ל אז יש לנו לדון ולומר דודאי לא מחזיקינן בטעות סופר אלא שנכתב כן על פי סברת איזה פוסק אף שלא מצינו חולק ואם כן בנדון דידן שיש לנו הוכחה גמורה דודאי טעו בלשון הרמב"ם ונמשכו ממנו איזה ספרים שלא יש הפסק פרשה בפסוק זה ומאחר שראינו להגאונים הנ"ל נ"ע שכתבו בהחלט שטעות סופר הוא הכי נקטינן. ועל פי האמור נבין שאין הדברים אמורים אלא כשנכתבו כולם ע"פ סדר הרמב"ם וכו' אבל בלאו הכי דבר פשוט הוא שאין לפוסלן ממה נפשך אי בהרמב"ם לא נפל טעות סופר אם כן נכתב כדינו לענין זה ואף אם בהרמב"ם הוא ט"ס אפשר שסמכו על איזה פוסק שכתב כן ואף אם לא מצאנו אותו להדיא אין כח בידינו לפוסלו וכמ"ש הר"י מינ"ץ ז"ל סימן ח' והעטרת זהב והש"ך והרב לחם חמודות הלכות ספר תורה דף ע"ג עיין עליו וה' ינחנו בדרך אמת כן יהי רצון.
שירת הים כותבים אותה בשלשים שיטות וכו'. נדרשתי על אודות הספר תורה שנמצא שהיה כתוב בסוף שירת הים שיטה אחת בשלש תיבות אחרונות ביבשה בתוך הים בתחילת שיטה ובשיטה זו נשלם מנין ל"א שיטות ובכן הניח השאר חלק כדי שתעלה לו לשיעור פרשה פתוחה והתחיל פסוק ותקח מרים תכף ומיד בלי שיור שיטה חלקה כנהוג יען לא הוצרך לזה כנודע ועוד דייק הסופר להאריך המ"ם של תיבת הים עד הגיעה בכיוון לתיבת את מי שעליה כנראה שכיון להשוות המדה אריח ע"ג לבינה וכבר הוגד לי כי הרב החסיד מוהר"ר שמואל אבוהב בתשובה סי' שכ"ה פסל בתיבת הים שהיה כתוב בראש שיטה ואף שאין משיבים את הארי ז"ל מ"מ תורה היא וכו' וזה החילי בס"ד. תשובהראשון לציו'ן אבא אעי'ר אעיקרא דדינא הלא היא בשבת פרק הבונה (שבת דף ק"ג) מתיבי וכתבתם שתהא כתיבה תמה וכו' פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה וכו' הרי אלו יגנזו ע"כ ופי' רש"י כתבה לס"ת כשירה בדילוגין אריח ולבינה ע"כ וקצת קשה דלמה לא פירש אריח לחוד או לבינה אי נמי בתיבת בדילוגין שכתב היה די דהיא היא ולזה יש לדחות דאריח ולבינה דקאמר היינו משום דבשיטה אחת כתבינן הכי אריח בראש שיטה ולבינה אחריה בהנחת החלק ולהכי נמי לא נחה דעתו דעת עליון בתיבת בדילוגין לחוד דהוה משמע שני אריח אי נמי דילוג אחר דזה לא היה פיסול גמור דהא איכא מן הפוסקים דס"ל שאם עשה פרשה במקום שאינו פרשה כלל אינו נפסל בהכי ומכ"ש אי לא הוה הדילוג כי אם שיעור ג' אותיות דלא הויא פרשה אלא לדעת ר"ת וחד דעמיה אי נמי לאידך גיסא דתיפוק לי משום הא וכיון שכן מצינן לדחויי דבשיטה אחת לחוד קאמר דמפסיל משום דדמי לשירה. האמנםבפי' רש"י להרי"ף ז"ל בהלכות ס"ת כתוב לאמר וז"ל כשירה שכתובה אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח כזה ע"כ מלשון זה משמע דלא סגי בשיטה אחת לפסול אלא בעינן שתי שיטות בכיוון אריח ע"ג לבינה כדי להוכיח מתוכם דדמי לשירת הים דאם לא כן הוה ליה לומר או וכו' דאז הוה משמע דבחדא שיטה סגי וכ"כ הנמוקי יוסף שם וז"ל או שכתבה כשירה כגון אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח ע"כ אמור מעתה דכי היכי דבכתב שאר הכתב כשירה בעינן היכר גמור דהיינו לפחות ב' שיטין כדי שיצוייר לנו צורת השירה הכי נמי בכתב את השירה כשאר הכתב בעינן היכר גמור דהיינו שתי שיטות לפחות דאין לחלק ולומר דדוקא בכתב שאר הכתב כשירה בעינן לפחות ב' שיטין דצורת שירה בעינן ובבציר מהכי לא סגי משא"כ בשירה כשאר כתב דכשיכתוב שיטה אחת לחוד הרי מנכרה מלתא דהוי כשאר הכתב דדרכו בכך הא ליתא חדא דשיטה אחת לא מעלה ולא מוריד לדמותו לשאר הכתב הפשוט דסתם פרשה הויא יותר משיטה אחת ועוד דכיון שהשיטה הראשונה של השירה היא נכתבת פשוטה כדאיתא במסכת סופרים פי"ב והכי נהוג עלמא מאי אולמי לדמות שיטה זו לשאר כתב ולא לשיטה ראשונה של השירה גופה ודייקי נמי דברי פי קדוש מדבר הוא הנמוקי יוסף שם שכתב וז"ל או שכתב את השירה כשאר פרשיות בשיטות שלימות ע"כ והגם דמשמע דעיקר כוונתו לפרש כוונת אומרו כשאר פרשיות דר"ל בשיטות שלימות בלי חלק ומשמע דהמשך הלשון הכריחו לכתוב כן מכל מקום פשט הלשון מוכח כן מדהוה מצי לפרש כשאר כתב בשיטה שלימה והפשט לא יופסד מצורף להטעמים שכתבנו למעלה. ואיך שיהיה מעולם אין בנו כח לפסול בהחלט בשיטה אחת לחוד דאף אם נפרש דברי הרב כאשר נחפוץ לכל הפחות לפי לשונו ז"ל שיטה אחת שלימה בעינן ואין צריך לומר חצי שיטה או שלישיתה כנדון דידן דאף אם נדחוק דשאני חצי שיטה דדמיא לסיום פרשה ובהכי סגי מכל מקום הא כשאנו רואים דאדלעיל קאי שהכל כתוב בדילוגין עדיף טפי לאוקומי קרא אדוכתיה. ברםחזינא להרב החסיד מוהר"ש אבוהב זלה"ה דחדית לן טעמא לפיסולה בבציר משיטה שלימה אשר לפי דבריו ז"ל טפי יש לפסול במקצת השיטה משאילו היתה כתובה כולה כשאר הכתב וז"ל בתשובה סימן שכ"ה שמעתי את כל דברי חכמים לוחמים במלחמתה של תורה נעשו כתות כתות על תיבת הים הכתובה בספר תורה בסוף השירה בריש שיטה ושאר השיטה חלק וכו' הללו אוסרים והללו מתירים וכו' ובכן אבא בקצרה וכו' שלא מצאתי בירור דין פרטי זה בספרי הפוסקים ז"ל ולבי נוטה להחמיר וכו' ונוסף עליהם להיות שתיבת הים הנזכרת שהיא ודאי מכלל השירה כיון שכתובה בראש שיטה שאחריה אין רישומה ניכר כלל שהיא כצורת שירה אלא כשאר כתב רוב דפי ספר תורה ויקר מקרה להכתב אחר תשלום כל השיטה הקודמת בראש שיטה של אחריה בסוף פרשה ולהשאיר שאר השיטה חלק לסימן פרשה פתוחה וכו' ולכן אמרתי נכון הדבר לפני האלהים לצאת מידי כל ספק ולתקנו וכו' עכ"ד. אכן צריך אני לעמוד בדבריו אלה אף שאיני כדאי יען נפלאו ממני הרבה וזה דאיך כתב הרב ז"ל שלא מצא בירור דין פרטי זה בספרי הפוסקים ז"ל והלא דברי רש"י שכתב אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח מוכח דיותר משיטה אחת בעינן בהני תרתי חלוקי דהוא הדין והוא הטעם וזאת שנית דברי הנימוקי יוסף שכתב בשיטות שלימות כמ"ש לעיל. ואם עדיין לבך מהסס בדבר בא ואראך דברי ריא"ז אשר סביב הרי"ף שם וז"ל ספר תורה שכתבו כשירה שעשה השורות האמצעיות ארוכות והעליונות והתחתונות קצרות הרי זה פסול וכן אם כתב השירה כל שיטותיה כשיטות ס"ת פסולה ע"כ הראת לדעת דהן הן הדברים ברורים כשמש דכדי לפסול בהנך תרתי חלוקי בעינן שיהא השינוי ביותר משיטה אחת בודאי באופן שכל רואיהם יכירום שהפרשה שדינה להכתב פשוטה עשאה כשירה ממש וכן השירה שדינה להיותה אריח ע"ג לבינה עשאה כשאר הפרשיות פשוטות שלימות וכדברי הנמוק"י ז"ל. ואםעד אלה לא נחה רוחך מדלא מצאנו להפוסקים ז"ל שהזכירו דברי ריא"ז אלה ותדין מעצמך דמדלא הזכירוהו שמע מינה דיחידאה הוא בדבר זה אני אשיבך מילין כפי קוצר דעתי דהדבר פשוט כביעתא בכותחא דלא הוצרכו לזה דכיון שכתבו דין הברייתא כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה משמעות הענין והדבר משמע דכל השירה קאמר ולא די בשישנה בשיטה אחת וכיוצא או אם ישנה שינוי אחר שאין בו צד פיסול ברור שא"כ הוה ליה למתני אם שינה בצורת הים או בשאר פרשיות פסול ולמה לי לפרש בברייתא עשאה כשירה או עשה השירה כיוצא בה אלא ודאי מוכרחים אנו לומר דהקפידא אינה בגוף השינוי לחוד אלא בנדמה ממש לדבר האחר שאינו שייך באותה פרשה ולא בשביל זה נאמר חס ושלום דהותר לאדם לשנות בכתיבת הספר תורה כפי מה שלבו חפץ כל עוד שלא ידמה לדבר שפיסולו מבואר חלילה לאל מרשע זה דלכתחילה ודאי בעינן שיכתב כדינו כפי מה שהשרישונו רבותינו הקדושים זלה"ה אמנם כדי לפסול הס"ת ולהפקיע קדושתו צריך דוקא שידמה לצורה הפוסלת באותו מקום ומלתא דמסתבר הוא טפי והדעת סובלתו. גם דברי הטור יו"ד מוכחי הכי שכתב בסימן ער"ה וז"ל צריך ליזהר בשירות שלא לעשותם כשאר הכתב שאם כתב כשאר הכתב או כתב שאר הכתב כמותם פסולה ומיהו נראה דוקא שכתב השירה כשאר הכתב בלא פיזור אבל שינה בפיזור ממה שנהגו לא פסל ובלבד שיהא אריח ע"ג לבינה ע"כ וכתב עליו הרב ב"י דפשוט הוא ופסקו בשו"ע. הרידמשמעות הדברים דבשיטה אחת לחוד לא מפסיל ולא עוד אלא שכתב דאף אם שינה בפיזור לא פסל ומשמע ודאי אפילו ששינה בכל השירה מכ"ש בנדון דידן שאינו אלא בשיטה אחרונה מלבד שהוא גם כן כסדר אריח ע"ג לבינה ממש כי לזה נתכוון הסופר וכדלקמן בע"ה. ושמעתי מגמגמים ונוטין להחמיר קצת בנדון דידן מדברי הרמב"ם פ"י מהלכות ס"ת כשמנה הכ' פיסולין שבס"ת כתב בסעיף ח"י ששינה צורת השירות ובסעיף י"ט שכתב בשאר הכתב כשירה ע"כ ומשמע להו דכל שינוי קאסר איזה שיהיה אף שאינו בכל השירה אלא בשיטה אחת וכיוצא ואני אומר כי כשנדקדק דברי רבינו על נכון יתבאר לנו דאין ללמוד דבר זה לנדון דידן כלל חדא דמכיון שרבינו כתב לעיל ספ"ז או שכתב השירה כשאר כתב והתם דוקא קאמר לא חש לשנטעה בזה וקיצר במובן וגם בפתח דבריו כתב נמצאת למד וכו' כלומר דקאי אמ"ש בפרקים הקודמים ואין סברא לומר שנבנה מגדל על דבריו אלה כדי שיסתור למ"ש לעיל שאם נרצה לדייק ששינה צורת השירות א"כ כל מין שינוי ואיזה אופן שיהיה יפסל ולעולם משמע דדוקא בכתב השירה כשאר כתב הוא דמפסיל הא שינוי אחר שאינו פוסל כשר ועוד י"ל דאגב אורחיה השמיענו דלאו דוקא שירת הים פסלינן בכתבם כשאר כתב אלא גם שירת האזינו קאמר דה"ה והוא הטעם וכדי לכלול שתיהם כתב כן בקיצור נמרץ א"כ אפשר דגם אם כתב שירת הים כצורת שירת האזינו דהיינו אריח ע"ג אריח או איפכא נמי מפסיל דהרי נכלל בכתב את השירה כשאר הכתב דבשאר הכתב היינו ג"כ שירת האזינו וכן איפכא שוב מצאתיו להדיא במסכת סופרים פ"א הלכה א' עיי"ש ועוד לנדו"ד הרי כתב רבינו לעיל פ"ז או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול ע"כ הרי לך דלא די לו בשיטה אחת לפסול הס"ת דפרשה אחת קאמר ודון מינה ואוקי באתרין כדלעיל. וע"פהאמור נקטינן בידן דמאי דהוסיף הרב מוהר"ש אבוהב ז"ל לפסול בנדון דידיה משום דאין רושם תיבת הים ניכר כלל שהיא כצורת שירה וכו' אחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו אין נראה חדא מהטעם האמור ומבואר מפי הפוסקים כנזכר דאין לפסול אלא בשיטות שלימות ושידמה ממש לשאר כתב ואף לפי דעת הרב ז"ל למה לא נאמר שתיבה זו לבדה תדמה לשאר השירה כאותם שיטות שבתחילת שיטה כותבים תיבה אחת דהיינו האריח לבדו ומניחים חלק עד שכותבים הלבינה הכא נמי באריח הניח החלק אלא שבשביל שנשלם הכתב הוצרך להניח שאר השיטה חלקה וכדי שתעלה לו לפתוחה שלאחריה אליבא דכו"ע כידוע (הגם שבסיום לשון הרב שם הוא מגומגם הרבה יעו"ש כי אין כאן מקומו) והתחיל תכף פרשת מרים וכו'. גם מ"ש ז"ל שתיבת הים היא ודאי מכלל השירה וודאות זה איני מכיר דהרמב"ן ז"ל בפי' התורה חלק על הראב"ע ז"ל שכתב שפסוק אחרון של השירה דהיינו כי בא הוא מכלל השירה וחלק עליו עיי"ש אלא דלזה י"ל דכוונת הרב היינו על פי ההלכה דלא קי"ל כהרמב"ן כלל בזה. ומכ"ש דבנדון דידן אפשר שפיר וקרוב לודאי דגם הרב מוהרש"א ז"ל יודה דכשר בלי שום ספק שהרי מוכח להדיא שהסופר בעצמו נרגש מזה וכדי לינצל עצמו מכל גמגום כיון שנקרה לו מקרה זה תיקן בעשיית הלבינה תחת האריח דהיינו תיבת עליהם הכתובה בשיטה שלפניה כמשפט כל כתיבת השירה שכותבים בתחילת שיטה אריח ותחתיו בכיוון בתחילת השיטה האחרת הלבינה דהיינו ג' או ד' תיבות וכשכותבים הלבינה בתחילת שיטה מניחין חלק גמור באמצע ואחר כך כותבים הלבינה האחרת והאריך ג"כ באות המ"ם דתיבת הים עד הגיעה לתחילת הלבינה שעליה בכיוון כדרך הסופרים לתפארת הכתב ובזה תדמה ממש לשאר השירה לבלתי ידח ממנו נדח יען לא היה אפשר לו לחלק הג' תיבות אלו ולכתוב אחת בראש ושתים בסוף שיטה או איפכא כי לא היה די לבינה בתיבה אחת דזה נקרא אריח ככתוב בכל השירה והוא ממש כדברי הטור שהזכרנו למעלה וזה נראה מבואר הרבה ופשוט למודה על האמת. ואתההמעיין מורי ורבי אלופי ומיודעי עיניך תחזינה משרים דברי הרב בעל גינת וורדים או"ח כלל ב' סימן ח' אשר נשא ונתן בדינים אלו בסוף התשובה הילך לפניך דבריו הנעימים וז"ל אמנם נראה לענ"ד לומר שאם לא נזדמן לו לסופר לכתוב בשיטת ל' רק מעט מזער שאינו יכול להרויח ביניהם ולעשותם בסגנון שאר כתיבת השירה ולפיכך כתב תיבות הללו בצירוף כשאר כתיבת התורה בראש שיטת ל' שאין להקפיד בזה כלל כיון שמוכח ממנו שלאפס תיבות מספיקות לא כתב מה שכתב בהפסקה ובריוח בנתים ולא קרינן ביה שכתב את השירה כשאר התורה וכשר ע"כ וברוך ה' אשר זיכני למצא מגן בעדי שממש אות באות דברי הרב היינו נדון דידן ונוסף על זה בנדון דידן שתיקן עוד לשתדמה לצורת השירה דאילו לדעת הרב ז"ל אפי' אם כתבם פשוטים כשאר כתב הוא כשר לגמרי מהטעם שכתב ז"ל אשר כפי כל מה שכתבנו בצירוף הני טעמי תריצי יודה יודה הרב החסיד מוהר"ש אבוהב מארי דאתרא הדין זלה"ה דס"ת זה כשר גמור הוא ולא תגע בו יד הסופר כלל לתקנו כיון דכשר והגון הוא. ועל הדבר שהיה זה בל"א שיטות הרואה יראה שאין בזה שום קפידא ועיין להרמב"ם ז"ל פ"ז שהזכיר הדברים שהם לעיכובא ולא הזכיר דבר זה ופשוט הוא (ועם כי ידעתי שיש מי שחלק עלי בזה לא נמנעתי לחוות דעתי הקלושה כי נראה לענ"ד ברור) ועוד היה מקום להאריך בדברי הרב בעל גינת וורדים ז"ל אמנם כיון שממ"ש יתבאר תכלית המבוקש תהא עד כאן שביתת קולמוסי והוא הנראה לענ"ד אם יראה בעיני מורי ורבותי נר"ו.
יתכוין וכו'. כבר נתבאר בפרקים הקודמים ונלמד כל זה מהגמרא במנחות דף כ"ט ול"ד יעויין שם.