הרי זה משלם תשלומי כפל וכו'. דברי רבינו נכונים בטעמם, אך הרי"ף ז"ל השמיט כל אלו הדינים, מפני שאינו מתחייב בכפל אלא על ידי שבועה בבית דין, ואין דייני חוץ לארץ דיינים לפי שאינן סמוכים, וכנשבע חוץ לבית דין דמי, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות הביאו המשנה למלך ז"ל הלכה ב', ותמה על הטור ז"ל שהעתיק אלו הדינין בחו"מ סי' שנ"ב. ונראה שנעלמו דברי הרמב"ן ז"ל מעיני כבודו של הכנסת הגדולה ז"ל.

פטור מן הכפל וכו'. הרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו מהשגת הראב"ד, ועם כל זה אכתי יש לגמגם מדברי הגמרא, ועיין להרב לחם משנה.

וחזר וטען בו טענת גנב וכו'. על מה שכתב הרב המגיד, דאיכא למימר דהוו ידעי ביה דעבד תשובה, עיין לרבינו פרק ב' דטוען ונטען דין י', ועל מה שכתב אלא בשתי בתי דינים משכחת לה, נראה דהוציאו מדברי התוס' שם דף ק"ח [ע"א] ד"ה וחזר וטען וכו', ועל מה שכתב למה לא הזכיר רבינו קפץ ונשבע שהוא שם בדף ק"ו [ע"א], יש לומר שרבינו העתיק בעית רב פפא כמו שהיא בגמרא, וידוע ומפורסם שאין דין קפץ ונשבע כמו שהשביעוהו בית דין.

ונשבעו והודה אחד מהם וכו'. עיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, דאין חומש שהודה, צריך לומר דאין חומש אלא בהודה, ומה שכתב משלם חומש ועלה, צריך לומר משלם כפל ועלה, ומה שכתב מההיא רמי, צריך לומר מההיא בעי רמי, ומה שכתב דאיכא בהדיה אין מוסיף, צריך לומר דאיכא כפל בהדיה, ובעיקר קושית הטור והרב ב"י ז"ל על דברי רבינו נראה, דרבינו מפרש דעיקר בעיית רבינא אינה אלא על הכפל, דבחומש כיון שהודה ונתחייב אשם דעליה הוא דחייבתו תורה חומש, ליכא לאסתפוקי כיון דהחומש אינו תלוי (גם) [אלא] באשם, ומשא"כ בכפל דאיכא למימר שיתחייב בו אותו שבאו עליו עדים או יפטר מכיון שבממון זה כבר נשתלם החומש שהודה עליו האחר מקודם לבאו עדים על זה, ודייקי [דברי] רבינו קדמו העדים להודאה וכאן קדמה ההודאה לעדים, ודייקי [דברי] הרב המגיד שם שכתב דין הכפל בעיא דלא איפשטא, משמע להדיא שהבין דבחומש לא נסתפקו כלל, והיינו מהטעם האמור וקרוב לזה [כתב] הרב ב"ח ז"ל שם.

ואין נתינת קטן וכו'. רבינו סבירא ליה דלענין שבועת השומרים צריך השומר לישבע דאין זה נשבע מחמת טענת הקטן, כמו שכתב פרק ב' דהלכות שכירות דין ז'.

אם יש עליו עדים וכו'. עיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל על דברי הרב המגיד בכוונת רבינו, וזה לשונו: ולי נראה שדעת רבינו דטוען טענת גנב היינו כשמניח הפקדון במקומו, וטוען שנגנב כולו, והכא שאני שמכלל מה שהופקד אצלו לקח קצת בדרך גניבה, ע"כ. והקשה הרב לחם משנה, דבריש פירקין כתב הרב המגיד על דברי רבינו, שאם טבח קודם שנשבע פטור אף מכפל ע"כ, והרי התם לא הניחו במקומו, דכיון דטבחו או מכרו הרי לקחו דרך גניבה, ואפילו הכי פטור מן הכפל, ולא תריץ כלום עיי"ש, ויש לומר דכוונת מרן אינה אלא על פי הדין, וסמך על מה שכתב בדברי רבינו, דהכי נמי ע"י שבועה קאמר, דהיינו אחר שנשבע וקל להבין.

אבל הגונב סלע וכו'. בפ"א דהלכות גזילה דין ח' פסק רבינו, דאם החזיר הגניבה לכיסו שיש בו מעות יצא, שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, והיא מימרא דר' יצחק שם דף קי"ח [ע"ב], וצריך לומר דרבינו מחלק בין כיס שבביתו, לכיס שעליו, וכן כתב הלח"מ, אכן מדקדוק לשון רבינו נראה שהוא מחלק בין יש מעות אחרים באותו הכיס לאין בו, וכאיבעית אימא שאמרו בגמרא באחרונה, הא דאית ליה זוזי אחריני בכיסיה, הא דלית ליה וכו'.

אבל הגונב טלה וכו'. [עיי' מ"ש] הרב המגיד ז"ל, ומה שכתב אם היה הטלה שגנב נקוד וטלוא וכו', גם רבינו סתם, על כן מבואר הדבר דרבינו פסק [כרב] חסדא, וגם סיים שהרי למדו דרך אחרת וכו', והא דנקוד וטלוא היא דברי רב חנן בר אדא לדברי רב, ורבינו כרב חסדא פסק כמבואר, אלא שהאמת נראה דתפס גם כן שיטת האמוראים האחרים.