אם מכירו שהוא אוכל בתרומה. פי' שהעם הארץ מכיר למפקיד שהוא אוכל בתרומה וכ"כ ז"ל [בפירוש המשנה טהרות פ"ח] ועל דרך שכתב רבינו רפי"ג עיי"ש ומדנקטו שהוא אוכל בתרומה ולא נקטו כהן סתמא משמע דאם הכהן ע"ה אין מוסרים לו תרומה דיש לחוש שיגרום לה טומאה:

המניח כליו וכו'. דברים מגומגמים הם שהרי באומר לו שמור לי את אלו היינו מפקיד ובראש הפרק כתב רבינו דבמפקיד הוו טמאים טמא מת ומדרס וכאן טהרם מטמא מת והיא היא השגת הראב"ד ז"ל ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו והרואה יראה שלא תירץ לעוצם הקושיא הזאת אך נראה דלפי דבריו נוסחת רבינו מוטעת במ"ש אצל ע"ה וכצ"ל המפקיד כלים אצל אומן ע"ה ועיין מ"ש ז"ל בשם מהר"י קורקוס ז"ל ותו איכא למידק דבכל אלו הדינים טימא במדרס אף שאין הכלים של הע"ה וקשה טובא דבפכ"ד דכלים הל' ז' פסק להדיא דאין אדם מטמא במדרס משכב ומושב שאינן שלו שנאמר והנוגע במשכבו עיי"ש ולכאורה נראה לתרץ דהתם מן התורה קאמר תדע דהרי מייתי לה מקרא והכא מדבריהם קאמר ועיין מ"ש שם בע"ה:

אפילו היה כפות וכו'. הטעם בזה דאף שאין לחוש בו מצד שהוא כפות או כרות מ"מ יש לחוש שמא יכניס עם הארץ אחר או זב או נדה ויגעו ולא דמי לההיא שכתב רבינו לקמן הל' כ"ג דאשת ע"ה שנכנסה לתוך ביתו של חבר וכו' כל שבבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות דהתם נתפסת כגנב מאחר שנכנסה שלא ברשות משא"כ כאן שהנכנס סומך עצמו על הכפות או כרות שע"י אינו נתפס וכ"כ הר"ש ז"ל ופשוט:

והיו כלים מקובלין. טעות סופר הניכר הוא וצ"ל מקופלין וכן הוא בדפוס מגדל עוז וכן הוא בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל:

המניח עם הארץ וכו'. לא ידעתי למה ישתנה דינו מהדין שכתב רבינו לעיל הל' ה' המניח ע"ה בתוך ביתו וכו' דאם אינו רואה את הנכנסין ואת היוצאין הכל טמא וכאן לא טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו ומתוך דברי רבינו בפירוש המשנה למדתי דשאני הכא שהחששא היא אולי בעת שהקיץ שלח ידו לראות ולכך אין טמא אלא עד מקום וכו' ומלבד זה שאני התם דהניחו לשמור א"כ כל הבית ברשותו משא"כ הכא:

חותה גחלים מתחת הקדרה. לשון המשנה מתחת הקדרה של תרומה ומשמע דלרבותא קאמר ורבינו סתם:

לא מחמת יראה. בפרק חומר בקודש אין שם חילוק זה אלא סתמא קתני ודינו של רבינו אמת דכיון שאם החזירו מחמת יראה או דבר אחר אין כאן תשובה שלימה:

קורדום שאבד וכו'. פ"ק דפסחים דף י' פלוגתא דחכמים ורשב"ג ופסק כחכמים ומכאן ג"כ קשה על מ"ש מרן ז"ל פ"ט דטומאת מת הל' ה' אכללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו דרבינו ס"ל דלאו דוקא במשנה דהוא הדין בברייתא וכבר כתבתי קושיא זו ובספ"ז דפרה אדומה נראה מדברי מרן גופיה בהיפך ועיין עוד (פי"א) [פ"ט] דטומאת מת הל' (ט') [ה']:

עד שיעשה לתנור מחיצה וכו'.

נראה דלרבותא נקטיה דאף שסתמו מחובר אפ"ה גזרו מחובר אטו שאינו מחובר ומכ"ש שאר כלים דבעו מחיצה וכן משמע מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל:

חבר שהיה גגו וכו'. דין זה ודין חצר החלוקה במסיפה שכתב לקמן פסקן רבינו פי"ג דמאכלות אסורות הל' ז' גם לענין יין נסך ועיי"ש בס' ת"ח ז"ל:

אם היו כלי אומנותו בידו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל פי"ב דמעשר הל' י':