Maaseh Rokeach on Trespass Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הפריש לשלמים אין מועלין בהם. וכדתנן התם בפ"ק ופסקו רבינו בפ' הקודם הל' י' ומבואר לקמיה:
המפריש מעות וכו'. לישנא דמתני' מת היו סתומין יפלו לנדבה ואי ארישא קאי לא היה צריך לפרש והתוס' פ"ד דנזיר כתבו דהיינו במפרש אלו לקרבנותי וכן נראה שהבין רבינו ופסקו פ"ט דהלכות נזירות הל' ד' ושם ביאר מ"ש במשנה ונאכלין ליום ולילה (כדין שלמי נזיר) ואין טעונין לחם:
אמר אלו לחטאתי וכו'. לפי דברי מרן ז"ל בתירוץ ראשון הבא איירי במת וניחא טפי לשון רבינו שכתב והשאר וכו' מפני שדמי החטאת כבר קדם שילכו לים המלח והתוס' שם הביאו בשם הר"מ ז"ל דמאי דאין מועלין אפילו במקצתן משום דעד שעת הקרבה לא נפקי משם שלמים עיי"ש:
המפריש חטאת וכו'. עיין מ"ש מרן אלא דבגמרא תלוי כפרה במעילה ורבינו עשה בהיפך ע"כ לכאורה היה נראה דגירסא אחרת היתה לו לרבינו כמו שמצינו בגוף הברייתא שיש בה כמה טעויות מבוארים (ובנזיר) [ובכריתות] דף כ"ז היא שנויה כהלכתה אכן ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שהביא על דברי רבינו לשון הגמרא דכריתות והדבר בהפכו כמ"ש מרן ז"ל:
המוכר עולתו וכו'. הקשה המל"מ ז"ל דלפי מ"ש הרב לח"מ ז"ל ברפ"ח דנזקי ממון דרבינו פסק כר' יוסי הגלילי איך פסק כאן דלא כוותיה דבפסחים דף צ' אמרו להדיא כן והיכי מזכה שטרא לבי תרי ולא תירץ כלום עיי"ש. והרואה יראה דקושיא זו שייכה קצת ג"כ לדברי רבי אושעיא ואביי ג"כ שקבל דבריו דמשמע דהלכה היא ממתניתין דבב"ק דלא מיתוקמא אלא כר"י וכיון שכן הנה מצינן למימר ראה רבי וכו' כדאמרינן בכמה דוכתי ה"נ כיון שמצא ברייתא סתמא ותוספתא כמ"ש מרן ז"ל וסתם מתני' דבב"ק פסק כוותייהו ועוד אפשר ע"פ דברי המבי"ט בקרית ספר וז"ל המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום דכיון דחל עליהם שם עולה ושלמים אין אדם מוכר מה שאינו שלו ואפילו שהוא חייב באחריותן אינו רשאי (כצ"ל) להוציאן לחולין ע"כ מדדקדק לכתוב דכיון דחל עליהם שם עולה ושלמים משמע דחלות הקדושה גורם מניעת המכר ואינו רשאי להוציאן לחולין וכיון שכן אפשר דאתיא אף כר"י לפי סוגיא דבב"ק דקאמר מעילה הוא דלית בהו הא מקדש קדשי ונמצא דלר"י אף דלענין נזיקין קרינן בהו שור רעהו מ"מ כיון דחל עלייהו שם קדושה אינו רשאי למוכרם ודברי אביי ור' אושעיא נמי אפשר דאינן אלא לפום הך ברייתא בסתם אבל לפום ההיך מתני' דבדק שפיר מצי אתיא הך ברייתא כר"י ונמצא דבכלהו פסק רבינו כר"י וההיא דפרק ד' דאיסורי מזבח בממנה זונה על פסחו לא מכרעא חדא דרבינו הזכיר שם קדשים סתם אלא שהזכיר אפילו ממנה זונה על פסחו כלפי מה שפסק ספ"ד דקרבן פסח כר"י לגבי רבנן דבפסח אפילו למצה ומרור מצי למכור קצתו ולא שפסק כמותו בקדשים קלים דהוא ס"ל דהוו ממון גבוה גמור ולדידיה לא מתוקמא מתני' דבב"ק אלא בפסח דוקא ומה שפסק רבינו כמותו לענין פסח ושבק רבנן דפליגי עליה היינו מטעמא דעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהם כמ"ש בגמרא וכל זה ע"פ הדוחק:
וכל דברים הנאסרין וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכא נפק"ל והיא משנה ערוכה פ"ד דמעילה והזכירה בפרק הבא הל' ב':
האומר הנטיעות וכו'. בנדרים דף כ"ח הקשו האוקמתא דבאומר אם אינן נקצצות היום ועבר היום ולא נקצצו דא"כ פשיטא ותירצו לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא וגבי טלית כגון דאיכא דליקה והרע"ב ז"ל הביאו עיי"ש ורבינו השמיטו גם בפירוש המשנה לא הזכיר היום עיי"ש: