Maaseh Rokeach on Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ועל האבנט מפורש בקבלה וכו'. וכך קבל יונתן בן עוזיאל וכו'. דברי אביי וברייתא מפורשת בזבחים דף י"ח והסמ"ג עשין קע"ג העתיק כדברי רבינו ולא ידעתי למאי אצטריך בדין זה להביא ראיה מדברי התרגום:
וקושר הציץ למעלה מן המצנפת. פי' מאחריו דאילו מלפניו המצנפת היה למעלה מן הציץ ודאי דהא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת. ועיין מ"ש מרן ז"ל דבס"פ ראשית הגז תניא כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון לקיים מ"ש ושמת אותו על פתיל תכלת ולא ידע למה השמיטו רבינו ע"כ. לענ"ד נראה דלא השמיטו וכבר הזכירו לעיל פ"ט הל' ב' ופתיל תכלת למטה ממנו וכו' ודלא כפי' רש"י ז"ל וכן מצאתי להרב תורת חיים ז"ל:
כשם שהמחוסר בגדים במיתה ופוסל עבודה כך היתר בגדים וכו'. דברי רבינו מבוארים שהוא משוה היתר לחסר ובגמרא לא מצינו השוואה זו אלא לענין פיסול העבודה ורבינו הוסיף גם המיתה והכנסת הגדולה כתב בפשיטות שהוא ט"ס אך מכח שראה גם בס' החינוך ז"ל שכתב כן הצריכו עיון. והאמת נראה דרבינו השוה יתר לחסר וידוע דמיתה זו בידי שמים היא והשי"ת יודע האמת וידוע שדין זה אינו נוהג אלא בארבע עבודות ולא חש רבינו לפרש מפני שסמך למ"ש בפ"ט דביאת מקדש כי שם ביתו ועיין עוד להכנה"ג שם שהאריך גם בזה:
ואם רצה להניחם בשעת העבודה מניח. אף דתפילין מצותן כל היום כדאשכחן באלישע בעל כנפים מ"מ קי"ל נמי בזמן שבין עיניך יהיו שתים לכך תלה הדבר ברשותו:
או על עקבו. חלוקא זו ליתא בגמרא ואולי רבינו היה גורסא ומילתא אגב ארחיה קמ"ל דאף דקי"ל מדו שתהא כמדתו וכמ"ש רבינו פ"ח מ"מ לא בעינן שיגיעו עד עקביו:
והוא שלא יחוץ וכו'. ידוע מה שהשיג הראב"ד ז"ל ומרן הקדוש הליץ ביושר בעד רבינו וכן מצאתי בשו"ת הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש סי' צ"ט ושם נתקשה במ"ש רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ה הל' י"ז וכן אם היה דבר חוצץ בין ידו ובין הכלי שעובד בו פסל ולא חילק בין גדול לקטן ותירץ דסמך למ"ש כאן. ויש לגמגם שהרי מ"ש כאן והוא שלא יחוץ וכו' קאי אמה שסיים דאף בבגד שאין בו ג' על ג' לא יחוץ בין בשרו לכלי:
עשו בבית שני אורים ותומים וכו'. כתב מרן הקדוש הכי משמע מדאמרינן פ"ק דקדושין דבבית שני בקשו חכמים [אבנים] לאפוד ע"כ. והקשה עליו הרב לחם יהודה ז"ל דלמה הוצרך להביא ראיה משם והוא מוכרח מעצמו כדי שלא יהא מחוסר בגדים וכו' גם אין משם ראיה דעיקר אורים ותומים הוא על שמות השבטים והאבות שבאבני החשן לא על האבנים שבאפוד כמ"ש רבינו בפרק הקודם גם מ"ש מהסמ"ג אינו ניתן לדברי רבינו דהסמ"ג ס"ל דאורים ותומים היינו השם המפורש כמ"ש בפ"ט הל' ו' עיי"ש עכ"ל לקושייא ראשונה הדבר פשוט דלא נחית מרן ז"ל אלא לדיוק לשון רבינו שכתב לשון עשיה ולא כתב בבית שני היו אורים ותומים ולכך הביא מההיא דקדושין ולקושיא שניה י"ל דאורים ותומים נקראו אפוד כמ"ש בשמואל א' כ"ג הגישה האפוד וכן בפרק ל' הגישה נא לי האפוד וכן נראה מדברי רבינו סוף הפרק וכיון שכן מ"ש בפ"ק דקדושין היינו על כל האבנים שהיו צריכין לחשן ואפד ולקשיא שלישית י"ל דלא נחית מרן אלא לסיועי לדברי רבינו שא"א בלתו דאל"כ הו"ל מחוסר בגדים וק"ל:
ורואה בו במראה הנבואה. הכי מסתברא שהרי מצינו במלחמת בנימין שהשיב כמה דברים עלו כי מחר אתננו בידך בשופטים כ' וכן בדוד כי השג תשיג והצל תציל בשמואל א' סי' ל' עלה כי נתן אתן את הפלשתים בידך וכו' לא תעלה הסב על אחריהם ובאת להם ממול בכאים ויהי בשמעך וכו' בשמואל ב' ה' וכל זה אין השכל מקבלו כי אם ע"י מראה הנבואה: