Maaseh Rokeach on Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ועשייתו מצות עשה שנאמר ואתה קח לך וכו'. קצת קשה דאמאי לא הביא מפסוק דועשית אותה קטרת ותו דבפ"א הוכיח לשמן המשחה מפסוק דועשית אותו שמן משחת קדש ועוד קשה דבהקדמתו כאן לא מנה אלא העשה דלעשות שמן המשחה ולא הזכיר עשיית הקטרת כלל גם בספר המצוות עשין כ"ח מנה הקטרת הקטרת בכל יום ולא הזכיר עשייתו כלל ובעשין ל"ה כתב שיהיה לנו שמן מוכן למשוח בו וכו' ושם בשורש י' כתב דאין למנות ההקדמות לעשיית המצות כגון קח לך סמים וכן קח לך בשמים ראש וכו' ע"כ ולפ"ז אתי שפיר שלא מנה שם מ"ע לעשיית שמן המשחה כמבואר אך קשה דבחיבורו מנאו למצות עשה בריש פ"א ועכ"פ דברי רבינו מעורבבין וסותרין למ"ש בסה"מ והנה ראיתי להכנסת הגדולה שהביא משם הר"ם לונזאנו ז"ל דהך מ"ע הוא על דרך ההשאלה כמ"ש כל מי שאינו מניח תפלין עובר בחמשה עשה ע"כ ועם כל זה לא עלתה לנו ארוכה כמבואר.
ואשראני אחזה לי לענ"ד ולתקן כל דברי רבינו כאן ובסה"מ דלעולם שאין למנות ההקדמות אלא עיקר המצוה וטעמא אלימתא היא דאגע עצמך שעשה השמן או הקטרת ולא משח הכהנים והמלכים או לא הקטיר הקטרת איך נאמר שקיים המצוה הא למה הדבר דומה למצות פריה ורביה דאם נשא אשה ולא הוליד אין כאן קיום מצוה כלל וזהו טעמו של רבינו בסה"מ שמנה הקטרת הקטרת ושיהיה שמן המשחה מוכן למשוח כלומר שזהו תחילת קיום המצוה ולכך כאן הזכיר המ"ע בעשיית שמן המשחה להיותו תחילת המצוה אף שגמר קיומה ועצמותה אינו אלא תכליתה ולכך לא הזכיר מ"ע במשיחת המלך והכהן גדול בהל' ז' וכאן בדין עשיית הקטרת רמז לנו ג"כ עיקר המ"ע אך גמרו ותכליתו הזכירו בפי' ברפ"ג דתמידין ומוספין וגם שם בהקדמתו וכן נראה מדברי המבי"ט בקרית ספר ז"ל שבפרק א' כתב מצוה סתם וכאן לא הזכיר לשון מצוה כלל אלא הזכיר הפסוק וכו' ומפני שאין נפקותא בדבר לא דקדק רבינו בסדר הפסוקים כדבר האמור ובזה נמצאו כל דברי רבינו מכוונים:
י"א סימנין נאמרו לו למשה מסיני. כתב מרן ז"ל ומפרש התם קרא דהוו י"א ע"כ. הרב באר שבע ז"ל דף ל"ו הקשה על רבינו ומרן ז"ל דאם היא הלכה למשה מסיני היכי פריך רב הונא מאי קראה הלא כל הל"מ לא בעי קרא וכו' ותו דרבינו בהקדמתו לפירוש המשניות מנה כל הלכות למשה מסיני ולא מנה זו ותירץ דאפשר לדחוק דהא דכתב רבינו ושאר סמנין הל"מ לאו אמנין קאמר אלא על השמות והמשקל של הסמנין וכו' עיי"ש. אך אכתי קשיא לי למה באמת לא פירשה תורה משקל הסמנין כמו בשמן המשחה דכתיב מר דרור חמש מאות וכו' ומצאתי בס' יד אהרן נר"ו שציין בס' עדות ביעקב סי' י"א דף כ"א בשם חכם אחד בההיא דרבא דריש כריתות דשמן המשחה אינה באה לחצאין ומעשה הקטרת היה בא לחצאין ומפני כך הוצרך קרא לפרש משקלו והוא ז"ל תירץ בההיא ברייתא דר' יהודה שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו לו מתחילתו לא היה אלא י"ב לוגין שמן ראה כמה יורה בולעת מהם כמה עיקרין בולעין כמה האור שורף ובו נמשח המשכן וכו' ולכך פי' משקלו בפסוק להודיע גודל עצמות הנס עיי"ש:
יין קפריסין או יין לבן ישן. בנוסח אחר כתב יד קדמון נמחק כל זה:
וכל מעשיה בקדש וכו'. כתב מרן ז"ל פ"ק דכריתות קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהיו אלא בקדש וכו' וטעמא מדכתיב תרי זימני קדש ע"כ. כתב המל"מ ז"ל פסוק זה לא נאמר בקטרת כי אם בשמן המשחה ונראה דטעות סופר הוא וצ"ל פסוק אחר דקדש הנאמר בקטרת אך מדברי מרן נראה דגריס פסוק זה דכתיב ביה תרי קדש ע"כ ועל עליו ז"ל יש לתמוה דהיכי נחה דעתו בט"ס לחוד ואכתי קשה טובא דלמה לא דרשו כן בשמן המשחה גופיה דביה כתיב קדש תרי זימני ואילו בפרק ראשון לא הזכיר רבינו דין זה כלל ותלמידי הנבון כה"ר משה לחמישתירץ דהן הכי נמי דמשה רבינו ע"ה עשאו בקדש אלא דכיון שלא נעשה כי אם אותו לא חשו חז"ל להזכירו משום דמאי דהוה הוה ונכון:
או בכלי של חולין. בנוסח אחר כתב יד קדמון נמחק:
חסר אחת מסממניה חייב מיתה וכו'. צ"ע אי ריבה בסמניה אי הוי דינה כחסר או לא ומסתברא דמשום ביאה רקנית ליכא דהא אית ביה כל מ"ש בתורה אך משום קטרת זרה איכא עכ"פ וכן מצאתי להרב באר שבע שתפס כן במושלם עיין עליו ודע שבסוף הלכות עבודת יום הכיפורים פסק רבינו חסר מן הקטרת אחד מסמניה או מעלה עשן חייב מיתה עליה שנא' וכו' ע"כ ומדהשמיט כאן מעלה עשן משמע דאין חיוב זה אלא ביום הכיפורים משא"כ בהי"א סמנין דאף בשאר ימות השנה אם חסר חייב ועיין להרב"ש והפר"ח או"ח סי' קל"ג והמל"מ וס' מקראי קדש להרב חיים אבועלפיה ז"ל דף קכ"ה מ"ש על דברי הרב ב"י ורש"י ז"ל:
אע"פ שלא עשה המשקל כולו וכו'. קשה קצת דבפ"א הל' ד' פסק העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה שלא הוסיף ולא גרע חייב כרת וכו' משמע דאם עשה חציו או שלישו פטור ולפי מ"ש מרן ז"ל שם בראש הפרק דדין השחיקה שכתב רבינו יליף לה מקטרת היה לו להשוות הדין גם בזו ואין זה קשה דשאני שחיקה דאין בה הפסד אם יערבם תחילה או ישחוק כל אחד לבדו משא"כ חיוב כרת או קרבן אין לחייב אלא בראיה ברורה ובפ"ק דכריתות דף ה' תירצו דבשמן המשחה כתיב במתכונתה לא תעשו כמוהו כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי גבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה כל עשיה דקטרת אפשר דמקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים:
אלא דינו כדין הנהנה מן ההקדש. בסוף פ"ה דהל' מעילה פסק רבינו דאם הריח בקטרת כשתעלה תמרתו חייב ולא בא לאפוקי מקודם לכאן אלא רבותא אשמועינן דדוקא אחר שתעלה הוא דפטור אבל קודם לכן אפילו בשעת עלייתו חייב וכ"ש קודם לכן שהרי עדיין לא נעשית מצותו:
ואם הקטיר עליו קטרת אחרת שאינה כזו. קשה קצת דתפוק ליה דחייב מיתה כמ"ש בהל' ח' ואיך ילקה ג"כ ואפשר לומר דע"י המלקות יפטור מן המיתה כמ"ש כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן דהא עכ"פ ביאה ריקנית היא כיון שאינה כמו הקטרת שציותה תורה אי נמי י"ל דהכא בחסר מהמשקל קאמר דלא מצינו חיוב מיתה אלא בחסר מסמניה אבל חיסור המשקל לא שמענו מיתה אלא מלקות מהך קרא.
והנהראיתי בס' צרור החיים ז"ל שהביא משם מהר"י אלפנדרי ז"ל שנסתפק למה לא פי' רבינו השיעור אי הוא בכל שהוא או בכזית והביא כמה ראיות לדבר עיי"ש. ותמהתי על שניהם ז"ל דמדברי רבינו רפ"ה דאיסורי מזבח מבואר דשיעורו בכזית שהרי כתב שם הל' ב' וז"ל נפל מהם כל שהוא בקטרת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ואין הקטרה פחותה מכזית ע"כ ובין אם נפרש דמ"ש תחילה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה דהיינו בכזית דוקא כמו שסיים בין אם נפרש דבכל שהוא קאמר מרבוייא דכל עכ"פ שמעינן מדבריו דבסתם הקטרה לא מחייב אלא בכזית ופשוט:
ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא. מרן ז"ל ציין פרק אלו נאמרין וראיתי להכנסת הגדולה ז"ל בנימוקיו על רבינו שתמה עליו דמהיכן נפקא ליה זה וגם על מרן ז"ל שציין מפ' אלו נאמרין דאדרבה משם מוכח דעוזא בחטאו מת למר כדאית ליה ולמר כדאיתא ליה וכו' עיי"ש. ואין ספק דשגגה יצאה מלפני השליט דהרי שם באותו מקום מבואר כדברי רבינו ומרן ז"ל דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות וכו' א"ל הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואינינו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תנוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ע"כ ופי' רש"י נענש דוד שמת עוזא על ידי ע"כ הרי מבואר יוצא כדברי רבינו ומרן הקדוש וכן פירש רש"י בשמואל ב' סי' ו'.
ונראהפשוט משום דקרא כתיב שכשראה עוזה ששמטו הבקר והארון היה מתנודד אחז בו שלא יפול ח"ו וזה גרם דוד ע"י שנשאו בעגלה ואף שעוזה חטא מ"מ זכותו של דוד היה לו לעמוד בזה אלא ודאי שלא נענש אלא על ידו ופשוט הוא:
נושאין פנים כנגד פנים. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפקא ליה ונראה דיש ללמדו מההיא דפ' אלו נאמרין דאמרינן שהארון נושא את נושאיו ואם היו מהלכין הנושאין כדרכם לא היה הנס ניכר ודין אחוריהם לחוץ היא מילתא דמסתברא טפי ודו"ק: