כל שבים טהור. פי"ז דכלים כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי ר' עקיבא ופסק שם רבינו כר"ע וכאן בחיבורו חזר בו וכן עשה בפ"ו ובפכ"ד דטומאת מת וכתב התוס' יו"ט ז"ל רפ"י דכלים דהטעם משום דסתם לן תנא התם דלא כר"ע עיי"ש והמל"מ ז"ל כתב ממתני' דפי"ז דתני בתר הכי ברביעי ובחמישי אין בו טומאה חוץ מכנף העוף וכו' דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם עיי"ש ולדידיה נמי קשה דא"כ תקשה מפסקו בפירוש המשנה דאיך פסק כר"ע כיון דהוא מחלוקת ואח"כ סתם פשיטא דהלכה כסתם:

יראה לי וכו'. המל"מ ז"ל נרגש שבפכ"א דטומאת מת הביא עצמות העוף בכלל הכלים המצילין ודבריו הם לקוחים מהתוספתא דאמאי לא תני נמי עור העוף ע"כ. ולענ"ד נראה פשוט דהתם לא תני אלא מ"ש בתוספתא להדיא שהם העצמות וכאן כתב שנראה לו דיש להשוות עור העוף לעצמותיו דאי הוה תני לה בתוספתא להדיא לא היה כותב רבינו ויראה לי ואה"נ דמכאן נלמוד לשם לדעתו ז"ל ואם כוונת המל"מ ז"ל על גוף התוספתא אמאי לא תני עור הא לא קשה כלל דלדעת רבינו הוא נכלל בעצמות ותנא ושייר:

ולא גזרו טומאה על פשוטיהן. פי' חוץ מטומאת מדרס וכמ"ש לקמן סוף הל' י':

פשוטי כלי חרס וכו'. בפ"ב דכלים תני בהדייהו ספינה של חרס והזכירה רבינו לקמן פי"ח הל' ט' ומפני שהיא מקבלת לא רצה למנותה כאן דקעסיק בפשוטין:

כלי עץ וכו' אבל פשוטיהן וכו'. עיין מה שכתבתי בזה בפי"ג דטומאת צרעת הל' ד':

או הגדול. בדפוס מג"ע או הגדל:

אחד כלי חרס וכו'. המל"מ ז"ל האריך לפלפל בדברי התוס' ורש"י והר"ש בפשוטי הכלים ומאחוריהם עיין עליו: