טהור עד שיצרפנו. ביאר הראב"ד ז"ל עד שיצרפנו באש ובמים ע"כ. ומרן ז"ל כתב עליו דטעם הגון הוא ע"כ וקצת קשה דמשמע שהבין שרבינו מודה לו בפי' זה ובפירוש המשנה כתב רבינו עד שיצרפנו עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וכו' וכ"כ הרא"ש ז"ל שם אמנם הר"ש והרע"ב פירשו כהראב"ד ז"ל:

מסמר הגרדי וכו'. פי"ב והתוס' יו"ט ז"ל הביא פי' הרע"ב ורבינו ז"ל והגיה בדבריהם עיי"ש אמנם נראה שלא ראה דברי רבינו כאן בחיבורו שפירושו מבואר עיי"ש:

העול של עץ המצופה וכו'. לשון המשנה העול סתם ולרבינו שהוסיף של עץ הרי כתב לעיל פ"ד הל' ד' דכלי עץ אף שיש לו בית קיבול כיון שיצפהו במתכת טהור לגמרי ואפשר שזאת היתה לו להרא"ש ז"ל שפירש העול המצופה שהוא מברזל טהור ומצופה מברזל טמא עיי"ש ועיין עוד לרש"י ז"ל בביצה דף כ"ג ד"ה [ו]עליונה וכו'. ומ"מ כעין זו כתב רבינו לקמיה הל' י"א קלוסטרא וכו' ובהל' י"ד עיי"ש:

משום ג' כלים וכו'. בספ"ב דביצה פי' רש"י דנפק"מ דאי נמי אזל חד שמא מיניה טמאה משום אידך וכן דעת רבינו בפירוש המשנה וכן פירש הרע"ב ז"ל אמנם התוס' ז"ל פי' דנפק"מ דאם נטמא זה לא נטמא זה עיי"ש ולרבינו וסיעת מרחמוהי לא רצו לבאר כהתוס' מכח דין מספרים של פרקים ואיזמל של רהיטני שכתבו שם:

היתה של עץ ומצופה מתכת. לשיטתיה אזיל כמ"ש לעיל הל' ה' וכ"כ לקמן הל' י"ד ועיין מ"ש פ"ד הל' ד':

חוץ מן הסמפוניא וכו'. הטעם ביארו בפירוש המשנה מפני שיש בו מקומות שיש להם בית קיבול שא"א להם לקבל ציפוי:

שהיא המנורה. בדפוס מגדל עוז כתוב שהיא המטרה ומ"ש בספרי רבינו

שיניה שיניה אין שם אלא שיניה אחד והאחד נמחק: