(ס"ק א) אבל באמצעיתן כו' טעם החילוק בין תחלה וסוף לאמצעיתן. עבט"ז ס"ק א' וסק"ב:

(ס"ק ב) נראה כו' ולזקוף בשם. ר"ל דמלשון ש"ע משמע שצורך הזקיפה אינו אלא שיהיה ניכר שחוזר וכורע משום חיוב תקנת חכמים. ולפ"ז משמע כשכורע בברוך א"צ שוב לזקוף ונשאר כרוע. אבל אגוד' כ' שצריך שוב לזקוף בשם. והט"ז כ' שצריך ג"כ לזקוף בתחלת ברכה. ואם כן בתחלת אתה גבור צריך שיהי' זקוף וכן בכל תחלת ברכה וכ' עוד הט"ז דבסוף מי כמוך א"צ לזקוף כי אם כשמגיע לברוך אתה שבסוף ברכה. אבל בזכרנו צריך לזקוף איזה תיבות קודם שמגיע לתיבת ברוך וכ"כ בהל' ר"ה:

(ס"ק ג) מגונה. דאין לשחות כו' וחילוק בזה בין הא דהכא לאמצע הברכות דשרי עבט"ז:

ואפשר שישחה מעט כמ"ש סוף סי' צ"א. ושם כ' בסק"ח וז"ל ואפשר דאין קפידא אלא כשמשתחו' מעומד ואפשר דמיושב מקרי שחיה מועטת דא"א לשחות עד שיתפקקו כו' כשהוא יושב:

(ס"ק ה) וכשזוקף כו' הרי הכהנים ביום הכפורים אע"ג דהטע' הוא שצריך לזקוף בשם עש"ה ה' זוקף כפופים ואפשר דוקא כשמזכיר השם שייך ה"ט משא"כ הכהנים והעם ביוה"כ לא היו מזכירים את השם אלא היו שומעים מפי כה"ג וכה"ג באמת לא השתחוה מ"מ קשיא דהוי סברות הפוכות דא"א כשמזכיר השם ראוי לזקוף ע"כ זהו כבוד ה' בזקיפה וא"כ השומעים ניהו דרשאים לכרוע מ"מ איך נאמר דהכבוד הוא בכריעה דוקא דהא מה"ט היו הכל כורעים כשהיו שומעים את השם אך לפ"ז לא נתיישב היטב במ"ש מ"א בשם הזוהר. ואפשר ע"פ הסוד בעינן הכי דבברכה צריך להיות זקוף ובשמיעת ה' בלי ברוך צ"ל דוקא בכריעה אבל בעו"ה לא עמדתי בסוד ה'. ועיין בט"ז מה שכ' שאין מזחיחים האנשים המכי' על לבם כשאומרים וידוי של כה"ג:

(ס"ק ו) ובא כו' כמ"ש בי"ד כו' שכ' רמ"א שם שרים או כהנים שי"ל ע"ז בבגדיהם יקום לפניהם או יסיר הכובע וישתחו' קודם בואם שלא יהא נראה כמשתחו' לע"ז כ"א להשר ויש מקילים בדבר הואיל וידוע שגם העכו"ם אין מסירים הכובע ומשתחוים לע"ז כ"א להשר וטוב להחמיר כסברא א' עכ"ל רמ"א. אך אי יש סכנה בדבר כ' שם לפני זה וז"ל י"א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין אם יש סכנה בדבר מותר ואין בזה משום יהרג ואל יעבור עכ"ל:

(ס"ק ז) אין כו' על הדבר הזה. ר"ל הדבר הזה עלינו כו' האמור אחר זה:

אלא גזירות. דאם לא כן היה ראוי לאסור כל הריגת בעל חי משום רחמנות: