(ס"ק א) כדי כו' כלל הדברים דעה א' שבש"ע הוא דעת הרא"ש ודעה שניה היא דעת ר"ת ומחלוקתם תלוי' בהא דאמרי' בני ר' חייא גרדומי תכלת כשרה דהיינו אם נפסקו החטים הנשאר נקרא גרדומי. ואמרי' כמה שיעור גרדומי אמר שמואל כדי עניבה וס"ל להרא"ש דבין תכלת ובין חוטי לבן נקראים בשם תכלת להיות התכלת עיקר ואם כן כיון שאמרו בני ר"ח גרדומי תכלת כשרים ר"ל אפילו אגרדום ונפסקו כל החוטין בין התכלת ובין הלבן אפ"ה כשרים ובלבד שישאר מכל חוט כדי עניב' כדאמר שמואל. ור"ת ס"ל דבני ר"ח דוקא תכלת אמרו דנפסקו שני חוטי תכלת ונשאר מהן כדי עניב' כשר הואיל ושני חוטי לבן נשארו שלמים לגמרי אבל אי נפסקו ג' חוטים אף על גב שנשאר מהן כדי עניבה מכל מקום פסול כיון דלא נשאר רק חוט אחד שלם. והובא גם בט"ז:

(ס"ק ב) כל כו' ורש"י פי' כו' ר"ל שפי' מה שאמר כדי לענבם כולם הוא כדי לענב חוטים הפסוקים. והיינו שיעור גדול מאלו הוי אמרי' צד הפסק השני א"ד כל חד וחד לחודי':

ולכן פסקו לחומרא ר"ל דלפי' רש"י מה"ט פסקו הפוסקים דבעינן כדי עניבה כל החוטים הפסוקי' יחד דזה יותר חומר' מאלו ה"א כל חד וחד לחודיה:

אבל המרדכי כו' וז"ל המרדכי הובא בב"י ולי כו' מסופק הא דקאמר בגמרא א"ד כל חד וחד לחודיה אי ר"ל כל חוטי הציצית כ"א לחודי' צריך כדי עניב' או אם ר"ל כדי לענב חוט א' לבדו עכ"ל. ופי' הרב"י דספיקו של המרדכי או סגי אי יוכל לענב אותו חוט הנפסק בעצמו לבד או בעינן כדי לענב החוט הנפסק עם חוט אחר ע"ש ולמ"א אין נרא' פי' זה כיון דהמרדכי הוא פוסק ולא פרשן א"כ לדינא מאי נ"מ להאי ספיקא איך פי' כל חד וחד לחודי' דהא קי"ל לחומרא כצד הספק דבעינן כדי לענבן כולם. לכך פי' מ"א דספיקו של המרדכי אי פי' כל חד וחד לחודיה כמובן הפשוט כדי לענב חוט הנפסק לבד וא"כ יותר חומרא א"א כלהו בהדדי ונקטי' הכי לחומרא או פי' כל חד וחד לחודיה דבעי' כדי לענב חוט הנפסק על כ"א מחוטים הנפסקים והוא יותר חומרא מאלו אמרי' לענבן כולהו בהדדי בפ"א ולפ"ז נקטינן להחמיר כדי עניב' כל חד וחד לחודיה והיינו כדי לענב על כ"א מחוטים הנפסקים לכל אחד בפני עצמו:

(ס"ק ג) שנפסק כו' יש להסתפק. כן כתב הרב"י:

(ס"ק ד) שני כו' ואם נשתייר כדי עניבה אפילו נפסקו כולם כשר. ומ"ש בש"ע ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק כו' אם נפסקו שני ראשים מצד א' כשר לאו דוקא שני ראשים ה"ה ארבעה אלא איידי דנקט ברישא שני ראשים פסול נקט בסיפא שני ראשים כשר:

(ס"ק ה) אם לא כו' ומיהו יש ג"כ תקנה לזה כו' ר"ל לידע אם השני ראשים הם מחוט א' או משני חוטים. דרך משל חוט א' יעשה בשני ראשיו בכל ראש קשר אחד ובחוט השני יעשה בשני ראשיו בכל ראש שני קשרי' ובחוט ג' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ג' קשרים ובחוט ד' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ד' קשרים. ואפשר דמשום זה לקט הרב"י אם לא דקדק ר"ל דאין עיקר הכוונה שלא דקדק שיהיה ד' ראשין בצד א' דתקשו אדרבא אם דקדק כ"ש כמ"ש בהג"ה אלא ר"ל אם לא דקדק שיהיה ניכר איזה שני ראשין הם מחוט אחד כגון על ידי קשרים כנ"ל דאם דקדק כה"ג שניכר איזה ראשים הם מחוט א' אז לפעמים משכחת לה דאפי' נפסקו ג' ראשים כשר כגון שניכר שהם רק משני חוטין. אמנם אף שהדין אמת מכל מקום לפרש שהרב"י נתכוין לזה דוחק שהלשון שבש"ע לפ"ז דחוק:

(ס"ק ו) בינונית כו' שאפילו א"ב כדי לכרוך על ח' שערות. ובב"י הביא לשון בה"ע ח' שערות כפולות ולענ"ד ר"ל שש עשרה שערות והיינו דא"א שתמצא חוט דק יותר מחוט השער. וכיון דבעי' שזורים וכדלעיל ר"ס י"א וא"כ ממילא בעינן עכ"פ ט"ז שערות כדי שאחר השזיר' יהיו ח' שערות כפולות:

אמרי' בגמר' היכא שהם עבים כו' דאהאי דינא שכ' בש"ע היכי דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים כו' הוא איבעי' בש"ס ופשט הש"ס להכשיר כמ"ש בש"ע וז"ל כ"ש דכשרי' דמנכר מצותייהו:

(ס"ק ז) יש לסמוך כו' לעיל סס"א כ' היכא דאפשר טוב כו' והכא כ' היכי דלא אפשר כו'. שינה הלשון בכוונה דבסס"א נרא' להראב"י עיקר להקל כדעת הרא"ש ולכן כתב והיכי דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת והיינו על צד היותר טוב משא"כ הכא אדרבא להיפך נראה להרב"י עיקר להחמיר כרש"י אלא באין ברירה על צד הדחק יש לסמוך על ר"י לכן כ' והיכי דלא אפשר כו'. ועפ"ז ממילא כ' מ"א דבסס"א דוקא היכי דאפשר למצוא בקל יש לחוש לר"ת כיון דעיקר כהרא"ש אבל הכא אדרבא צריך לחזור אחריו לעשות ציצית אחרים לצאת ידי רש"י שהעיקר כדבריו אלא היכי דא"א למצוא כלל יש לסמוך על ר"י. ומה"ט סיים מ"א כיון דהעיקר כרש"י אם צריך לסמוך על ר"י לא יברך כו':