Machatzit HaShekel on Orach Chayim Siman 177
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סק"א) בלא כו' כמ"ש סי' רי"ב דהעיקר פוטר את הטפל:
ואוכל מעט פת דאז אין הפת עיקר וא"כ אין טעם שהפת יפטור אלא מצד חשיבות הפת כמו דקי"ל יין פוטר כל מיני משקין וכמ"ש סי' קע"ד ס"ב מצד חשיבות היין אפי' אין היין עיקר וכן ס"ל לר"ח גבי פת כדאיתא בברכות דמ"א ע"ב. דהא לא קי"ל כר"ח דהא מה"ט קי"ל בהביא לפניו תוך הסעוד' דברים הבאים שלא מחמ' הסעוד' כגון תאנים וענבים צריך לברך עליהם ואין הפת פוטרן כמ"ש בסעיף זה משא"כ לר"ח כה"ג פת פוטר כדאי' שם בברכות:
כיון דדרך לקבוע כו' דבזה עדיף דברי' הבאי' מחמת הסעוד' וקי"ל בזה כר"ח:
לכן יברך עליהם ולא על הפת אם לא בשבת ובי"ט כצ"ל לענ"ד דאי יברך על הפת יהיה ספק אם יברך על הפירות לכן עדיף טפי שיברך על הפירות ולא יאכל כלל פת כה"ג שא"צ לפת כ"א לפטור את הפירות משא"כ בשבת ובי"ט דעכ"פ צריך לאכול פת. אולם בשבת ובי"ט כיון דצריך לאכול פת אף שאינו אוכל כ"א פת מועט מ"מ אפשר דהפת עיקר ופוטר הדברי' הבאים מ' סעודה:
(סק"ג) ואם כו' דין זה כו' ומיירי כגון כו' ר"ל הא דאמרי' בש"ס דברים הבאים תוך הסעוד' מחמת סעוד' א"צ ברכה לפניהם ולא לאחריהם כמ"ש בש"ע פה:
ואם מתחל' לא ה"ל כו' והוא דין המוזכר בש"ע בסעיף ג' והוא דעת הי"א שבסעיף ג' שכה"ג צריך עכ"פ לאכול תחלה עם פת:
ואם לא הביאו כו' זה פי' לפי דעתו מאי דאמרי' בש"ס דברים הבאים שלא מחמת סעודה מברך לפניהם ואינו מברך לאחריהם:
כלו' כו' אע"פ שאכל כו' דאי אכלן לבדו פשיט' דצריך לברך עליהן וגם ע"כ איירי דומיא דרישא. משמע דס"ל דאף כשאכל כו' וגם הובאו ללפת מ"מ כיון דאין עיקר קביעתו ללפת בהן הפירות אלא דברים אחרים שאכל תחל' ללפת:
בתשב"ץ עמ"ש סי' קס"ח כצ"ל:
ומיהו בפירו' מבושלים כו' ר"ל דניהו דדין השני במולית' לא קי"ל כוותיה אבל בדין א' בפירות שפיר יש להסתפק והיינו שלא כדעת תר"י וכן פסק בש"ע דכה"ג שהובאו ללפת ואוכל מהן תחל' וסוף עם פת דא"צ לברך והוא מסתפק כיון דתחלת קביעתו ללפת הי' על דברים אחרים. וגם י"א אפי' אוכל עם הפת צ"ל כצ"ל ר"ל אפי' אינו אוכל כלל בלא פת רק עם הפת מ"מ צ"ל על הפירות כיון דאין דרך העולם ללפת עם פירות:
אך בקיצור כו' כיון שבאים לצורך סעודה אפי' לא באו ללפת מ"מ הפת פוטרן והוי ספק לכן לא סגי בהאי תקנת' מ"ש מ"א תחל' שיאכל תחלה בלי פת ויברך עליהם דהא לדעת הרא"ש אפי' אכלן לבדן כיון שאין באים לקינוח אפשר דא"צ לברך עליהם:
שישב קודם שיטול ידיו ויברך על הפירות ר"ל פירות של המוליית' ואפשר אם נוטל פירו' אחרי' שהן בפני עצמן לא מתוך המוליית' וברכתו שוה לפירו' שבתוך המוליית' והן באים לקינוח אפי' תוך הסעודה יכול לברך עליהם ולפטור פירות המוליית' וכ"כ בס' א"ר בשם של"ה:
שלא יצטרך ברכה אחרונה משום דיש לספק אי צריך ברכה אחרונ' דאי הפירות של מוליית' צריכים ברכה לפניהם וא"כ בברכ' שבירך לפני הנטיל' על הפירות פטר פירות של המוליית' וא"כ יש שייכות לפירות שלפני סעודה אל הסעודה לפ"ז א"צ לברך ברכה אחרונה לפי שבהמ"ז פוטרו אבל אי פירות מוליית' שבתוך הסעוד' א"צ ברכה לפניהם א"כ א"צ לברכ' שבירך לפני הנטילה א"כ אין לפירו' שלפני נטילה שייכות לסעודה ואין בהמ"ז פוטרן וצריך לברך אחרי' ברכה אחרונ' וכיון דהוא ספק אי צריך לברך על פירות מוליית' לכן אין לאכול קודם נטילה כשיעור שיהיה חייב מספק ברכה אחרונה: וכ"כ הטור כו' דלמ"ד דא"צ ברכה כו' ר"ל לדעת ר"י דא"צ לברך על המרור שאוכל בליל פסח תוך הסעודה לפי שברכת המוציא פוטרו א"כ אי אכל כרפס לפני סעודה כשיעור צריך לברך אחריו ברכ' אחרונ' דאין לו שייכות לסעודה משא"כ לרשב"ם דס"ל דאין המוציא פוטר למרור אלא ברכת בפה"א שמברכים על הכרפס שלפני המזון פוטר למרור מברכת בפה"א א"כ יש לברכ' בפה"א של הכרפס שייכות לסעודה אפי' אכל כרפס כשיעור א"צ לברך אחריו ברכה אחרונה דבהמ"ז פוטרו וראיה זו הביא מ"א גם לעיל בסי' קע"ד:
ומיהו בטור כ' בפשיטות ר"ל דפשיט' לי מה דנסתפק בקיצור פסקי הרא"ש כנ"ל וא"כ לפי המבואר א"כ מה שטובלים העולם פת ביי"ש להוציא נפשם מפלוגת' ודאי אם אין טובל גם פת בסוף ודאי לא מהני וכ"כ בספר א"ר וכמ"ש תר"י כיון דאין עיקר קביעותם ללפת היי"ש אלא אפי' טובלים גם לבסוף מ"מ מידי ספיקא לא יצאו דניהו דלדעת תלמידי רבינו יונה ולש"ע דפסק כוותיה יוצאים מ"מ הלא הביא מ"א פוסקים אחרים דגם כה"ג צריך לברך עליהם כיון דאין עיקר קביעות ללפת הוא היי"ש אלא דברים אחרים. וע' מ"ש מ"א לעיל סי' קע"ד ס"ק י"א לחלק אם בא לעכל או לפתוח והמחוור כמ"ש מ"א פה שישתה קודם נטילה פחות מכשיעור (דהיינו שיעור שתיית יי"ש לרוב ב"א לדעת ט"ז רס"י ריו"ד. ומ"א סי' ק"צ ס"ק ד' חולק) או ישתה קודם נטילה משקה אחר פחות מכזית ויברך עליו:
(סק"ו) בין כו' ותמרים בהמ"ז פוטרן דתמרים זייני כמו פת וכמ"ש לקמן סי' ר"ח. ופת הבא עם המליח לאחר המזון כו' ר"ל כיון דהמליח עיקר וצ"ל על המליח כיון דכבר סילק ידיו מפת אלא שאוכל מעט פת שלא יזיקנו המליח לכן צריך לברך על המליח:
(סק"ז) שאין כו' וכ"מ בטור שהעתיק דין זה דדברים הבאים לאחר הסעודה. וכ' הרב"י אע"ג דהרא"ש כ' דאינו מצוי בינינו ס"ל להטור דבסעודות גדולות גם בינינו מצוים שמושכים ידיהם בסוף סעוד' מן הפת:
(Se'if Katan 7) "That we do not, etc." Likewise, this ruling appears in the Tur, which copied the law concerning foods that come after the meal. The Beit Yosef writes that even though the Rosh stated that this practice is not common among us, the Tur holds that in large meals, even among us, it is common for people to withdraw their hands from the bread at the end of the meal.
דמנהגינו כדברי התוס'. ר"ל דניהו דמלשון הרא"ש י"ל דוקא בסתם סעודה דאין מסלקים הפת עד אחר בהמ"ז אין מושכים ידינו מן הפת עד אחר בהמ"ז אבל בסעודות גדולות שמסלקים הפת קודם בהמ"ז אז גם לדידן מסלקים ומושכים ידיהם מן הפת אבל מל' התוס' משמע דאפי' מסירים פת קודם בהמ"ז אפ"ה מנהגינו שלא למשוך ידינו מן הפת וא"כ אפי' בסעודות גדולות אין מושכים ידיהם מן הפת ועל התוס' אנו סומכים. וע"כ נראה כסעודה אחרת כצ"ל:
"Our custom follows the words of the Tosafot." This means that while from the Rosh’s wording it could be inferred that only in an ordinary meal—where bread is not removed until after Birkat HaMazon—do we not withdraw from the bread until after the blessing, in large meals where the bread is removed before Birkat HaMazon, we too remove and withdraw from the bread. However, from the wording of Tosafot, it appears that even if the bread is removed before Birkat HaMazon, our custom is still not to withdraw from the bread. Therefore, even in large meals, people do not withdraw from the bread, and we rely on the Tosafot. Thus, it would appear as a separate meal—this is the correct reading.
(ס"ק י) דסתם כו' וכ"מ במרדכי כו' הובא במ"א לקמן סי' ר"ו ס"ק ז' בקיצור. וז"ל אם אין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לברך עליהם דהאידנא ליכא קבע לשתיית יין ולא שייך ביה למימר הסיבו עכ"ל משמע אבל בפת דאיכא גם לדידן קבע פוטר אפי' אינו לפניו ואפי' אין דעתו עליו בפי' רק סתמא דעתו על הכל. וע"ל סי' ר"ו במ"א שהאריך בזה: