(סק"א) יטיבנו כו' ואם מטיבים ב' במעמד אחד כו' לענ"ד כוונתו דאמרי' בסנהדרין דף ע"ג ע"א מנין לרוא' את חבירו שטובע בנהר כו' או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ופריך והא כבר נפק' לן אבידת גופו מנין ת"ל והשבותו לו. אי מהתם ה"א ה"מ בנפשי' אבל מטרח ומיגר אגורי לא קמ"ל הרי דחייב להציל את חבירו בין בגופו ובין בממונו א"כ ממיל' אם חלם לא' חלום רע ומבקש לאחר שיהי' מכלל ג' המטיבים שצריך להזדקק להטיב לו. וכ"כ בס' א"ר וז"ל מצו' להמצא עם השלש' להטיב מפני שמשיב נפש המתענה עכ"ל אולם י"ל לענ"ד אם מבקש מא' שימתין במקום א' והוא יחפש אחר שנים אחרים להביאן שם ויהיו בצרופו שלשה וייטיבו לו חלומו כ"ה לא הצריכוהו להמתין. גם שמא לא יזדמנו לו עוד שתים וגם אם כבר מזומן לו אחד ומבקש מהשני שגם הוא ימתין פה להצטרף כשיחפש ויבא השלישי ג"כ א"צ להמתין. ועז"א ואם מטיבים ב' ר"ל שכבר יש ב' מטיבים פה ר"ל שב' הסכימו להטיב לו ובמעמד הג' ר"ל שהג' עומד שם עם הב' צריך הג' להצטרף עם השנים שהסכימו להטיב ויהיו שלשה וייטיבו לו דהוה בכלל השבת גופו. או במעמד אחד שכ' ר"ל שהשנים שהסכימו להטיב הם במעמד אחד ועומדים יחד לפנינו והוסיף עוד ואף על פי שלא חלם באותו פעם דודאי ההטבה ביום שחלם עדיף כמ"ש יפה תענית לחלום ודוקא באותו יום אלא דפליגי אי ייטיבנו בשחרית או במנח' כמ"ש מ"א בסק"ב מ"מ אם לא הטיב לו באותו יום אלא למחרתו ניהו דאינו מועיל כ"כ ההטב' מכל מקום קצת ודאי עכ"פ מועלת ועז"א לא מבעי' אם חלם לו באותו פעם דהוי הצלה מצויה ודאי צריך להזדקק להטב' אלא אע"פ שלא חלם באותו פעם אלא אתמול דאין רפואת ההטב' בדוקה כ"כ אפ"ה צריך לצרף להשנים כי עכ"פ קצת השבת גופו איכא כן נראה לענ"ד:

(סק"ב) שבע זמנין כו' י"א דרך כו' ר"ל דבגמ' איתא שהמטיבים יענו אחר שאמר החולם חלמא טבא חזאי. יענו הם טבא הוא וטבא להוי רחמנ' לשווי' לטב שבע זמנין כו' ולכן י"א דהני שני תיבות שבע זמנין הוא ג"כ דברי הלחש ור"ל שהמטיבים צריכים לו' גם אלו שני תיבות שבע זמנין (ולא נודע פי' כאשר נעלם פי כל הלחשים) וא"כ די כשיאמרו עונים הלחש ג"פ כיון דלא הוזכר בש"ס כמה פעמים יאמרוהו. מסתמ' ר"ל כדרך כל הלחשים דסגי בג"פ אבל י"א דאלו שני תיבות שבע זמנין אינן מדברי הלחש והלחש אינו אלא טבא הוא וט"ל רחמנא לשוויה לטב ומה שהוזכר בש"ס שבע זמנין הם דברי הש"ס שצריכים לו' הלחש שבע פעמים:

לכן כו' ד' פעמים. ר"ל ואין מסיימים שני תיבות שבע זמנין. ואח"כ כו' עם שבע זמנין ר"ל שאומרים הלחש ג' פעמים ומסיימים כל פעם לו' גם שני תיבות שבע זמנין ובזה יוצא ידי שני הדיעות דממ"נ אי צ"ל הלחש ז' פעמים א"כ א"צ לו' שני תבות שבע זימנין א"כ מצטרפים ד' פעמים ראשונים שלא אמר ב' תיבות שבע זמנין והוי שבע פעמים ואם גם שני תיבות שבע זמנין הוא מן הלחש והעונים צ"ל א"כ לדידהו סגי בג' פעמים והא אמרו בסוף ג' פעמים וסיימו כל פעם ואמרו שבע זמנין וא"צ לד' פעמים הראשונים שלא סיימו שבע זמנין:

וזהו כשמטיבים לו לערב ר"ל מדא"ל לך אכול בשמחה כו' ע"כ מטיב לערב דאי בשחרית איך יאמרו לו בשמח' אכול הא צריך להתענות דסתם חלום שמטיבין המנהג שמתענים והיינו טעמ' שממתין להטיב עד ערב כדי שזכות התענית יועיל לההטב':

כי מיד שקיבל עליו התענית כו' כדאמרי' במס' תענית דף ח ע"ב בימי ר"ז גזר גזיר' וגזר דלא למיתב בתענית' א"ל ר"ז נקבליה עלוון וכי בטלה גזירה ניתב בתענית'. א"ל מנ"ל הא א"ל דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן יום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך עכ"ל הגמ':

מי שחלם כו' ע"ח יתענה (ס"ח סי' תמ"ד) וכ' שם וז"ל שהרי חברו נזוף לכך לא הראהו לו כו' ואם לא יתענה טוב להגיד לו כדי שיתפלל על עצמו כו' עכ"ל:

(סק"ג) יפה כו' ותשוב' עמו (ס"ח) סי' רכ"ו. וסיים שם כי התענית במקום חטאת מה קרבן אינו מועיל בלא תשוב' שנא' זבח רשעים תועב' אף תענית חלום כו' עכ"ל:

דהא שמואל אמר כו' ברכות דף נ"ה ע"ב:

(ס"ק ד) ואפי' כו' ועמ"ש סס"י קי"ט ובטור כו' באיזה מקום בתפל' של שבת ראוי לו' עננו או לאמרה ברכה בפני עצמה: