(ס"ק א) בזעף כו' נ"ל דאם שמע כו' דהא מדינ' יכול לברך בין על רעם ובין על ברק עוש' מע"ב או שכחו וגבורתו מלא עולם אלא דהעולם נוהגים לברך על רעמים שכחו וגמ"ע ועל סרק עמ"ב והטעם כ' הט"ז שרוצים לברך שני הברכות ולכן מסתבר יותר לברך שכחו וגמ"ע על רעם מעל ברק שע"י רעם נרא' יותר גבורתו של הקב"ה מבברק אבל עמ"ב שייך גם ברעם כמו בברק והן שוין זה לזה א"כ כששומע רעם ורא' ברק כאחד מברך ברכה אחת לשניה' וא"כ טוב יותר לברך עמ"ב על שניהם מלברך על שניה' שכחו וגמ"ע דאין לברכ' זו שייכות כ"כ לברק לפי מנהג העולם:

(ס"ק ב) תכ"ד כגון שלא נגע כו'. וכ' בס' א"ר דאף שמתאוה לעשות צרכיו רשאי לעמוד על עצמו ולברך דדומה למ"ש בשם הרשב"א לעיל בסי' צ"ב סעיף י"ב אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור כו' וכ' רשב"א הטעם לעיל דמאי ה"ל למיעבד כיון שלא היה צריך לנקביו כלל כשהתחיל להתפלל כו' ובאמצע נתעורר לו כו' ע"ש במ"א וה"ה הכי דמאי ה"ל למיעבד כאן אולם עיין במ"א שם ס"ק ב' דמשמע דלא סמך על הרשב"א אלא דמשום דאסור להפסיק בתפלתו וע"ש:

וכ' בט"ז דניהו דעיקר החיוב הוא תכ"ד ומה"ט א"צ לצאת אלא א"כ אפשר לו לברך תכ"ד שאז עיקר חיובו. אבל גם לאחר תכ"ד יכול לברך ע"ש. אבל אין מפורש עד כמה יכול לברך ואפשר עד שיתפזרו העבי'. ובספר א"ר כת' וז"ל ומר"ן ספ"ק דפסחים ומברכת אברהם מבואר דאין מברך כלל. וכן משמעות הפוסקים ומ"מ דברי הט"ז נראין קצת עכ"ל וז"ל הר"ן בפסחים ע"ד הירוש' הובא גם בספר ח"מ נראה מזה דאין ברכת השבח אלא בתכ"ד של ראיה ושמיעה עכ"ל עכ"פ מידי ספק ברכה לא נפק לכן אחר תכ"ד אין לברך:

(בש"ע סעיף ב') נתפזרו בין ברק כו' וכ' בספר א"ר וז"ל כ' תר"י פי' שמים זכו בעיניו וכ' ל"ח (בלחם חמודות לא מצאתי אולי כ"כ בס' מי"ט) ונ"ל לאפוקי שנתפזרו ע"י רוח אחד הנה וא' הנה אבל עדיין מעונן כל הרקיע עכ"ל: