(ס"ק א') קידושא רבא. וזה הקידוש אינו כלל דאוריי' מ"ש אינו כלל ר"ל דקידוש ליל' ניהו דלקדש על היין הוא דרבנן כמ"ש ר"ס רע"א מ"מ עיקר הקידוש היא דאוריי' משא"כ של יום עיקר הקידוש ג"כ דרבנן ומה שנקרא קידושא רבא כ' רש"י וז"ל קרי' ליה קדוש' רבא לפי דבכלהו קדושי אמרי' ליה והר"ן כ' וז"ל לכינוי (ר"ל כמו שקורין לסומא סגי נהור) לפי שאינו עיקר כקידוש לילה וזוטר שעורי' עכ"ל:

(ס"ק ב') הוי שכר הא דסתם כו' ר"ל בסי' רע"ב הבי' הב"י מחלוקת בקידוש לילה אי מקדשי' על השכר אם היא חמר מדינ' וכאן בקידוש היום סתם דמקדשים עליו כאלו אין בו מחלוקת. גבי קידוש שחרית סמכי כו' כדי שיהיה שינוי והיכר דאי יקדש על הפת ויברך המוצי' אינו ניכר שהוא משום קידוש הא בכל סעודה מברך המוציא משא"כ כשיברך על שכר קודם סעודה ניכר שהוא משום קידוש דהא אין דרכו בכך לשתות קודם מוציא משא"כ בלילה אפי' על הפת יש היכר דהא בלילה אומר ברכ' קידוש לכן יותר טוב לחד דעה לקדש על הפת מלקדש על שכר. אפי' לא בירך על הפת ר"ל כגון דלא אכל פת דודאי אי אכל פת יצא ממ"נ ידי קידוש או בשכר או בפת כמ"ש מ"א ס"ס רע"ב:

עסי' רע"ג סעיף ה' ר"ל כיון דאין לו פת האיך יצא ידי קידוש הא אין קידוש אלא במ"ס ול"ל ששתה כוס שכר כמ"ש הגאונים בסי' רע"ג אם שתה כוס יין ז"א דהא כ' מ"א בסי' רע"ג ס"ק י"א דבשכר אפי' הוא חמר מדינה לא יצא ידי קידוש במ"ס וצ"ל דאכל מיני תרגומא דיוצאים בהם כמ"ש מ"א שם:

(ס"ק ג) חמר כו' במקום שאינו חמר מדינה פי' אם אין לו יין כו' ר"ל דל"ת כיון דאין השכר חמר מדינה ע"כ יין מצוי והוי יין חמר מדינ' א"כ למה לא יקדש על היין לזה כ' פי אם אין לו יין ר"ל דרך מקרה אין לזה יין עכשיו:

(ס"ק ד) אוכל כו' כשיש לו פת כו' ואסור לאכול כו' דהא יוצא ידי קידוש במה שיברך על הפת אם כן קודם המוציא אסור לאכול דהא אסור לאכול קודם קידוש. בלא קידוש דאין לבטל עונג שבת בשביל קידוש כן כ' הרב"י:

ומשמע ברא"ש פ' ע"פ סי' י"ז ובתוס' שם דף ק"ו ע"ב בתוס' ד"ה מקדש אריפתא כו' הביאו כן בשם הירושלמי:

ובבה"כ א"א לקדש בפת. כ"כ בהגמ"יי פכ"ט מהלכות שבת ליישב הירוש' שהביאו התוס' והרא"ש שאמר במקום שאין יין ש"ץ אומר ברכה מעין ז' כו' למ"ד דמקדשים על הפת ה"ל לקדש על הפת. תי' בהגמ"יי דמיירי בבה"כ להוציא האורחים ובבה"כ א"א לקדש על הפת וז"ל דאיך יקדש על הפת הלא אין שם אדם שנטל ידיו לאכול לאלתר ולברך בהמ"ז עכ"ל:

ול"א בת טוות אלא להבדל הוא בפסחים דק"ז אמימר איקלע להאי אתרא ולא הוה לו יין ולא ידע דהשכר הוי חמר מדינה ולא הבדיל ובת טוות (ר"ל לן בתעני') כל הלילה ולא אכל:

ומ"מ נ"ל כו' עד חצות כו' כ' בספר ת"ש וז"ל ומה שקבע זמן עד חצות אין לזה שורש וענף כו' לענ"ד בלא"ה צ"ב מנ"ל למ"א לחלוק מסברא על הגמ"יי לכן י"ל דראייתו מדברי הטור בסי' קפ"ב שכ' וז"ל וכיון דבהמ"ז טעון כוס כו' לא יאכל כו' אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפי' אם צריך לעבור זמן אכילה אחד כדחזינן באמימר שלן בתעני' כו' כיון שבבהמ"ז טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל. וכן העתיקו הרב"י בש"ע רסי' קפ"ב וצ"ל להטור הא אמימר לא אכל כל הלילה ולמה כ' הטור דסגי לעבור זמן סעודה אחד על כן צריך לומר דס"ל להטור דבאמת גם אמימר הוי שרי לאכול בחצי הלילה אם לא הי' לו יין עד חצות אלא שאין דרכן של בני אדם לאכול בחצות הלילה ומסברא סבירא ליה להטור דסגי אם יעבור סעוד' א וכ"מ במגן אברהם סי' תרנ"ב דאייתי ראיה מסי' רצ"ו וכיון דהטור מדמה בהמ"ז למ"ד טעונה כוס להבדל' סבירא ליה למ"א דה"ה יש לדמות קידוש להבדלה ואף על גב שהמ"א גופיה תמה על הטור רסי' קפ"ב היינו כמ"ש שם בשלמא בהבדלה דאסור לטעום קודם הבדלה א"כ מיד כשמתחיל לאכול עדיין עביד איסורא משא"כ בכוס ברכת המזון בשעה שמתחיל לאכול עדיין לא חל עליו חיוב בהמ"ז ואפי' אם היה כו' וזה לא שייך בקידוש דהא גם בקידוש אסור לטעום קודם שיקדש וכיון שהטור כתב לענין ברכת המזון דסגי שיעבור סעודה אחד ה"ה בקידוש והיינו עד חצות ואז לא צריך לאכול לקיים סעודת שבת:

י"א דהא דמותר כו' הוא דעת הראב"ד דס"ל דוקא קידוש לילה אסור לאכול קודם שיקדש אבל קידוש שחרית מותר לאכול קודם שיקדש והטעם ע"ש פ' כ"ט מהלכות שבת הבאתיו לע ל סי' רס"ט ע"ש: