(ס"ק א) חטין שזרען ול"ד לנר וכו' עב"ח ר"ל שהב"ח הביא בשם מהרש"ל קושיית מ"א מנר והקשה קושיא זו בב"ח דאהא דאיבעי להו בדף מ"ח חטין שזרען בקרקע (דדחינהו בידים) לר"ש מאי ופשיט אין מוקצה לר"ש אלא בגרוגרות וצמוקים דאיכא תרתי לריעותא דחינהו בידים וגם לא חזי משא"כ חטין שזרען ניהו דדחינהו בידים מ"מ הא חזי ב"ה [וכן פסק בש"ע ולכן ברישא מן התמרים ושקדי' כו' עד וכן תמרים וכו' כולהו דחינהו בידים מ"מ מותרים כיון דחזי ותי' וכן תמרים כו' דלא חזו מ"מ לא דחינהו בידים אדרבא הוא עושה מעשה לתיקון שיהיה ראוים ולכן ג"כ מותרים] והקשו התוס' מאי מספקא ליה תפשוט מדס"ל לר"ש נר שכב' מותר לטלטלו הרי אע"ג דדחי בידים מ"מ שרי לר"ש ותי' התוס' דשאני נר שכבה שמיד שכבה עבר הדיחוי משא"כ חטין שזרען דעדיין הן בדחויין לכן נסתפק דאפשר כה"ג מודה ר"ש דאסור עכת"ד הרי מבואר מדברי התוס' דבנר שכבה יותר יש להתיר מחטין שזרען וכיון דאנן קי"ל בנר שכבה כר"י דאסור כ"ש שיש לאסור בחטין שז"ב ולמה פסק הרב"י בחטין שזרען דמותר ולכן לדינא חולק מהרש"ל וס"ל גם בחטין שזרען אסור לדידן ע"ש ומ"א יישב קושיא זו דהתוס' כתבו דבריהם לר"ש דל"ל מיגו דאתקצאי לב"ה דלדידי' אזיל איבעי' הש"ס לכן כתבו דנר שכבה קיל מחטין שזרען אבל לדידן דקי"ל בהא כר"י דאית ליה מיגו דאיתקצאי לב"ה כו' אדרבא נר שכבה חמיר:

(ס"ק ב) וי"א כו' דאין הגוי מקצה כו' ומ"מ נולד גם בשל גוי אסור כמ"ש סי' תקי"ג וכ"כ מ"א סי' תק"ה ס"ק ג' דלא כלבוש ע"ש וכ' ט"ז אבל מוקצה דמחובר היא אפי' בשל גוי כדלקמן סי' שכ"ה והטעם כמ"ש רש"י דמודה ר"ש במוקצ' דמחובר דמיקרי דחינהו בידים מדלא לקטן מע"ש או מעי"ט ואפי' פירות של גוי דלא היה אפשר לישראל ללקטן קודם שבת וי"ט מ"מ לא פלוג במוקצה דמחובר:

(ס"ק ג) שלא יגע כו' ב"י ות"ה אבל המ"מ נתן טעם דע"י הנגיעה מתנדנד המוקצ' והוה כמטלטל ולכן אינו אסור כ"א בביצה או מנורה התלוי' באויר ודומה לו הביאו מ"א סי' רס"ה סק"ד וע' גם במ"ש מ"א סי' תקי"ג:

(ס"ק ד) מטה כו' ועמ"ש סי' שח סעיף כ"ז אם מותר לנער כו' דלדעת התוס' שהביא מג"א שם מיקרי מניח ואסור לנער אבל דעת מ"א שם כיון דלא הניח שם מע"ש ולא הי' עליו בין השמשות אין לו דין מניח ומותר לנער:

(ס"ק ה) מיהו כו' כ"כ הב"י לדעת הרא"ש וצ"ע דהא כו' ר"ל דאמר רב מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות בחול אע"פ שאין עליו מעות בשבת מ"מ אסור לטלטלה וכתב הרי"ף דלא קי"ל כרב בהא דרב לטעמיה אזיל דס"ל במוקצה כר"י אבל לדידן דקי"ל כר"ש מותר והוא דעה א' שהביא הרב"י אבל ר"ת וכן הרא"ש חולקים דהאמרינן דבמוקצה לטלטל גם רב כר"ש ס"ל ואפ"ה אוסר רב לטלטל מטה שייחדה למעות אע"כ צ"ל דגם ר"ש מודה בהא דאסור וכן אפילו לדידן דקי"ל כר"ש אסור והם היש אוסרים שהביא רמ"א אך מ"ש רמ"א דמ"מ לצורך גופו ומקומו מותר זה כתב הרב"י מסברתו דבהא ר"ת והרא"ש מודים אע"ג דקי"ל כרב בהא מ"מ לצורך גופו ומקומו מותר ועז"כ מ"א דצ"ע דהא הרא"ש נתן טעם למה באמת ר"ש מודה במט' שייחדה למעות משום דדמי' לסיכי כו' (הם כלי אורגים) כיון דקפיד כו' ר"ל הוי מוקצה מחמת ח"כ ובמוקצ' מ' ח"כ קיי"ל סי' ש"ח סעיף א' דאפי' לצ"ג ומקומו אסור:

ומ"ש בהג"א היינו דעה ראשונה כצ"ל ר"ל הרב"י הביא ראיה לדבריו דגם בהג"א כתב דמותר לצורך גופו ומקומו וע"ז דחה מ"א דאין ראיה מהג"א דהג"א ס"ל כדע' ראשונה שהביא הרב"י והוא דעת הרי"ף דס"ל דלא קיי"ל בהא כרב ולכן כתב בהג"א דלצורך גופו ומקומו מותר וא"ל אי ס"ל להג"א כהרי"ף והוא דעה א' למה לא התיר רק לצורך גופו ומקומו אפילו מחמה לצל ה"ל להתיר ע"ז כ' מ"א וכ"ע מודו כו' ה"ל כלי שמלאכתו לאיסור כו' ר"ל אפילו להרי"ף דפסק דלא כרב ולכן לא התיר בהג"א כ"א לצורך גופו ומקומו אבל לדעת יש אוסרים שהביא רמ"א והם ר"ת ורא"ש דלדידהו הוי מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו לצורך גופו ומקומו אסור וכיון שסיים רמ"א על היש אוסרים וכן נוהגים לכן כתב מ"א ויש להחמיר לאסור אפילו לצורך גופו ומקומו דלפי מ"ש מ"א לדידהו אסור אפי' לצ"ג ומקומו:

(ס"ק ו) דהכיס כו' וקשה כו' כמש"ל ר"ל דהא רמ"א גופיה כ' דאפי' להי"א מותר לצ"ג ומקומו (ובאמת סיים מ"א דאפי' לפמ"ש מ"א בס"ק שלפני זה לאסור לצורך גופו ומקומו מכל מקום בהא מוד' מ"א) וי"ל כו' אפילו בר"ה שרי ר"ל הא דהוצרך לטעם דהכיס בטל כו' לא משום להתיר איסור טלטול הוצרך לטעם זה אלא כדי להתיר איסור הוצאה אף על גב דהכיס אינו מלבוש מ"מ מותר ללבוש הבגד שהכיס עליו ולצאת בו לר"ה דהכיס בטל כו':

ואפילו לפמ"ש לעיל בס"ק שלפני זה דלהרא"ש והיינו הי"א אפי' לצ"ג ומקומו אסור ניהו דבהא ודאי מודה מ"א דמותר ללבשו מטעם שכ' רמ"א דהכיס בטל לגבי בגד מ"מ ס"ד דעכ"פ אסור להניח או ליטול דבר מתוך הכיס דהא לצורך מקומו אסור ע"ז כ' מ"א דליתא דהא מה"ט כ' מ"א דאסור אפי לצ"ג ומקומו כיון דקפיד עליה ה"ל מוקצה מחמת ח"כ כנ"ל ובכיס חזינן דלא קפיד ר"ל בחול כמה פעמים שמניח לתוך הכיס דברים אחרים לא מעות לבד ולא הוי רק כשאר כלי שמלאכתו לאיסור דמותר לצ"ג ומקומו

(ס"ק ז) הואיל כו' אבל כו' א"צ לנער אבל הרמב"ם כו' דהיתר זה שכ' בש"ע הם דברי ת"ה ויליף לה מדין מוכני דהש"ס דף ע"ד פריך לרב דאמר אפי' לא ייחדה למעות אם הי' עליו מעות בזה אסור מהא דתנן פ"ח ממסכת כלים מוכני של שידה (והוא דף או אופן שהשיד' יושבת עליו כמ"ש מ"א אח"ז והוא פי' ר"ת שם) בזמן שהיא נשמטת (ר"ל שיכול לסלקה מן השידה א"כ הוי המוכני כלי בפ"ע ולא הוי חיבור לענין זה לשידה ולא בטל לגבי שידה) לכן אם יש מעות ע"ג מוכני אסור לטלטלה ודייק הש"ס הא אין עליה מעות מותר לטלטלה אע"ג דהיה עליו ב"ה וקשיא לרב. ודייקו התו' שם הא אינ' נשמטת דהוי חיבור לשידה בטל לגבי שידה ומותר לטלטל את השיד' אע"ג דיש מעות על המוכני כיון דאין מעו' על עיקר הכלי דהיינו השידה. ומזה יליף הת"ה להתיר גם בכיס אפי' יש בתוכו מעות להתיר לטלטל הבגד כיון דאין המעות על עיקר הבגד והכיס בטל לגבי בגד. ולפ"ז כ' מ"א לפי מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בהאי דמוכני דמה"ט באינ' נשמטת מותר לטלטל' עם המעות וא"צ לנער כיון דהניעור כה"ג דבר קשה דצריך להפך כל השידה לא סגי בהפיכות המוכני כיון דמחובר לשידה ולא הטריחו רבנן כ"ה ולכן כ' מ"א כיון דהתירא דכיס יליף ממוכני לא נתיר בכיס יותר מבמוכני ולכן אם אפשר לנער בכיס בלי טרחא מרובה צריך לנער:

והוי יודע כו' דאפי' הניח כו' דהתוס' הקשו על קושית הש"ס הנ"ל לרב ממוכני דמשמע באין עליה מעות אע"ג דהיה עליה ב"ה מ"מ מותר לטלטלה הקשו התוס' דלמא מוכני מיירי בשכח עליה מעות לכך באין עליה מעות מותר לטלטל' ותי' דע"כ מיירי במניח מדפסק ותני יש עליה מעות אסור לטלטל' משמע אפי' צריך למקום השידה ומוכני אעפ"כ אסור לטלטלה והא בשוכח קי"ל לעיל סי' ש"ט סעיף ה' דבצריך למקומו מותר לטלטל' עם המוקצ' וא"צ לנער. אע"כ מיירי במניח וא"ש קושית הש"ס וכיון דנשמט מיירי ע"כ במניח. ומיניה דייקינן באינה נשמטת דמותר היינו אפי' במניח:

אם כיס מלא מעות קשור כו' אסור כו' ואם הוא קשור בקשר של קיימא דאסור להתירו בשבת נסתפק בספר ת"ש אם מותר לטלטלה ע"ש:

(ס"ק ח) אפר כו' ובעי ששים כמ"ש סי' תנ"ג ס"ג כצ"ל:

כיון דעיקר איסורו מדבריהם כו' ר"ל סמכינן על הפוסקים דס"ל דמיקרי יבש ביבש וביבש ביבש במין במינו קי"ל בי"ד סי' ק"ט דבטל ברוב:

ודוקא שלא היה ניכר כו' דאל"כ ה"ל דבר שי"ל מתירים ולא בטל כלל. אבל אם לא היה ניכר קי"ל סי' שי"ח (וכ"ה בי"ד סי' ק"ב) דבטל אפי' בדבר שיל"מ:

(ס"ק ט) שדבר כו' כ"ה בגמ' דא"ר רומנס לי התיר רבי לטלטל מחת' באפר מוקצה שעליה כיון דאיכא עליה קרטין של לבונה ופריך וקרטין בי רבי שהיה עשיר גדול מי חשיבא ובטל לגבי אפר והוי מחת' בסיס לאיסור גרידא דהתניא בגדי כו' הרי דתלוי בדעת בע"ה אם אינו חשוב אצל בע"ה אע"ג דחשוב לגבי אחריני לא מהני וה"ה להיפך:

(ס"ק י) דלא כו' ולפמ"ש סי' ש"ט ס"ג בשם התוס' היכי דהטרח' מרובה לא הצריכוהו לנער ה"ה הכא א"צ לנער כיון דאפר דבר דק מאוד ואיכא טרחא מרובה שוב ללקטו אחר הניעור וע"ש מ"ש שם בע"ה ע"ד ספר ת"ש: