(ס"ק ג) או כו' כתב מ"ב כו' ואפשר משום שא"י ליזהר ברחיצ' כו' וז"ל תשו' מ"ב אפשר שאין כל אשה יודעת לחלק בין חמין שהוחמו מע"ש וי"ט או שהוחמו בשבת וי"ט (ומ"ש הוחמו בשבת וראי ר"ל בהיתר דהיינו להפשיר אלא ס"ל כמ"ש מ"א בס"ק ו' דהוחמו בשבת אפי' פניו ידיו ורגליו אסור ובי"ט ד"ל הוחמו לי"ט כ' בתחלת התשו' ניהו דקי"ל כב"ה דמותר להחם חמין בי"ט לרחוץ פניו ידיו ורגליו. אבל שאר אברים אסור דבעינן בי"ט דבר השו' לכל נפש ושאר אברים אינן שוה לכל נפש ואסור לרחוץ שאר אברים בחמין שהוחמו בי"ט) גם אינ' יודעת להזהר מדין איסור סחיט' ובמקום שאין מנהג כו' עכ"ל. ועסי' ש"א סמ"ח:

דכתב בש"ע דל"ח שמא יבא לסחוט ומ"א כ' שם ס"ק נ"ח וטוב להסתפג בדבר שאינו מקפיד עליו אולם הש"ך בי"ד סי' קצ"ט ס"ק י"ב כ' ע"ד מ"ב הנ"ל דטעם מ"ב היא קלוש וראי' דהמנהג דבי"ט לובשת לבנים אבל לא בשבת ולטעם תשו' מ"ב אין לחלק בין שבת לי"ט אע"כ לא חשו לטעם של מ"ב. אלא מה"ט אין לובשין לבנים בשבת לפי שאז היו צריכים לטבול במ"ש והיו מרחקים החפיפ' מן הטבילה. ובמקום דאפשר אין להרחיקם זה מזה ע"ש:

(ס"ק ד) אסור כו' ודוקא כו' המוקף מכל צד דזה דומ' להטמנ' אבל כו' שיתערבו כו' אין זה דומ' להטמנ' כ"ה שיטת התוס' ד' ל"ט ורש"י חולק:

וע' סי' רנ"ג ס"ד במ"א ס"ק ל"ב וסי' שי"ח לענין לערב צונן בחמין משום איסור בישול:

(ס"ק ה) כרוחץ כל גופו. ז"ל הרמב"ם ר"ל לשון הש"ע הוא ל' הרמב"ם:

ולכן כ' דמותר לסוך כו' הלשון לאו דוקא דהרמב"ם לא כ' בפי' דמותר לסוך ידיו כו'. אלא מדכתב לא כו' כל גופו משמע דוקא כה"ג אסור אבל בפניו ידיו ורגליו כה"ג מותר. ולזה נתן מ"א טעם דס"ל דאין רחיצ' גמור' וכדדייק לשון הרמב"ם ונמצא כרוחץ כל גופו בכ"ף הדמיון משמע דלא הוי רוחץ ממש אבל אי הוי רוחץ ממש אפי' פניו יו"ר אסור וכמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז דדוקא בחמין שהוחמו מע"ש מותר לרחוץ פניו יו"ר. אבל בהוחמו בשבת אפי' הוחמו בהיתר אסור אפי' רחיצח אבר א' אלא דהכא לא הוי רחיצ' ממש ולכן מותר לרחוץ פניו יו"ר. ולכן כ' הרב"י בסעי' ה' וי"א. ר"ל דהא הרמב"ם חולק ומתיר ועמ"ש בסק"ו:

במקום שאין היס"ב דבמקום שהיס"ב בלא"ה אסור משום בישול וכמ"ש בס"ק שאח"ז:

(ס"ק ו) אצל כו' דייק מ"א מדכתב אצל האש ולא כ' נגד האש כמ"ש בסעיף שלפני זה נגד המדור' אלא דכאן מיירי שהוא סמוך לאש במקום שהיד ס"ב. והם דברי הרב"י בספרו הארוך שנתן טעם לדברי הרא"ש שכתב שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו כו' דמיירי במקום שהיס"ב ומשום איסור בישול ולפ"ז גם הרמב"ם מודה לאסור א"כ מה זה שכתב מ"א בס"ק ה' ולכן כ' הרב"י בסעיף ה' וי"א ע"כ צ"ל דס"ל למ"א מדכתב הרב"י לשון וי"א ע"כ בש"ע חזר בו וס"ל דהרא"ש אוסר אפי' במקום שאין היס"ב ומטעם רחיצ' וכפי' מ"א שכ' פה:

ול"נ דס"ל כו' אפי' לרחוץ בהם ידיו אסור. וס"ל דאפי' כה"ג דליכא רחיצ' גמור' והתירו רמב"ם כמ"ש בס"ק ה' אבל הרא"ש אוסר גם בזה:

וכ"ה בגמ' דתנן ראב"ע אומר מרחיצים הקטן ביום ג' למילתו שחל בשבת דס"ל דביום ג' התינוק מסוכן אצל הרחיצ' וחכמים אוסרים ואיבעי' להו האי רחיצ' אי ר"ל רחיצת כל הגוף או רק רחיצת המיל' ובעי למפשט דע"כ ר"ל רחיצת כל הגוף דאי רחיצת מיל' גרידא מאי טעמא דרבנן דאסרי ניהו דס"ל דליכא סכנ' מ"מ מי גרע מנתינת מים ע"ג מכה בשבת דשרי ודחה דבמכ' לא הותר כ"א בחמין שהוחמו מע"ש והכא מיירי בחמין שהוחמו בשבת לכן אסרו רבנן אפי' רחיצת מיל' גרידא וע"כ ר"ל חמין שהוחמו בשבת בהיתר כגון להפשי' או בדרך אחר דאי רבנן אסרו להחם חמין בשבת לצורך רחיצת המיל' א"כ פלוגתייהו אי מותר להחם מים לצורך רחיצ'. דהא אי הוחמו בהיתר גם רבנן מודים דהרחיצ' מותרת א"כ אמאי קתני ראב"ע אומר מרחיצים כו' הל"ל מחמים חמין כו' דברחיצ' גם רבנן מודים אלא ע"כ דאפי' הוחמו בהיתר אסרו רבנן רחיצת המיל' הרי דבהוחמו בשבת אפי' רחיצת אבר אסור ואפי' ראב"ע מוד' ושם לא התיר אלא משום סכנ':

וכ"מ במרדכי שכתב מפני שמפשיר מים שעליו וא"א דמיירי במקום שהיד ס"ב ומשום איסור בישול למה כתב מפני שמפשיר הלא קי"ל הפשרו לא זהו בישולו אלא דבמקום שיוכל לבא לידי היס"ב אפילו להפשיר אסור שמא יניחנו עד שיהי' היס"ב כמ"ש סימן שי"ח סי"ד והכי הל"ל שמא יניחנו עד שתהי' היד ס"ב. א"ו הטעם משום רחיצ' וא"כ מה שכ' מפני שמפשיר כו' ועי"ז הוי כרוחץ וכ"מ ברא"ש דעל ברייתא דקתני ולא יתחמם נגד המדור' מפני שמפשי' מים שעליו כ' הרא"ש לכן צריך אדם ליזהר אחר שנטל ידיו שלא יתחמם כו' משמע ג"כ דהטעם משום מפשיר מים ובז' ליכא איסור בישול אע"כ הטעם משום רחיצ':

וכ"נ מ"ד בי"ט כו' ואפ"ה אסור לרחוץ בהם והיינו כל גופו אבל לרחיצת פניו ידיו ורגליו מותר אפי' להחם המים מכל מקום מוכח דאפי' הוחם המים בהיתר מכל מקום אסור לרחוץ בהן כל גופו. אף על גב דבמים שהוחם מערב יום טוב מותר לרחוץ כל גופו אפ"ה אם הוחמו ביום טוב אפילו הוחמו בהיתר אסור לרחוץ בהן כל גופו:

ומיניה דבשבת דפניו יו"ר ג"כ מותר לרחוץ בחמין שהוחמו מע"ש מ"מ בהוחמו בשבת אפי' הוחמו בהיתר לרחוץ בהם פניו יו"ר דרחיצת כ"ג בי"ט ורחיצת פניו ידיו ורגליו בשבת שוין הם:

(ס"ק ז) ואפילו כו' ובשבת אסור כו' מדקאמר ואפילו בחול מפני כו' משמע דבשבת אפילו בלי חשש סכנ' איכא איסורא:

שהוחמו מעט בשבת. ר"ל רק להפשיר דאי היד ס"ב הלא אסור משום בישול אע"כ להפשיר דמותר משום בישול אפ"ה חיישינן שמא ישפכו על בטנו והוי כרוחץ ואסור אף על גב דאבר אחד מותר ברחיצה מ"מ כיון דהוחם בשבת אפי' נעשה בהיתר אפ"ה רחיצת אבר אחד אסור וכמ"ש מ"א בס"ק ו':

והתוספות פי' הטעם כו' אבל להחם בגד לא מחזי כ"כ לרפוא' ולכן שרי כ"כ התוספת שם:

(ס"ק ח) מותר כו' משום סחיטה כו' אע"ג דבביצה דף י"ח אמרי' דלכ"ע אדם מותר לטבול בשבת ומה"ט אפי' לדידן דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ משום פו"ר או מצות עונה מותר ולא חששו להני חששות דהן חששות רחוקות אבל כשהי' יכולת לטבול קודם לכן החמירו מצר המנהג וחששו לחומרות הנ"ל. וכן כתב בת"ה להחמיר אבל מטעם אחר:

אע"ג דאפי' המרדכי כו' ר"ל דאנן לא קי"ל כהמרדכי אלא דבצונן מותר כמ"ש ס"א ולכן כ' אפי' להמרדכי. דוקא בכלי. משום דהרואה סובר שרוחץ במים חמים. משא"כ בנהר דנראה לכל שהיא צונן:

מ"מ המנהג לאסור יהיה מאיזה טעם שיהיה ואפשר משום הני חששות שכ' מהרי"ל דא"ל משום סחיטה כו' אלא משום הני טעמי אין להחמיר בטבילה לבעלה אלא מהני הני טעמי לאסור הרחיצה. ולכן אפי' לטבול אסור דמחזי כמתקן ר"ל דהא בגמרא אמרי' אע"ג דכלי שנטמא אסור לטבול בשבת וי"ט משום דהוי כמתקן אבל אדם מותר לטבול משום דנרא' כמיקר אפי' בימות הגשמים ואפי' במים סרוחים מ"מ לפעמים רוחץ כשגופו מטונף בטיט וצואה ורוחץ להעביר הטיט וצואה שעליו ולכן אינו נראה כמתקן וא"כ בזמן הזה דמצד המנהג נזהרים שלא לרחוץ אפי' בצונן כנ"ל א"כ אם אדם טובל הכל יודעים דלשם טבילה הוא טובל ויראה כמתקן ואסור וכ"כ בי"ד סי' קצ"ט בשם הכלבו כו' משום סחיטת שער אע"ג דהרב"י כ' דל"ח להא דהא קי"ל אין סחיטה בשער. ע"כ אין כונתו כי אם שלא לדחות מה"ט טבילת מצוה דהא אע"ג שכתב הרמב"ם פ"ט דאין סחיטה בשער היינו מן התורה ולכן אין חייבים על סחיטת שער דמ"מ איסור' דרבנן איכא כמ"ש סי' ש"ל. מ"מ לא דחיה מה"ט טבילה בזמנה. אבל רחיצה ודאי דראוי לאסור מטעם זה וא"כ ממילא גם טבילת מצוה אסור דמחזי כמתקן דליכא למימר דנראה כמיקר דהא אסור להקר משום סחיטת שער. כיון דמדרבנן הוא לאו דוקא דאפי' מדרבנן ליכא דהא קי"ל דבטלה טבילת בעל קרי אלא ר"ל חומרא בעלמא כמ"ש סי' שכ"ג לענין טבילת כלי חדש בשבת דלמ"ד טבילת כלי מדרבנן לחד דיעה מותר לטבול בשבת כמו דמותר לטבול כלי הנטמא בולד הטומאה. כיון דהוא דרבנן מותר לטבול בשבת ולא מיקרי מתקן וה"ה הכא:

ובאגור כו' דבנהר אסור קאי אדלעיל ע"ד ת"ה שכ' דבנהר לכ"ע מותר. גם בב"י משום כל בו כו' הם דברים כפולים דכבר כותב כן לעיל:

ונ"ל דמומר כו' דלרבי יודא כו' היינו רבי יוסי ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול ולכן אפי' מל בפנינו אין מטבילין אותו בשבת דהוי כמתקן אבל ר' יודא ס"ל דבחדא סגי או מילה או טבילה ובחד דינו כישראל. ניהו דעכ"פ צריך שתיהן מילה וטבילה מ"מ בחד מינייהו סגי להיות דינו כישראל שיהיו קדושיו קדושין ואינו עושה יין נסך ולכל הדברים ה"ה כישראל ולכן אם מל בפנינו מטבילין אותו בשבת דלא הוי כמתקן וניהו דקי"ל כר' יוסי מ"מ מדר"י שמעינן לענין טבילת מומר שחזר לדת ישראל דטעון טבילה כמ"ש ס"ס רס"ח (וט"ז סי' רס"ז ס"ק ה' כ' דגם צריך להתגלח) היינו לחומרא בעלמא לדמותו לגר שנתגייר אבל מצד הדין א"צ כלל כמ"ש הנ"י ביבמות דהא ישראל גמור אלא שע"ע היה ישראל רשע ואע"ג שכ' הנ"י דמדרבנן בעי טבילה לאו דוקא. דלא מצינו בכל הש"ס דמומר שחזר בתשו' שצריך טבילה אלא ר"ל מצד חומרא. וא"כ עכ"פ לא עדיף מגר לר' יודא דמותר להטבילו בשבת ולא הוי כמתקן ובס' ת"ש פקפק על זה דכ"ז ניחא לטעם המבואר בש"ס לענין גר. אבל לדעת הרמב"ם וכן העתיק הרב"י שם בש"ע דס"ל לפי המסקנא א"צ לטעם איסור הטבילה של גר בשבת משום מתקן אלא דבעי ג' אצל טבילת גר דכתיב גבי' משפט ובעי' ג' כמו גבי משפט ומה"ט אין מטבילים בשבת דאין דנין בשבת א"כ טעם זה שייך גם גבי מומר שחזר בתשו' דהא בעינן ג"כ שלשה בשעת טבילה כמ"ש רמ"א שם ולענ"ד לק"מ דמטעם משפט לא הוי צריך מ"א טעם להתיר טבילת מומר דגבי מומר לא כתיב משפט ומה שצריכים ג' בטבילתו אינו כ"א לדמיון כמו גבי גר וא"כ ודאי מותר בשבת אלא דאעפ"כ אסור דהוי מתקן להיכן אזיל לזה כ' מ"א דלא הוי מתקן כנ"ל:

(ס"ק י) כלאחר יד כו' ומשמע דלהאוסרים בסי' שכד כו' דס"ל דקי"ל נתינת מי' זה גבולו ונותן מים למורסן מיד חייב ולכן ס"ל דאפי' משנה בשעת גיבול ל"מ דהא כבר עבד איסורא בשעת נתינ' מים ואז עדיין ליכא שינוי:

אלא שלוקח כו' א"כ מיד כשבא עליהן מים איכא שינוי:

(ס"ק יב) שסתמו כו' מכאן צ"ע כו' ר"ל שיש שני חדרים זה על גב זה ויש נקבים בתקרת התחתונה כדי שאם יסיקו התנור למטה ויתחמם חדר התחתון יכנס החום דרך הנקבים גם לחדר העליון וזה יש לאסור דהא מהאי טעמא מרחץ שפקקו נקביו וכפרש"י השני שכתב עליו וכן עיקר ולכן מותר אבל אי הנקבים פתוחים אסור דעל ידי שהחום עולה דרך הנקבים למעלה הוה ליה כאלו הוסק בשבת א"כ אסור לפתוח הנקבים שבחדר הנ"ל בשבת דהו"ל כאלו מסיקו בשבת: